בית משפט השלום בחיפה
ת"א 46230-09-21 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' ר.נ.ה. יבוא ושיווק מזון (2002) בע"מ
תיק חיצוני: 503107-06-21
בפני כבוד השופטת סיגלית מצא
התובע:
בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
נגד
הנתבעת: ר.נ.ה. יבוא ושיווק מזון (2002) בע"מ
פסק דין
1. בפניי תביעה לחיוב הנתבעת בתשלום חוב של חברת ש' נחמיאס נכסים והשקעות בע"מ, מכוח כתב ערבות עליו חתם מר שלמה נחמיאס בשם הנתבעת.
א - העובדות וההליך
2. ביום 15.12.2008 פתחה חברת ש' נחמיאס נכסים והשקעות בע"מ (להלן: "חברת נחמיאס") חשבון עו"ש דביטורי שמספרו 5022 בסניף חיפה מרכז עסקים (650) בבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: "החשבון", "הסניף" ו"הבנק").
3. במהלך השנים ובהסתמך על תנאי החשבון עליהם חתמה חברת נחמיאס, נתן לה הבנק הלוואות ו/או אשראי מעת לעת. להבטחת תשלום כל הסכומים המגיעים ושיגיעו לבנק מעת לעת מחב' נחמיאס, חתמו הנתבעת, ר.נ.ה. יבוא ושיווק מזון (2002) בע"מ (להלן: "חברת ר.נ.ה."), חברת מאנקו יבוא שיווק ומסחר מזון (2001) בע"מ ושלמה נחמיאס ביום 15.12.2008 (יום פתיחת החשבון) על כתבי ערבות מתמדת לכל חוב. כתבי הערבות אינם מוגבלים בסכום ואינם מהווים "ערבות יחיד", כהגדרת המונח בסעיף 19 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות").
4. בהתאם למידע על פרטי חברה ברשות התאגידים, אלה פרטי החברות:
א. חברת ר.נ.ה. (נספח 5 לכתב ההגנה) – החברה הוקמה ביום 27.6.2002. לטענת הנתבעת, הוקמה החברה על-ידי מר שלמה נחמיאס. כעולה מפרוטוקול דירקטוריון של החברה מיום 19.3.2009, היה מר שלמה נחמיאס הדירקטור היחיד בחברה ויו"ר הדירקטוריון (הפרוטוקול צורף כנספח 1 לכתב ההגנה). לטענת הנתבעת, נוהלה החברה בפועל על-ידי מר אברהם נחמיאס, אחיו של מר שלמה נחמיאס.
ב. חברת נחמיאס (דף המידע צורף לתביעה על סכום קצוב שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל) – נרשמה ביום 22.5.1989, כתובתה רח' נהרדעא 10 תל אביב, בעל המניות ומנהל החברה הוא שלמה נחמיאס. בנסח צוין כי מדובר בחברה מפרת חוק. ביום 31.12.1997 נמחקה החברה וביום 6.10.1999 ניתן צו החייאה.
ג. חברת מאנקו יבוא, שיווק ומסחר מזון (2001) בע"מ – הוקמה ביום 21.6.2001, בעל המניות והדירקטור בחברה הנו מר אברהם נחמיאס.
5. בהתאם לפרוטוקול ישיבת דירקטוריון של חברת ר.נ.ה. מיום 19.3.2009, בנוכחות מר שלמה נחמיאס – דירקטור יחיד, הוסמך מר אברהם נחמיאס לייצג את החברה בכל דבר ועניין ובפני כל גוף ורשות, לרבות פעולות בחשבון הבנק של החברה המתנהל בחשבון, למעט חתימה על המחאות בשם החברה (הפרוטוקול צורף כנספח 1 לכתב ההגנה).
6. ביום 28.4.2010 הועברו מניות חברת ר.נ.ה. ממר שלמה נחמיאס לגב' שלומית נחמיאס, בתו של מר אברהם נחמיאס. בו ביום התפטר מר שלמה נחמיאס מדירקטוריון חב' ר.נ.ה. וגב' שלומית נחמיאס מונתה כדירקטורית יחידה של החברה (הודעות על העברת מניות ושינויים בדירקטוריון צורפו כנספחים 2 ו-3 לכתב ההגנה).
7. ביום 2.5.2010 הודיעה חב' ר.נ.ה. לרשם החברות על שינוי כתובתה לרח' חנקין 9 בחיפה (כתובתם של גב' שלומית ומר אברהם נחמיאס) (ההודעה צורפה כנספח 4 לכתב ההגנה, תמצית מידע על חב' ר.נ.ה. צורף כנספח 5 לכתב ההגנה).
8. גם חב' ר.נ.ה. ניהלה חשבון בנק בסניף.
ביום 19.9.2012 סגרה חב' ר.נ.ה. את חשבון הבנק שניהלה בסניף (ההודעה צורפה כנספח 6 לכתב ההגנה).
