32. ויודגש, המשיבה אינה עוצמת עיניה כלפי האפשרות שתכנים מסוימים המכילים על פניו דברי שטנה יהיו סאטיריים, הומוריסטיים או כאלה המיועדים להעלאת מודעות לנושא מסוים. ואולם, על מנת לאפשר זאת היא מבקשת ממשתמשיה להבהיר את כוונתם בפרסומיהם ובכך להימנע מהסרתם. וכפי שהדברים צוינו בכללי הקהילה:
"לפעמים אנשים משתפים תוכן המכיל דברי שטנה של מישהו אחר כדי לעורר מודעות או כדי ליידע אחרים. בדומה, בחלק מהמקרים, נעשה שימוש במלים או במונחים שבאופן אחר היו מפרים את הכללים שלנו, בדרך של התייחסות עצמית או של העצמה. במקרה כזה, אנחנו מאפשרים את התוכן, אך מצפים מאנשים להבהיר את כוונתם, כדי שנוכל להבין טוב יותר מדוע הם שיתפו אותו. כאשר הכוונה אינה ברורה, אנחנו עלולים להסיר את התוכן. אנחנו מאפשרים הומור והבעת פרשנות חברתית בנושאים אלה. בנוסף, אנחנו מאמינים שאנשים פועלים באחריות רבה יותר כשהם משתפים פרשנות כזו כאשר הם משתמשים בזהות האמיתית שלהם" (שם, סעיף 12).
אלא שבענייננו, המערער ציין בחשבונו כי חלק מהתכנים הם סאטיריים מבלי שניתנו על ידו הבהרות ברורות לצד פרסומיו השונים. לא מן הנמנע כי הערפול ביחס לכוונותיו של המערער אף משרת אותו ואת הדמות אותה הוא מבקש להציג, כטענתו.
33. מעבר לכך, אף אם הייתי נכון לקבל את טענת המערער והמומחה מטעמו לפיה עוקביו וחבריו המעורים בתכנים שלו מבינים כי מדובר בסאטירה, לא היה בכך כדי לסייע לו. הטעם לכך נעוץ בעובדה שחשבון הפייסבוק של המערער אינו נגיש רק לחבריו או לעוקביו. כפי שציין בית המשפט המחוזי, מאחר שחשבונו על תכניו המפורסמים בו מוגדר כ"פומבי", מנגנון שיתוף הפוסטים של פייסבוק מאפשר הפצה של התכנים גם למשתמשים שאינם חברים של המערער או עוקבים אחריו. מדובר במשתמשים אשר אינם חשופים לכלל התכנים של המערער ולעיתים נחשפים רק לפרסום בודד, ואין חולק כאמור כי הם עשויים שלא "להבין" כי מדובר בסאטירה.
34. סיכומו של דבר, טענותיו של המערער נגד קביעת בית המשפט כי פרסומיו מהווים "דברי שטנה" המפרים את תנאי השימוש של המשיבה בדין יסודה, ואינה מגלה כל עילה להתערבות.
35. בשולי דברים אלו אעיר כי איני רואה מקום להידרש למחקרן של מדזיני ושוורץ אלטשולר ולאופן שבו הוגדר בו המונח דברי שטנה. זאת שעה שהמערער עצמו לא הלין בשום שלב על האופן שבו הוגדרו דברי שטנה על ידי המשיבה, וטענותיו התמקדו בכך שפרסומיו שלו אינם עונים על הגדרות אלו.