172. התובעת טענה בכתב התביעה ולאחר מכן גם בתצהיר עדותה הראשית כי נחום הטעה אותה לחשוב שבגין הדירות בבאר שבע היא משקיעה 50% בעוד שהוא השקיע את 50% הנותרים. כמו כן הצהירה התובעת שכאשר העלתה לפני נחום את חשדה כי היא שילמה יותר מ-50% ממחיר הדירות, הוא מצא תירוצים שלא להשיב לה ולא להראות לה את הסכמי המכר (ראו סעיף 41 לכתב התביעה וסעיף 38 לתצהיר התובעת). בהקשר זה מפנה התובעת בין היתר למכתבים מהימים 10.12.2007 ו-29.4.2008 שהזכרתי לעיל (נספח 15 לכתב התביעה) שבהם חזרה ודרשה מנחום לשלוח אליה את הסכמי הרכישה של הדירות וכן כתבה שאם יתברר לה ששילמה יותר מ-50% עבור הדירות, היא תגיש תביעה נגדו. נחום לא התייחס בכתב ההגנה ובתצהיר לטענות התובעת הנ"ל ולא הכחיש במפורש שקיבל את המכתבים. כאמור לעיל, רק בחקירתו הנגדית הכחיש נחום לראשונה את קבלת המכתבים, מבלי להסביר מדוע לא התייחס לכך קודם לכן ומבלי להציג כל גרסה לגבי המידע שמסר לתובעת בנוגע לעלות הדירות.
173. התובעת הוסיפה והעידה בחקירתה הנגדית כי כששאלה את נחום מה היו ההוצאות על הדירות, הוא שלח לה חמישה פקסים עם מספרים שונים על אותם דברים, וכשביקשה ממנו הסבר על כך, אמר שיסביר לה בטלפון ושהוא לא תמיד יכול לעשות זאת בפקס (פרוטוקול מיום 14.10.2021 בעמ' 81 ש' 27 עד עמ' 82 ש' 6). בהמשך העידה התובעת כי כשנתנה לנחום את השיק הראשון על סך 50,000 דולר או 100,000 דולר, הוא אמר לה שהדירות יעלו לפחות סכום כזה; לאחר מכן אמר שהסתכל על המחיר ושזה יעלה לפחות עוד 150,000 דולר; וכשנתנה לו שיק באותו סכום הוא אמר שזה אמור להספיק, אך כמה ימים אחר כך אמר שעשה טעות גדולה ושהוא יצטרך עוד 100,000 דולר. כשהתובעת אמרה לו שהיא לא רוצה להשקיע כל כך הרבה כסף, הוא אמר לה שכבר התחייב בשמה (עמ' 145 ש' 29 עד עמ' 146 ש' 9).
174. נתבעים 7-2 הפנו בסיכומיהם למכתבים של נחום לתובעת מיולי 2006 וממרץ 2007 שמהם עולה לכאורה כי במועדים אלה ידעה התובעת בדיוק כמה נחום טוען ששילם עבור הדירות, וסכומים אלה היו קרובים למדי למחיר האמיתי של הדירות. ואולם, התובעת העידה כי לאחר מועדים אלה הציג לה נחום נתונים אחרים וסותרים לגבי עלות הדירות, וטען כי עליה לשלם סכומים רבים נוספים. מעדותה עלה כי נחום אמר לה כל הזמן שיש עוד הוצאות, בין היתר על היתרים, חפירות, הסרת שעבודים ומיסים משום שהיא איננה אזרחית ישראלית. הוא אמר שמה שלא ישולם בגין הדירות יופקד בחשבון של אצט (עמ' 167 ש' 18-5). כמו כן העידה התובעת, כאמור לעיל, כי נחום אמר לה שהיו התפרעויות בבאר שבע של ערבים שהשתלטו על הדירות, ולכן עליה להעביר שוב את כל הכסף עבור הדירות לבית המשפט, והכסף יוחזר לה לאחר שנחום יראה לבית המשפט שהתמורה כבר שולמה (עמ' 72 ש' 24-20 ובעמ' עמ' 129 ש' 3 עד עמ' 130 ש' 19). עדותה זו של התובעת מתיישבת עם הצהרתה כי ביום 10.12.2007, לאחר רכישתן של כל הדירות, העבירה לנחום שיק על סך 360,000 $ בצירוף מכתב שלפיו השיק נמסר בנוסף לסכומים שכבר שילמה לנחום בגין הדירות (ראו מכתב בנספח 15 לכתב התביעה והעתק של השיק על סך 360,000 $ שעליו צוין שהוא ניתן עבור השלמת הרכישה של כל שש הדירות בבאר שבע שפורטו שם). בהמשך חזרה התובעת והעידה כי ראתה את חוזי המכר של הדירות בבאר שבע לראשונה רק בשנת 2010, אבל לא על כל הדירות והם לא כללו את כל ההוצאות (עמ' 168 ש' 3-1). התובעת הפנתה בנספח י לתצהירה לחוזים שקיבלה מעו"ד רובין בשנת 2010 ומהנספח עולה כי התקבלו ההסכמים רק של הדירות ברחובות אברהם אבינו, אבשלום ובני אור ולא של שלוש הדירות הנוספות. בהסכמים אלה ובמכתבים הנלווים אליהם לא הוזכרו הוצאות נוספות אשר מוזכרות במכתבים אחרים של נחום ואף לא הסכום הנוסף של 360,000 $ שהתובעת העידה שנחום דרש ממנה להעביר לו לצורך ההליך המשפטי.