9. ביום 13.5.2021 הראה החשבון של חב' נחמיאס יתרת חובה בסך 52,356.13 ₪.
כעולה מדף חשבון שצורף לתביעה, כמו גם ממכתב הבנק לחברת ר.נ.ה., נוצר החוב בשל פיגור של חברת נחמיאס בפירעון הלוואה שנטלה.
במכתב מיום 22.1.2021 דרש הבנק מחברת ר.נ.ה. כי תשלם לו את חוב חב' נחמיאס מכוח הערבות שערבה חברת ר.נ.ה. לחברת נחמיאס.
10. משלא נענתה הדרישה, הגיש הבנק ביום 2.6.2021 בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב (לפי סעיף 81א'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967) כנגד החייבת – חברת ש' נחמיאס נכסים והשקעות בע"מ, וכנגד הערבים – חברת ר.נ.ה., מר שלמה נחמיאס וחברת מאנקו יבוא, שיווק ומסחר מזון (2001) בע"מ.
כעולה מאישורי ההמצאה, אף לא אחד מהערבים נמצא בכתובת המדווחת – חברת נחמיאס, שכתובתה הרשומה הייתה ברחוב נהרדעא 10 בתל אביב, אותרה על-ידי המוסר ברחוב שלומצין המלכה 43, תל אביב; חברת מאנקו, שכתובתה הרשומה הייתה רחוב הגליל 77 בחיפה, אותרה ברח' חניתה 9 בחיפה – כאשר על דלת הדירה שלט המצביע על כך שזה גם מענה של חברת ר.נ.ה.
11. חברת ר.נ.ה. הגישה התנגדות, וזו הועברה לבית המשפט.
לאחר שהצדדים קיבלו את המלצת בית המשפט, התקבלה ההתנגדות (החלטה מיום 17.5.2022).
12. התביעה נותבה להמשך דיון בפניי.
בהחלטתי מיום 17.5.2022 הוריתי כי נוכח סכום התביעה, היא תידון בסדר דין מהיר. משכך, הוריתי לצדדים להגיש כתבי טענות מותאמים לסדר דין מהיר וקבעתי את התביעה לדיון ביום 13.12.2022.
13. ביום 13.12.2022 נשמעה עדות נציג הבנק, מר גדי אלון, ועדות גב' שלומית נחמיאס.
ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם.
ב - טענות הצדדים
ב.1 - טענות התובע
14. על פי תנאי החשבון וכתבי הערבות, ככל והלווה מפגר בתשלום כלשהו מעל שבעה ימים, רשאי הבנק התובע לדרוש את סילוק יתרת החוב בחשבון, ועל הערבה לשלם לתובע, מיד עם דרישתו, את הסכום הנתבע בצירוף ריבית, עמלות והוצאות. עוד נקבע בתנאי החשבון וכתבי הערבות, כי סכום שלא ישולם לבנק במועדו, יישא ריבית פיגורים בשיעור הנהוג מדי פעם בפעם אצל הבנק.
15. על פי תנאי החשבון, העתק מן הדף האחרון של חשבון הלווה, כרשום בספרי הבנק התובע, ייחשב לנכון וישמש ראיה מספקת נגד הערבה בכל הקשור לפרטי החשבון ונכונותו. חובה של חברת נחמיאס לבנק נכון ליום 13.5.2021, כעולה מדף החשבון שצורף לתביעה, עמד על סך 52,356.13 ₪, לא כולל ריבית מיום 31.3.2021.
16. חברת ר.נ.ה. התחייבה לערוב לכל אחד ואחד מחיובי חברת נחמיאס כלפי הבנק התובע, יהא סוגם, מקורם ומועדם של חיובים אלה אשר יהיה.
17. הבנק שלח לחברת ר.נ.ה. מדי שנה תזכורת באשר לערבות עליה חתמה (מכתבים שנשלחו בשנים 2010 – 2017 צורפו כנספח 7 לכתב התביעה). סעיף 24ב. לכתב הערבות נקבע כי "מענם של הערבים ייחשב, לצורך ערבות זו, המען אשר צוין בראש כתב זה או כל מען אחר עליו יודיעו הערבים לבנק, במכתב בדואר רשום, כעל מענם לצורך כתב זה ואשר הבנק יאשר בכתב את קבלתו", וכן "כל הודעה או מכתב או מסמך אחר מסוג כלשהו שהבנק יישלח לערבים לפי מענם כאמור לעיל או לפי מענם האחרון הידוע לבנק, ייחשב כאילו נתקבל על ידי הערבים ....".
ב.2 - טענות הנתבעת
18. חברה פועלת על פי שיקולים עסקיים ובמטרה להשאת רווחים. מתן ערבות אישית לחובות של צדדים שלישיים ללא כל שיקול עסקי הנה פעולה בניגוד למטרות החברה. משכך, מדובר בפעולה בטלה.
