26. בסעיף 5 לאמנת ניו-יורק נקבעו התנאים להכרה ולאכיפה של פסק בוררות חוץ.
סעיף 5(1) לאמנה קובע חמש עילות שלפיהן בית המשפט רשאי לסרב להכיר בפסק בוררות חוץ והן: וח
נוסף על כך נקבעו בסעיף 5(2) לאמנה שתי עילות נוספות שלפיהן יכול בית המשפט לסרב אף מיוזמתו וללא בקשה מטעם בעלי הדין להכיר בפסק בוררות חוץ, זאת כאשר נושא הסכסוך אינו יכול להתברר בבוררות או כשההכרה בפסק הבוררות ואכיפתו נוגדות את תקנת הציבור של המדינה שבה מבוקש להכיר באותו פסק חוץ (ווילסון פסקאות 22-19).
וכלשון סעיף 5 לאמנה, בתרגומו לעברית:
"1. לפי בקשת בעל הדין שנגדו מעידים את הפסק אפשר לסרב להכרתו ואכיפתו רק אם אותו בעל דין המציא לרשות המוסמכת, שממנה מבוקשות ההכרה והאכיפה הוכחה -
(א) שבעלי ההסכם הנזכר בסעיף 2 (הסכם הבוררות - ב.ט) היו, לפי החוק החל עליהם, נתונים לאיזו פסלות, או שההסכם האמור איננו בר תוקף לפי החוק שבעלי הדין החילו אותו על ההסכם, או באין הוראה על כך, לפי חוק הארץ שבה ניתן הפסק; או
(ב) שבעל הדין שנגדו מיעדים את הפסק לא ניתנה לו הודעה נאותה על מינוי הבורר או על סדרי הבוררות או שלא יכול היה מסיבה אחרת לטעון טענותיו; או.
(ג) שהפסק מתייחס לסכסוך שלא נתכוון לו שטר הבוררין או שלא נכלל בהוראותיו של שטר הבוררין או שהפסק מכיל החלטות בעניינים שמחוץ לתחומו של שטר הבוררין ...או
(ד) שהרכבה של הרשות הבוררות או שסדרי הבוררות לא היו בהתאם להסכם בעלי הדין או בהעדר הסכם כזה, בהתאם לדיני הארץ שבה נתקיימה הבוררות; או
(ה) שהפסק טרם נעשה חובה על בעלי הדין, או בוטל או הותלה על ידי רשות מוסמכת של הארץ שבה, או שלפי דינה, ניתן הפסק.
2. כן אפשר לסרב להכרתו ולאכיפתו של פסק בוררות אם הרשות המוסמכת בארץ שבה מבקשים הכרה ואכיפה מוצאת:
(א) ...שנושא הסכסוך לא ניתן ליישבו בדרך בוררות לפי דינה של אותה ארץ; או
(ב) הכרתו ואכיפתו של הפסק יהיו נוגדות את תקנת הציבור של אותה ארץ".
ומן הכלל אל הפרט;
27. פתח דבר ועיקרו - בנסיבות העניין נראה כי התזה המשפטית שעומדת ביסוד ההתנגדות שלפיה פסק הבוררות ועצם ניהול הליכי הבוררות סותרים ומפרים החלטות חלוטות של בתי המשפט בישראל, שגוייה מיסודה ואינה מתיישבת עם עקרונות משפטיים כלליים ואף עם האמור בהחלטות שעליהן פאי מבססת את נימוקי ההתנגדות.
28. ראשית, ההחלטות שניתנו במסגרת ההליכים שמתנהלים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הן החלטות ביניים. הלכה מושרשת היא כי החלטות ביניים אינן סופיות ולא רק שאינן יוצרות מעשה בית דין אלא שהן ניתנות לשינוי על ידי הערכאה שנתנה אותן (רע"א 573/14 ד"ר פלוטקין נ' Smith Kline, Beecham Biologicals, Belgium).