36. הזכות המוסרית מורכבת משתי זכויות משנה – זכות ההורות [ס' 46(1) לחוק זכות יוצרים] וזכות לשלמות היצירה [ס' 46(2) לחוק זכות יוצרים] (אפורי, ע' 40; גרינמן, ע' 826- 827). זכות זו היא זכותו של היוצר כי יצירתו תיוחס לו וכי לא תסולף באופן הפוגע בכבודו (אפורי, ע' 346). זכות הייחוס מופרת כאשר היצירה מתפרסמת ללא ציון שם היוצר (גרינמן, ע' 840). ציון שם היוצר מחויב באופן אוטומטי, אך בהיקף ובמידה הראויים (אפורי, ע' 350). למרות שחוק זכות יוצרים אינו מציין זאת, הזכות לייחוס חלה לגבי יצירות נגזרות, היות והיצירה הנגזרת מבוססת באופן מהותי על היצירה המקורית (גרינמן, ע' 842).
37. הנתבעת לא ייחסה את התכנים לעצמה או לאתר האינטרנט שבבעלותה, אלא לתובעת ולאתר "שמח במטבח". לאור האמור, לא מצאתי כי זכות זו הופרה.
הגנת מפר תמים ושימוש הוגן
38. הנתבעת טוענת בסיכומים להגנת מפר תמים לפי ס' 58 לחוק זכות יוצרים. לטענתה, יש להפטירה מתשלום פיצויים, היות והתייעצה עם עורך דין וההעתקה נעשתה באמצעות תמונות ממוזערות – Thumbnails שאין בהן הפרת זכויות יוצרים. טענה זו לא נטענה בכתב ההגנה ועלתה לראשונה בסעיף 17 לתצהיר הנתבעת. התובעת התנגדה להרחבת החזית (פ', ע' 60, ש' 19 -20) ובסיכומים (ס' 83 – 93). בסיכומי הנתבעת אף עלתה לראשונה הטענה לפיה מדובר בשימוש הוגן, לפי ס' 19(א) לחוק זכות יוצרים, היות ומדובר בסקירה והבאת מובאות בלבד.
39. צודקת התובעת בטענתה, לפיה מדובר בהרחבת חזית. "כלל של שינוי חזית מופנה בעיקר כלפי טענות עובדתיות, אך גם כלפי טענות משפטיות שיש בהן שינוי מהותי של חזית הטיעון, אולם כאשר מדובר בטענה משפטית הנמצאת בגדרה של מסגרת עילת התביעה, והנובעת מהנתונים העובדתיים והמשפטיים הפרוסים בפני בית-המשפט והצד שכנגד, אין לנעול את הדלת בפניה (ע"א 271/75 שושן נ' שושן [10], בעמ' 476; ע"א 776/86 עודה נ' מנהל מס ערך מוסף [11], בעמ' 658) [ע"א 9803/01 תחנת שירות ר"ג בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, נח (3) 105 (2004)]. חלק מטענותיה העובדתיות של הנתבעת המשמשות תשתית לטענות אלה, לא נטענו בכתב ההגנה.
40. עם זאת ולמעלה מהצורך אוסיף כי ממילא יש לדחות טענות אלה אף לגופן;
סעיף 58 לחוק זכות יוצרים, שכותרתו "מפר תמים", קובע: "הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחויב בתשלום פיצויים עקב ההפרה." נטל ההוכחה מוטל על המפר להוכיח, כי לא ידע ושלא היה עליו לדעת על אודות קיומה של זכות יוצרים ביצירה. המבחן הוא אובייקטיבי – מי שהיה חייב לדעת כי היצירה מוגנת, אף אם לא היתה לו ידיעה ממשית בפועל. "החריג אינו נוגע לידיעה על טיבה המשפטי של הפעולה המפרה או על עובדות רלוונטיות אחרות כגון זהות בעל זכות היוצרים. לפי לשון הסעיף, הטעות היא בשאלה אם "קיימת זכות יוצרים" ולא בעובדות אחרות" (אפורי, ע' 462). יתרה מכך, נתבע שנמנע מביצוע בדיקה לגבי זכות יוצרים ביצירה וזהות בעל הזכות לא יוכל ליהנות מההגנה. גם עצימת עיניים מונעת את האפשרות לטעון טענת מפר תמים. לאור האמור, מדובר בטענת הגנה שתתקבל בנסיבות יוצאות דופן בלבד שבהן סביר להניח שהיצירה היא נחלת הכלל. (גרינמן, ע' 804 – 805). לעניין הנטל המוטל על הנתבע ראו בע"א 1248/15 Fisher Price Inc נ' דוורון - יבוא ויצוא בע"מ (פורסם בנבו, 31.8.2017).