בענייננו, לא התקבלה החלטה על-ידי דירקטוריון חברת ר.נ.ה. למתן ערבות לחברת נחמיאס. ככל ומר נחמיאס חתם בשל חברת ר.נ.ה. על כתב הערבות בשם החברה, הרי חתימתו נעשתה ללא הרשאה ותוך חריגה מסמכות. לעניין זה הפנתה הנתבעת לפסק הדין בת"א (חיפה) 54354-10-18 נכסי גורה בע"מ נ' זאב גורה (20.3.2022) וכן לסעיף 56 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") המוזכר בו.
19. מר נחמיאס פעל תוך ניגוד עניינים עת חתם בשם חברת ר.נ.ה. על כתב ערבות לטובת חברת נחמיאס, שהנה חברה בשליטתו הבלעדית, תוך שהעדיף את האינטרסים של הלווה על פני האינטרסים של חברת ר.נ.ה.. משכך, אף מטעם זה, חתימתו חסרת כל תוקף משפטי.
20. הבנק ידע או היה עליו לדעת על כך שלא התקבלה החלטה בחברת ר.נ.ה. למתן הערבות או לכך כי הערבות ניתנה תוך ניגוד עניינים.
21. הבנק התרשל בקיום החובות המוטלות עליו בהתאם להוראות המפקח על הבנקים "ניהול בנקאי תקין", בפרק הדן בערבויות צד שלישי לטובת תאגיד בנקאי (החלק הרלבנטי מהנוהל צורף כנספח 7 לכתב ההגנה, להלן: "הנוהל").
22. בהתאם לסעיף 6 לנוהל, על הבנק לשלוח לחברת ר.נ.ה. הודעה בדבר קיום הערבות וסכום הערבות אחת לשנה. למרות שהבנק ידע או היה עליו לדעת מה כתובתה הרשומה של חברת ר.נ.ה., נשלחו ההודעות לכתובת שגויה – רחוב וודג'ווד 25/3 חיפה (ההודעות שנשלחו בשנים 2014-2019 צורפו כנספחים 10-15 לכתב ההגנה). כתובתה הרשומה של חברת ר.נ.ה. מאז חודש מאי 2010 ברשם החברות הנה רחוב חנקין 9 בחיפה, אצל גב' שלומית נחמיאס, והבנק ידע או היה עליו לדעת זאת.
רק ביום 21.9.2020 שלח הבנק לחברת ר.נ.ה. דרישה לתשלום חוב הלווה בגין ערבותה לו לכתובת הנכונה – רחוב חנקין 9 בחיפה (המכתב צורף כנספח 16 לכתב ההגנה). לדרישה זו השיבה הנתבעת, על-ידי ב"כ (המכתבים מיום 12.10.2020 ומיום 8.11.2020 צורפו כנספחים 17 ו-18 לכתב ההגנה).
23. על הבנק חלה חובה להודיע לחברת ר.נ.ה. על קיומה של הערבות במועד העברת השליטה בחברת ר.נ.ה. ממר נחמיאס לגב' שלומית נחמיאס (בשנת 2010) כמו גם במועד סגירת חשבונה של חברת ר.נ.ה. בסניף הבנק.
מחדל הבנק לשלוח לערבה הודעות גרם לנתבעת נזק. בהקשר זה טוענת הנתבעת כי בבעלות חברת נחמיאס היה נכס מקרקעין אשר נמכר על ידיה בשנת 2015 תמורת 13.5 מש"ח (העתק אישור מס שבח לגבי שומה אחת צורף כנספח 19 לכתב ההגנה). יצוין כי מהאישור שצורף עולה כי העסקה נערכה בין מר שלמה נחמיאס לבין חברת תדהר מגדל רוטשילד בע"מ.
24. יש לזקוף לחובת הבנק את אי זימון גב' ימית רחמים, אשר ערכה את כתב הערבות, למרות שנציג הבנק אישר כי היא עדיין עובדת בסניף הבנק.
ג - דיון והכרעה
25. כעולה מהאמור עד כה עולה כי חברת ר.נ.ה. טוענת כי כתב הערבות חסר תוקף (בין אם משום שלא צורף פרוטוקול של חברת ר.נ.ה. המאשר את חתימת מר ש' נחמיאס עליו ובין אם משום שנחתם תוך ניגוד עניינים).
עוד טוענת חברת ר.נ.ה. כי הבנק התרשל בביצוע חובת היידוע וכי התרשלות זו גרמה לחברת ר.נ.ה. נזק.
אדון בטענות כסדרן.
