12. המערער הוסיף וטען כי לא ברור מדוע הסתמך בית המשפט על מודל שהוצע במחקר שלא פורסם בכתב עת משפטי או מדעי, חלף הסתמכות על חוקרים רבים שצוינו בערעורו. מכל מקום, לא הוכח שפרסומיו היו עלולים לגרום לנזק או כי הוא התכוון לגרום לנזק. קביעת בית המשפט בהקשר זה התבססה על פניות של משתמשים, אולם עצם העובדה שמשתמשים חשים נפגעים מביטויים כאלה ואחרים אינה הופכת את הביטויים לכאלה הגורמים נזק. איש גם לא טען כי פרסומיו הובילו לפעולה אלימה או להפרת חוק מצד מי מעוקביו. אין אפוא בדברים שכתב כל נזק ממשי לציבור אלא להיפך, הם מעשירים את שוק הדעות והיצירה האומנותית. כמו כן, הפניות הרבות להסרת תכניו של המערער נועדו להשתיקו ממניעים פוליטיים ומן הראוי להגן על הקולות המושתקים ולא על מבטאי השקפת הזרם המרכזי. בכל הנוגע לכוונת המערער לגרום נזק, הקביעה כי היה מודע לכוונתה של המשיבה לסגור את חשבונו ביום מן הימים אין פירושה כי התכוון לגרום נזק. בכל הנוגע לקביעות בית המשפט לעניין סיווג התכנים כסאטיריים, נטען כי הנמקת בית המשפט מוכיחה כי הוא לא הבין את מהותה של סאטירה. הסאטירה אינה קומדיה, יש לה מצע אידיאולוגי ברור, והקושי להבין אם מדובר בסאטירה או מציאות מוכיחה כי מדובר בסאטירה מוצלחת. כמו כן, התבטאויותיו מוכיחות כי אין בו או בפרסומיו גזענות. המערער ציין כי הובהר לעוקביו שתכניו הם סאטיריים, והדגיש כי מטעם זה אף לא נפתחה נגדו חקירה פלילית ביחס לביטויים ולפרסומים השונים.
13. המערער הוסיף וציין כי בית המשפט כלל לא התייחס לסעד הנוסף שצוין בתביעתו, והוא קבלת העתק מכל החומרים שיצר במהלך שנות פעילות חשבונו. זכויות היוצרים לגביהם נתונות למערער, ואין מקום שהמשיבה תמשיך להחזיק בהם כ"בני ערובה".
14. המשיבה מצדה סברה כי אין כל עילה להתערב בפסק דינו המנומק של בית המשפט המחוזי, אשר ניתן על יסוד ממצאים עובדתיים מבוססים היטב. כך, לא נפל פגם בקביעה כי פרסומיו של המערער כוללים דברי שטנה. תוכן הפרסומים מדבר בעד עצמו, וטענתו של המערער לפיה היה מקום להוכיח הסתה לאלימות עומדת בסתירה ללשון כללי הקהילה. גם טענת המערער לפיה הפוסטים שפרסם לא גרמו לנזק ולפגיעה ברגשות אינה יכולה להתקבל, שכן היא עומדת בניגוד לראיות שסיפקה המשיבה המצביעות על מאות דיווחים של משתמשים שטענו כי הפוסטים פגעו בהם. כמו כן, יש לדחות את טענת המערער לפיה לא היה מקום להסתמך על מחקרן של מדזיני ושוורץ אלטשולר, שכן בית המשפט הסתמך עליו בנוסף להגדרה הברורה בכללי הקהילה ותנאי השימוש. מכל מקום המערער לא הציג מחקר אחר או הגדרה חלופית.