לעניין אובדן הכנסות בשל אי גידול בהופעות - שרייבר הודה בחקירתו הנגדית כי קביעתו בחחוות הדעת ולפיה, מצופה שהנתבעים יגדילו את כמות ההופעות ב-10 הופעות לשנה מבוססת על הנחה של גבריאלוב (ראו עדות שרייבר, בעמ' 75). אלא שכפי שצויין לעיל, אין במסגרת הסכמי 2013 כל התחייבות לתוצאה מסוימת. בכל מקרה שרייבר לא ידע להשיב כמה הופעות היו לגבריאלוב בכל שנה לפני ההתקשרות (ראו עדות שרייבר, בעמ' 75-76). לפיכך, גם בראש נזק זה ניתן לומר כי תחשיב ההכנסות הצפוי מהופעות לשנה אינו מבוסס.
100. לאור כל האמור הרי שחוות דעתו של שרייבר אינה יכולה להוות נדבך ראייתי להוכחת ההפרות הנטענות ובוודאי שאין בה להוכיח הנזק הנטען, ככל שהיו מוכחות הפרות.
101. בטרם סיום – מילים מספר אודות ניסיונם של התובעים להסתמך, לראשונה, במסגרת סיכומי טענותיהם, על חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, תשע"ז-2017 (להלן: "חוק ההגנה על זכויות אמנים במוזיקה"). נטען על ידם, בהתייחס לכל אחד מהסכמי 2013, כי הופרו הוראות סעיף 3 לחוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, המקימות חובה לקיים את ההסכמים על הצד הטוב ביותר, בשקידה ובנאמנות. מלבד הפניה להוראות החוק כמפורט לעיל, לא פרטו התובעים טענותיהם בנדון, יש להניח מן הטעם כי הוראה זו אין בה כדי להוסיף על הוראות ההסכמים גופם בדבר חובת ההשתדלות של נתבעים לפעול בשקידה ובנאמנות עבור האמנים. טענה אשר כאמור לא הוכחה.
סוף דבר
102. לאור כל האמור דין התובענה - להידחות. לא הורם הנטל להוכיח כי הנתבעים הפרו ההסכמים הנדונים. בהינתן תוצאה זו אינני נדרשת עוד לטענות נוספות שהועלו בדבר הטלת חיובים אישיים על דוידסון.
בהעדר הפרה אין בידי להעניק לתובעים הסעדים המבוקשים. לא סעד של ביטול וגם לא סעד של אכיפה. מה גם ששניים משלושת ההסכמים אינם עוד בתוקף.
נוכח התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי עוד צורך לדון בטענות המקדמיות שהעלו הנתבעים, ובכלל זאת טענת מניעות והשתק, נוכח סעיפי הוויתור עליהם חתם גבריאלוב בהסכמים השונים כעילות לדחיית התביעה.
--- סוף עמוד 53 ---
בהינתן תוצאה זו ובהינתן חילופי הדברים שהתקיימו במחלוקת זו שבין הצדדים, אני רואה לנכון לחזור ולהמליץ לצדדים להגיע להבנות מוסכמות הן לגבי העבר והן לגבי העתיד בכל הנוגע להסכם המו"לות הממשיך לעמוד בתוקף וכן לדבי ההסכמי הניהול וההקלטות שכבר הסתיימו. יש לקוות כי ישכילו הצדדים לעשות כן.