ג.1 - תוקף הערבות
26. חברה פועלת באמצעות אורגניה, האסיפה הכללית, הדירקטוריון, המנהל הכללי "וכל מי שעל פי דין, או מכוח התקנון רואים את פעולתו בעניין פלוני כפעולת החברה לאותו ענין" (סעיף 46 לחוק החברות). פעולות האורגן וכוונותיו הן פעולותיה של החברה (סעיף 47 לחוק החברות).
האסיפה הכללית מוסמכת לקבל החלטות בכל הנוגע לשינויים בתקנות, הפעלת סמכויות הדירקטוריון, אישור פעולות ועסקאות, מינוי בעלי תפקיד, הגדלת הון המניות, מיזוג ועוד (סעיף 48(א) וסעיף 57 לחוק החברות); הדירקטוריון מתווה את מדיניות החברה ואת תכניות הפעולה שלה ומפקח על פעולות המנהל הכללי. כמו כן מסורה לדירקטוריון סמכות שיורית שלא הוקנתה בחוק או בתקנון לאורגן אחר (סעיף 48(ב), סעיף 92 וכן סעיף 49 לחוק החברות); המנהל הכללי אחראי לניהול השוטף של ענייני החברה, במסגרת המדיניות שקבע הדירקטוריון ובכפוף להנחיותיו (סעיף 48(ג) והפרק הרביעי לחוק החברות). כן הוקנו לכל אורגן סמכויות העזר הדרושות לשם הפעלת סמכויותיהם (סעיף 48(ד), סעיפים 120-121 לחוק החברות).
27. ככלל, רשאי אורגן של חברה להתחייב בשמה של החברה, כך שההתקשרות מחייבת את החברה והאורגן שפעל בשמה של החברה יוצא מן התמונה, ואינו חב באופן אישי בגין אותה התחייבות. היקף סמכותו של האורגן לפעול בשם החברה, כך שפעולתו תחייב את החברה, מוסדר בדיני החברות, תקנון החברה וכללי הניהול הפנימיים, המסדירים את הקצאת הסמכויות בין האורגנים השונים (אירית חביב-סגל, דיני חברות (כרך א', 2007), עמ' 113).
28. טענה של החברה כי האורגן חרג מסמכותו (ולפיכך פעולתו אינה מחייבת את החברה) עשויה לפגוע בצד ג', אשר התקשר עם האורגן. כפי שמציינת ד"ר אירית חביב-סגל, התשובה לשאלה כיצד מקצה מערכת המשפט את האחריות במקרים מסוג זה עברה שינויים לאורך השנים. היום שלטת הגישה החוזית של הפירמה, במסגרתה בוצע מעבר מדוקטרינת אולטרא וירס (דוקטרינות של כשירות) לדוקטרינות של שליחות. כדברי ד"ר אירית חביב סגל:
"מרגע שהאישיות המשפטית של החברה נתפשת כאגד של חוזים בין המתאגדים, ולא עוד כפריבילגיה שלטונית, הרי שאין כל סיבה להגביל את כשרותה של החברה, אלא זו מוכרת על-ידי מערכת המשפט כישות בעלת כשרות כללית, הדומה במהותה לכשרותו של הפרט הטבעי. טרנספורמציה זו קיבלה ביטוי בדין .... בעלי המניות המתאגדים בחברה רשאים לקבוע את מסגרת ההתקשרות שלהם כרצונם .... סעיף 11 קובע את המטרה כללית של הפירמה: הישות המשפטית קמה כדי לקדם פעילות עסקית נושאת רווחים, כאשר היא נהנית מן הכשרות הכללית והמלאה לעשות זאת. כאמור בסעיף 11, המתאגדים רשאים להקים את הישות המשפטית גם למטרות שאינן מטרות רווח" (ד"ר אירית חביב סגל, שם, עמ' 117-120).
29. בהתאם לגישה זו, חריגה מסמכות לא נחשבת עוד לחריגה מכשרותה של החברה, אלא לחריגה מן ההרשאה שניתנה לאורגן-השלוח על-ידי החברה. התוצאה היא יישום של הסדרים הדומים להסדרים החלים על חריגה מהרשאה מכוח חוק השליחות (שם, עמ' 120). שינוי זה מצא ביטוי בתיקון 17 לחוק החברות (חוק לתיקון פקודת החברות (מס' 17) התשמ"ח 1980 ס"ח תשמ"א 50), במסגרתו הוחלפו סעיפים 105-106 לפקודה בסעיפים 55-56 לחוק החברות. סעיף 55(א) לחוק החברות קובע כי:
"חברה ומי שפועל מטעמה לא יבצעו פעולה שיש בה חריגה מן המטרות הקבועות בתקנון וכן לא יבצעו פעולה בלא הרשאה או פעולה בחריגה מן ההרשאה."
