בבית המשפט העליון
בע"מ 8236/21
בע"מ 8606/21
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופטת ע' ברון
כבוד השופט ד' מינץ
המבקשת בבע"מ 8236/21 והמשיבה בבע"מ 8606/21:
פלונית
נ ג ד
המשיבה בבע"מ 8236/21 והמבקשת בבע"מ 8606/21:
היועצת המשפטית לממשלה
בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סג"נ ש' שוחט והשופטים ע' רביד ו-נ' שילה) בעמ"ש 28910-05-21 [פורסם בנבו] מיום 31.10.2021
תאריך הישיבה:
י"ח באייר התשפ"ב (19.5.2022)
בשם המבקשת בבע"מ 8236/21 והמשיבה בבע"מ 8606/21:
עו"ד שמואל מורן; עו"ד נעה גלרמן-ליאל
בשם המשיבה בבע"מ 8236/21 והמבקשת בבע"מ 8606/21:
עו"ד רות גורדין
פסק-דין
השופט ד' מינץ:
לפנינו בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סג"נ ש' שוחט והשופטים ע' רביד ו-נ' שילה) בעמ"ש 28910-05-21 [פורסם בנבו]
--- סוף עמוד 6 ---
מיום 31.10.2021, בו התקבל ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופטת א' אילוטוביץ' סגל) בתמ"ש 26729-03-19 [פורסם בנבו] מיום 21.3.2021.
הרקע לבקשות רשות ערעור
1. המבקשת בבע"מ 8236/21 היא המשיבה בבע"מ 8606/21 (להלן: המבקשת) אשר ניסתה להביא ילדים לעולם במשך שנים. משהדבר לא עלה בידה השיגה המבקשת זרע וביצית מתורמים אנונימיים וחתמה על הסכם לפיו הזרע והביצית וכל עוּבר שיווצר מהם יהיו שייכים לה כאשר התורמים ויתרו מנגד על זכויותיהם. כמו כן פנתה המבקשת להליכי פונדקאות בארצות הברית. ביום 10.1.2018 נולדו כתוצאה מהליכי הפונדקאות שנקטה המבקשת תאומים, בן ובת (להלן: הקטינים). לאחר לידתם, ניתן ביום 24.1.2018 פסק דין הצהרתי בבית משפט לענייני משפחה במדינת אורגון שבארצות הברית, אשר קבע כי המבקשת היא ההורה הבלעדי של הקטינים ונשללו זכויות הורות מהפונדקאית. לאחר שמשרד הפנים בישראל סירב לרשום את המבקשת כאם הקטינים, בהיעדר כל זיקה גנטית ביניהם, פנתה המבקשת ביום 12.3.2019 לבית המשפט לענייני משפחה בתביעה להכיר בה כאמם של הקטינים, בהתבסס על התעודות הציבוריות שהונפקו במדינת אורגון.
2. תחילה, ביקש היועץ המשפטי לממשלה, המשיב בבע"מ 8236/21 והמבקש בבע"מ 8606/21 (לימים היועצת המשפטית לממשלה ועל כן לשם הנוחות היא תיקרא להלן: המשיבה), לדחות את הבקשה להכרה באימהותה של המבקשת. הובהר כי הדין הישראלי אינו מאפשר ואינו מכיר בהליך של פונדקאות חו"ל במקרים שבהם לא מתקיים קשר גנטי של הורות בין הילוד לבין לפחות אחד מההורים המיועדים. הודגש כי בבחינת טובת הילד, על בית המשפט לבחון לא רק את המקרה הפרטני המונח לפניו, אלא גם את האינטרס הציבורי, לרבות טובת הקטינים בכללותם, המחייבת יצירת קשרי הורות בהתאם להסדרים החוקיים הקבועים והמוכרים בדין הישראלי. נטען כי אין מקום להכרה בדיעבד בהורות נטולת קשר גנטי או ביולוגי שלא נוצרה בהתאם למסלולים המוכרים בדין, אם לפי חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 (להלן: חוק האימוץ או החוק) ואם לפי חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק הפונדקאות), כאשר סוגיה כה רגישה ועקרונית של כינון הורות בדרך האמורה דינה להיות מוכרעת על ידי המחוקק.