דוידסון ציין בתצהירו כי גבריאלוב הסתיר קיומו של מופע זה ממנו וכי למד על קיומו לראשונה מצפייה בו בטלוויזיה.
גבריאלוב לא רק שלא הניח תשתית ראייתית לטענתו בנדון, הרי שגם לא נמצא בפיו כל מענה לתגובתו של דוידסון בנדון. בהתאם גם נמנע מלחקור את דוידסון בנדון שמא יפעל הדבר לרעתו.
· גבריאלוב טען כי עננה לא פעלה לייצג אותו כראוי ולא דאגה לאינטרסים שלו. בעניין זה, הפנה להודעת דוא"ל מיום 13.5.14 (ראו עמ' 1118 לנספח 6 לתצהיר גבריאלוב).
המדובר בהתכתבות בין דוידסון לבין היוצר יוני רועה, במסגרתה ביקש רועה לארח את גבריאלוב בהופעה שלו במועדון "הברלה", תוך שציין בפני דוידסון כי יש לו תקציב של 8,000 ₪ להופעה. דוידסון פנה בעניין לגבריאלוב תוך שציין כי הדבר חשוב לו באופן אישי ומבלי שציין בפני גבריאלוב את מסגרת התקציב.
לאור זאת טען גבריאלוב כי עננה לא ייצגה כראוי את האינטרסים שלו.
ואולם עיון בהתכתבויות נוספות בעניין זה (בעמ' 1119 – 1123 לנספח 6 לתצהיר גבריאלוב) עולה כי על פי הנהוג אצל גבריאלוב אמנים שמתארחים בהופעות שלו מקבלים
--- סוף עמוד 49 ---
סך של 4,000 ₪, וכן עולה כי המניע של דוידסון בעניין זה היה רצונו לעזור ליוני רועה, כאשר דוידסון ציין כי הוא זה שישלם לגבריאלוב ולא יוני רועה.
בהקשר זה בהתכתבות בין דוידסון לבין גורמים נוספים הקשורים בעניין ציין דוידסון: "אני מבקש לסכם אתך על העלות של מיקי – את הכסף אני אשלם ואני מבקש שהוא יהיה מינימלי (לדעתי מיקי ישיר שיר אחד שלו לבד ועוד שיר של יוני יחד אתו וזהו)".
לא מצאתי כי יש בהתנהלות זו משום הפרה של הסכם הניהול מצד עננה. מבלי להדרש לשאלה אם מדובר בתמורה ראויה, שהרי לא באה בפני עדות לשכרו של גבריאלוב עת משמש הוא אמן אורח, הרי שבהינתן התמורה אותה נוהג גבריאלוב לשלם לאמנים המתארחים בהופעות שלו אין בידי לקבוע כי דוידסון ניצל את גבריאלוב ולא ייצג אותה נאמנה.
· טענת התובעים בכתב התביעה לפיה הפרה עננה את הסכם הניהול כשלא קידמה כנדרש את המופע "ריח של ים" נזנחה בסיכומים, ובהקשר זה גבריאלוב אישר בחקירתו הנגדית כי כהן ליווה את "ריח של ים" ו"אמא אדמה" ופעל לקדם את המופע: "הוא עשה את העבודה שלו" (ראו עדות גבריאלוב, בעמ' 192). כך גם נזנחו טענות נוספות כגון אי מינוף קבלת תואר ד"ר של כבוד מהאוניברסיטה העברית.
92. בחינת מכלול הראיות והעדויות שהובאו בפניי, הן כטענות כלליות והן כטענות ספציפיות, להפרה של הסכם הניהול, כמו גם להפרת הסכם ההקלטות, מובילה למסקנה כי התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה להוכיח טענתם בדבר קיומה של הפרת ההסכמים.