סעיף 56 לחוק החברות מוסיף וקובע כי פעולה שנעשתה בחריגה ממטרות החברה או בלא הרשאה או תוך חריגה מהרשאה, אין לה תוקף כלפי החברה, "אלא אם כן אישרה החברה את הפעולה בדרכים הקבועות בסעיף קטן (ב), או אם הצד שכלפיו נעשתה הפעולה לא ידע ולא היה עליו לדעת על החריגה או על היעדר ההרשאה". עוד נקבע כי אישור כאמור יינתן בידי האסיפה הכללית.
30. מורם מהאמור עד כה, כי דיני החברות החילו את עקרונות דיני השליחות ביחס לחריגה מהרשאה בסעיף 56 לחוק החברות, תוך הרחבת ההגנה הניתנת לצד ג' (הוספת חלופה של "אם הצד שכלפיו נעשתה הפעולה לא ידע ולא היה עליו לדעת על החריגה או על העדר ההרשאה"). כל עוד צד ג' המתקשר עם החברה אינו יודע ואינו צריך לדעת על החריגה, הרי שהחברה תחויב בפעולה כלפיו, למרות היעדר ההרשאה (ד"ר אירית חביב סגל, שם, עמ' 122). ידיעתו של צד ג' נבחנת על-פי קריטריונים כלליים של סבירות, ולא לפי הוראתה המחמירה של דוקטרינת הידיעה הקונסטרוקטיבית (סעיף 42 לחוק החברות, ד"ר אירית חביב סגל, שם, עמ' 123).
31. עוד מציינת ד"ר אירית חביב-סגל כי בצד הרפורמה החקיקתית, התחוללה גם מהפכה הלכתית בבתי המשפט, אשר הרחיבה את ההגנה על צדדים שלישיים הרבה מעבר להגנה שניתנה להם מכוח סעיפים 105-106 לפקודה (סעיפים 55-56 לחוק החברות), בהתבסס על שלושה מוסדות משפטיים מדיני השליחות – השליחות הנחזית, השליחות מכוח התנהגות והשליחות הנלווית (ד"ר אירית חביב סגל, שם, עמ' 126-132; לעניין זה ראו גם פסק הדין בע"א 1796/10 שרה כתבן נ' בנק ירושלים בע"מ (7.12.011), פסקאות 39-40). התוצאה היא כי:
"מן הניתוח עד כה עולה שבית המשפט יטיל אחריות על החברה גם בגין פעולות שנעשו בחריגה מהרשאה, וזאת, אף מבלי להיכנס לבחינה מעמיקה של ידיעתו של צד ג'. יחד עם זאת, במקרים קיצוניים ומיוחדים, יימנע בית המשפט מלהטיל אחריות על החברה בגין הפעולות שנעשו בחריגה מהרשאה. השאלה הנותרת היא, אם כן, מה ייחשב למקרה חריג ומיוחד?" (שם, עמ' 135)
32. כפי שנקבע, ידיעה בפועל של צד ג' בדבר החריגה מהרשאה של האורגן תהווה טעם לאי הטלת אחריות על החברה לפעולה שבוצעה על-ידי אחד מאורגניה. לסקירה בעניין השינוי שעברו דיני החברות בעניין חריגה מסמכות של אורגן ונפקותה, ראו פסק הדין המקיף של כב' הרשמת ע' דינרמן בתא"מ (שלום עכו) 5995-10-17 דוד אמסלם, עו"ד נ' עמותת בית כנסת המרכזי נווה אלון- נהריה (1.10.2019), פסקאות 31-70 והאסמכתאות המובאות שם, וכן הסיכום בפסקאות 60-62 לפסק הדין:
"הנה כי כן, בתי המשפט רוקנו כמעט מתוכן את ההסדר הקבוע בסעיפים 55 ו-56 לחוק החברות וכתוצאה מכך אחריותה של החברה היא כמעט מוחלטת, למעט מקרים קיצוניים שבהם ברור כי כל צד ג' רציונאלי היה מודע לכך שהפעולה נעשתה בחריגה מן ההרשאה.
ר' לעניין זה פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה בעניין ליגומסקי [פש"ר 31/94 ליגומסקי ציפורה נ' היבול ח.כהן ושות' בע"מ מיום 10.9.2002)].
יוצא כי רק במקרים קיצוניים ומיוחדים יימנע בית המשפט מלהטיל אחריות על החברה בגין פעולות שנעשו בחריגה מן ההרשאה.
ידיעתו של צד ג' נבחנת על פי קריטריונים כלליים של סבירות ולא עוד על פי הוראתה המחמירה של דוקטרינת הידיעה הקונסטרוקטיבית (ר' לעניין זה סעיף 42 לחוק החברות הקובע כי רישומו או קיומו של מסמך בחברה או אצל הרשם אין בו כשלעצמו משום ראיה לידיעת תוכנו)."
