אשר לטענה כי הסכם הרישיון מגדיר "אי תחרות" למשך תקופה של שנתיים ממועד הפסקת ההתקשרות כך שפסק הבוררות המתוקן שמאריך את תקופת אי התחרות ל-3 שנים חורג מהסכם הבוררות - מדובר בטענה שמכוונת נגד תוכנו של פסק הבוררות המתוקן שכולל הנמקה המבוססת על דיני מדינת פלורידה ביחס למניין תקופת אי התחרות. טענה כנגד תוכן קביעותיו של פסק הבוררות היא טענה ערעורית במהותה וכידוע במסגרת הדיון בבקשה לאישור פסק בוררות, לא כל שכן פסק בוררות חוץ, בית המשפט לא נדרש לבחינת נכונות קביעותיו של פסק הבוררות.
בנסיבות אלה אין בידי פאי לבסס עילה לאי הכרה בפסק הבוררות בשל חריגה מתניית הבוררות.
סעיף 5 1(ה) לאמנה - תוקפו של פסק הבוררות
39. סעיף 5(1)(ה) לאמנה קובע עילת התנגדות הנוגעת לתוקפו של פסק הבוררות, ביטולו או התלייתו על ידי ערכאה מוסמכת בארץ שבה או לפי דינה ניתן הפסק.
בבקשה נטען כי נוכח העובדה שורסו הגישה בקשה לאישור פסק הבוררות המקורי לבית המשפט המוסמך בפלורידה, על אף שאין חובה לעשות כן, הרי שהימנעותה מלעשות כן לגבי פסק הבוררות המתוקן עומדת לה לרועץ.
במעמד הדיון, בא כוחה של ורסו, עו"ד ע' מור, עדכן כי פסק הבוררות לרבות פסק הבוררות המתוקן, אושרו על ידי בית המשפט בפלורידה במסגרת פסק דין שניתן ביום 31.10.2022.
מכל מקום, הלכה היא שאין חובה לפנות לאישור פסק בוררות חוץ במדינה שבה הוא ניתן טרם הגשת בקשה לאישורו בישראל (רע"א 44/21 בי.איי סיאנס (2009) בע"מ נ' לומינטי נטוורקס בע"מ (21.4.2021), כן ראו, ווילסון פסקה 41). בא כוח פאי, עו"ד א' אלטשולר, ציין כי אכן אין חובה לפעול לאישור פסק הבוררות במדינה שבה הוא ניתן ואף אישר במעמד הדיון כי אין טענה שניתן פסק דין שמאשר את פסק הבוררות המקורי, טרם תיקונו (עמ' 6 לפרוטוקול).
בנסיבות אלה לא מתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 5(1)(ה) לאמנה. מעבר לצורך יודגש כי הנטל להוכחת התנאים הקבועים בעילות ההתנגדות המפורטות בסעיף 5 לאמנה מוטל על המתנגד לאישור פסק הבוררות. ובענייננו, פאי לא הניחה ראשית ראיה להוכחת הטענה שפסק הבוררות בוטל או הותלה או שאינו מחייב את הצדדים לו על-פי הדין במדינה שבה הוא ניתן.
סעיף 5 ב(2) לאמנה - הכרתו ואכיפתו של הפסק נוגדות את תקנות הציבור
40. טענת פאי בהקשר זה חוזרת על התזה הבסיסית שעומדת ביסוד טעמי ההתנגדות כי עצם ניהול הליכי הבוררות והבקשה לאישור פסק הבוררות מהווים כביכול ביזוי של החלטות שיפוטיות חלוטות של בתי משפט בישראל וכי ניהול הליכי הבוררות תוך התעלמות מהחלטות חלוטות שלפיהן הסמכות לדון בסכסוך בין הצדדים נתונה לבית משפט בישראל, עומדת בניגוד לדיני ההשתק והמניעות מה שפוגע בערכי היסוד של שיטת המשפט בישראל ונוגד את תקנת הציבור שכן ורסו מנסה במו ידיה ליצור הכרעות סותרות.
כאמור, לא מצאתי ממש בטענות אלה ואין מקום לחזור על הדברים. יאמר רק זאת, התביעה שורסו הגישה בארץ היא תביעה נגד אופטיקנה בלבד. לימים, פאי צורפה כנתבעת נוספת במסגרתה. מכל מקום, במסגרת החלטה בבקשה לעיכוב הליכים נקבע