כן ראו פסק הדין המקיף שניתן בת"א (חי') 7887/01 ע.ב. שווק שרון נ' טעם של בית נהול (1996) בע"מ ואח' (6.3.2005) (כב' השופט א' אליקים), שם נדונה שאלת תוקפה של ערבות שנחתמה לכאורה בשם חברת סולתם, על-ידי מנהל משאבי האנוש של החברה. בית המשפט מצא כי התקיימו במקרה זה אותן נסיבות קיצוניות המצדיקות את המסקנה שצד ג' ידע או היה עליו לדעת על החריגה מההרשאה וזאת בשל הטעמים הבאים: הערבות נחתמה על-ידי מנהל משאבי אנוש של החברה ולא על-ידי איש כספים שלה כגון חשב, מנהל כספים או מנכ"ל. שנית, הערבות נחתמה על נייר פנימי של מחלקת משאבי אנוש ולא על כתב ערבות פורמאלי. שלישית, צד ג' אכן חשדה שמא הערבות אינה תקפה ודרשה אספקתו המסודרת של כתב ערבות תקף, אלא שדרישתה לא נענתה (פסקאות 17-25 לפסק הדין) (לעניין זה ראו פסק הדין בת"א (חי') 274-08 מוני שבתאי נ' ליטו גרופ בע"מ (7.1.2013), פסקה 11; פסק הדין בע"א 3998/07 צ. בכור ניהול ואחזקות בע"מ נ' ממשל ירושלים התשנ"ה בע"מ (6.1.2011), פסקאות 14-16).
ומכאן לענייננו.
33. גב' שלומית נחמיאס, העדה מטעם הנתבעת, אשר רכשה את חברת ר.נ.ה. ממר שלמה נחמיאס בשנת 2010, אישרה בעדותה כי לא בדקה את מצבה החשבונאי של החברה בטרם רכשה אותה. עוד עולה כי משנת 2009 מנהל את החברה בפועל מר אברהם נחמיאס, אביה של גב' שלומית נחמיאס ואחיו של מר שלמה נחמיאס – למעט חתימה על שקים (כאמור מפרוטוקול ישיבת דירקטוריון של חברת נחמיאס מיום 19.3.2009, נספח 1 לכתב ההגנה).
למעט נסח רשם החברות המעיד על פרטי החברה, לא הוצגו תקנון החברה, החלטותיה, מטרותיה או כל מסמך אחר. כאמור, אין חולק כי ביום 15.12.2008 היה מר שלמה נחמיאס בעל המניות והדירקטור היחיד של חברת ר.נ.ה.. כעולה מפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון (נספח 1 לכתב ההגנה), כיהן מר שלמה נחמיאס כיו"ר הדירקטוריון של חברת ר.נ.ה.. מר שלמה נחמיאס היה הנוכח היחיד בישיבת הדירקטוריון של החברה – שכללה דירקטור אחד בלבד. מהאמור עד כה עולה כי מר שלמה נחמיאס, אשר ככל הנראה פעל בשם החברה, על אורגניה השונים, היה הגורם המוסמך לחתום מטעם חברת ר.נ.ה. ביום 15.12.2008 על כתב ערבות.
הנתבעת לא הצביעה על מקור בדין, בתקנון או בנהלי החברה, התומך בטענתה כי מר שלמה נחמיאס לא הוסמך על-ידי חברת ר.נ.ה. במועד הרלבנטי לחתום על כתב ערבות בשמה או כי נדרש אישור לביצוע פעולה זו. בהקשר זה יש לזכור כי מדובר במידע שבשליטתה של הנתבעת. עוד יש לזקוף לחובתה של הנתבעת בהקשר זה את אי זימון מר שלמה נחמיאס למתן עדותה מטעמה.
34. למעלה מן הדרוש אציין כי גם לו הצביעה חברת ר.נ.ה. על בסיס בדין, בתקנון החברה או בנהליה לפיהם לא הוסמך לחתום בשם חברת ר.נ.ה. על כתב הערבות במועד הרלבנטי (15.12.2008), הרי בנסיבות העניין, בשים לב לכך שמר שלמה נחמיאס היה מנהל חברת נחמיאס, הדירקטור היחיד, יו"ר הדירקטוריון ובעל המניות היחיד בחברה, לא הוכח כי הבנק ידע או היה עליו לדעת על כך שחתימתו בוצעה תוך חריגה מסמכות, ודי בכך (סעיף 56(א) סיפא לחוק החברות).
35. אשר על כן, אני דוחה את הטענה כי כתב הערבות חסר תוקף בשל חתימת מר שלמה נחמיאס עליו תוך חריגה מסמכות.
ג.2 – חתימה על כתב הערבות תוך ניגוד עניינים
36. עוד טוענת הנתבעת כי כתב הערבות חסר תוקף, שכן נחתם תוך ניגוד עניינים. בהקשר זה מפנה הנתבעת לכך שבעת החתימה על כתב הערבות, 15.12.2008, היה מר נחמיאס המנהל והדירקטור היחיד בשתי החברות – חברת נחמיאס וחברת ר.נ.ה..
37. פרק חמישי לחוק החברות עוסק בעסקאות חברה עם בעלי עניין. סעיפים 270-271 לחוק קובעים כי:
"270. עסקאות של חברה המפורטות להלן, טעונות אישורים כקבוע בפרק זה, ובלבד שהעסקה היא לטובת החברה:
(1) עסקה של חברה עם נושא משרה בה וכן עסקה של חברה עם אדם אחר שלנושא משרה בחברה יש בה ענין אישי; ואולם לא יראו
...
(ב) נושא משרה במספר חברות בנות הנמצאות בשליטה ובבעלות מלאה של אותו אדם, כבעל ענין אישי בעסקה בין חברות בנות כאמור, בשל עצם היותו נושא משרה בחברות המתקשרות;
...
271. עסקה שמתקיים בה האמור בסעיף 270(1), שאינה עסקה חריגה, טעונה אישור הדירקטוריון, אלא אם כן נקבעה דרך אישור אחרת בתקנון."
עסקה חריגה מוגדרת בסעיף 1 לחוק החברות כ: "עסקה שאינה במהלך העסקים הרגיל של החברה, עסקה שאינה בתנאי שוק או עסקה העשויה להשפיע באופן מהותי על רווחיות החברה, רכושה או התחייבויותיה."
38. כעולה מהוראות סעיף 270(1)(ב) לחוק החברות, כאשר מדובר בעסקה בין שתי חברות המנוהלות על-ידי אותו דירקטור ובעל מניות, לא חלות הוראות סעיפים 270-271 לחוק החברות ולא נדרשים אישורים נוספים לעסקה. לעניין זה ראו פסק הדין בע"א 7594/16 עו"ד יצחק מולכו, המנהל המיוחד נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (25.3.2021) (פסקאות 40 ואילך):
"... בנסיבות המקרה עצם עמידתם של נושאי המשרה משני צידי המתרס של העסקאות אינה מעוררת חשש לפגיעה בחברות שנטלו על עצמן את העמדת הערבויות ..., לא כל שכן חשש לפגיעה בבעלי המניות. כך, באשר בעלי המניות בחברות ומקבלי ההחלטות בה הם היינו הך, ודי בעובדה זאת כדי להפיג את החשש מפני ניגוד עניינים של נושאי המשרה. ואבאר.
על פי מושכלות יסוד בדיני חברות, החברה שייכת לבעלי מניותיה – ועל כן פעולה שעליה מסכימים בעלי המניות כולם, אינה אלא פעולה שלהם ברכושם. על יסוד האמור נקבעה זה מכבר ההלכה שלפיה פעולה שנעשית בהסכמת כל בעלי המניות בחברה, ככלל לא תיחשב כהפרה של חובת האמונים כלפי החברה.
...
ובהקשר של עסקאות בעלי עניין, הובהר כי 'משכל בעלי המניות נתנו את ידם לפעולה כלשהי של החברה, קשה לייחס עוד משמעות לצורך באישור הפעולה בהתאם להוראות הנזכרות' (ע"א 10568/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הררי, פ"ד נח(5) 673, 678 (2004); להלן: ערעור הררי); ועל כן ההלכה היא שבמצב שבו כל בעלי המניות בחברה מסכימים לעסקה מסוימת, יש לראות בה כפעולה כדין אף אם לא אושרה בהתאם לכללים לאישור עסקאות בעלי עניין (ערעור הררי, שם; דנ"א 5286/04 הררי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 4 (24.1.2006), להלן: דיון נוסף הררי; ע"א 4845/04 קליין נ' בלס, פסקה 12 (14.12.2006)).
דברים אלה תקפים וכוחם יפה במיוחד בענייננו – כאשר לא רק שבעלי המניות הסכימו להחלטות נושאי המשרה, אלא שבעלי המניות ונושאי המשרה חד הם.
....
ראוי לציין שהמחוקק הבהיר במסגרת סעיף 270(1) לחוק החברות, כי אין מקום להחיל את מנגנון אישור העסקאות בנסיבות שבהן 'העניין האישי' של נושא המשרה נובע מעצם כהונתו בתפקיד הן בחברה-אם הן בחברה-בת הנתונה בבעלות מלאה של חברת האם, או באשכול חברות הנתונות בבעלות מלאה של אותו אדם:
...
בדומה לענייננו, החרגתן של עסקאות מהסוג שבסעיף קטן (א) מהחובה לבצע את פרוצדורות האישור של עסקאות בעלי עניין, נובעת כפי הנראה מכך שלנוכח הבעלות המלאה של חברת האם בחברת הבת – ספק אם ניתן יהיה למצוא בחברת הבת אורגן בלתי תלוי בחברת האם לצורך אישור העסקה. יתר על כן, כאשר חברה מצויה בשליטה מלאה של חברה אם, מטבע הדברים נדרשים נושאי המשרה בחברת הבת לפעול על פי הנחיות שניתנות על ידי חברת האם – ומשכך לא פעם יש קושי לראות בפעולה מסוג זה משום הפרה של חובות נושאי המשרה כלפי חברת הבת. הבעלות המלאה של חברת האם בחברת הבת אף יוצרת אחדות אינטרסים בין השתיים, באופן המפיג כשלעצמו את החשש לניגוד עניינים; וזה המצב גם כשמדובר בהתקשרות בין חברות בנות הנמצאות בשליטה ובבעלות מלאה של אותו אדם (כאמור בסעיף קטן (ב)) (ראו והשוו: דברי השופט ע' גרוסקופף ב-ת"א (מרכז) 47302-05-16 בטר פלייס ישראל (ח.ת.) 2009 בע"מ (בפירוק) נ' אגסי, פסקה 78 (12.9.2018) (למען הסדר יצוין כי ערעור על פסק הדין תלוי ועומד); כן ראו: עדו לחובסקי דיני חברות: חברה יחידה ואשכול חברות, בעמ' 191 (2014))".
39. משלא נכנסת העסקה לגדר סעיף 271 לחוק החברות, ממילא אין צורך להכריע בשאלה האם החתימה על כתב הערבות עולה כדי עסקה חריגה אם לאו. לעניין זה ראו פסק הדין בעניין עו"ד מולכו, פסקה 46 לפסק הדין:
"לנוכח התוצאה שאליה הגעתי, איני נדרשת להכריע בשאלה אם עסקאות הגב-אל-גב ועסקת הנדסה היו 'עסקאות חריגות' כלשון סעיפים 271 ו-272 לחוק, אם לאו. ההבחנה בין עסקה חריגה לעסקה שאינה חריגה דרושה על מנת לקבוע אלו אישורים דרושים על מנת להכשירה; ואולם משהוברר כי בנסיבות המקרה ממילא אין יתרון לעמידה דווקנית על מנגנון האישור, מתייתר הצורך בהכרעה זו".
40. למעלה מן הדרוש אציין כי לא הוכח כי החתימה על כתב הערבות על-ידי חברת ר.נ.ה. היוותה פעולה חריגה, כי חתימה כאמור לא התיישבה עם מטרות החברה או כי לא צמחה לחברת ר.נ.ה. תועלת מסחרית כלשהי משיתוף הפעולה בין החברות – שכאמור נשלטו במועד הרלבנטי על-ידי אותו מנהל ובעל מניות, מר שלמה נחמיאס. כאמור, לא הובאו כל ראיות באשר לפעילותה של חברת נחמיאס, הקשרים העסקיים בינה לבין חברת ר.נ.ה. ועוד. כאמור, מר שלמה נחמיאס, אשר חתם על כתב הערבות, והיה הדירקטור היחיד של חברת ר.נ.ה. במועד הרלבנטי (15.12.2008), לא זומן לעדות על-ידי חברת ר.נ.ה., ויש לזקוף זאת לחובתה.
41. ועוד, בפסיקה נקבע כי יש להפעיל את שיקול הדעת בכל הנוגע לטענה לניגוד עניינים שמשמעותו פגיעה בטובת החברה – בריסון ובזהירות רבה (פסק הדין בעניין עו"ד מולכו, פסקאות 48-50).
42. מורם מהאמור עד כה כי אני דוחה את הטענה כי כתב הערבות חסר תוקף בשל חתימת מר שלמה נחמיאס עליו תוך ניגוד עניינים.
ג.3 - חובת היידוע
43. לבסוף, טוענת הנתבעת כי הבנק התרשל עת שלח את ההודעות השנתיות בדבר קיומו של כתב הערבות לכתובת שגויה (רחוב וודג'ווד 25/3 בחיפה) ולא למענה הרשום של חברת ר.נ.ה. (רחוב חנקין 9 בחיפה).
בהקשר זה אציין כי לא הובאו כל ראיות באשר למענה הרשום של חברת ר.נ.ה. לפני שנת 2012. בשנת 2012, עם העברת הבעלות בחברה ממר שלמה נחמיאס לגב' שלומית נחמיאס, אכן נמסרה הודעה לרשם החברות בדבר שינוי מענה רשום של החברה לרחוב חנקין 9 חיפה. דא עקא, לא הובאה כל ראיה המעידה על כך כי הודעה כאמור נשלחה לבנק. למעשה, די בכך בכדי להביא לדחיית טענת הנתבעת.
44. יתר על כן, הנתבעת לא הציגה כל ראיה המעידה על נזק שנגרם לה עקב אי קבלת הודעות הבנק, כנטען. כאמור, גב' שלומית נחמיאס העידה כי לא ערכה כל בדיקה בדבר מצבה החשבונאי של חברת נחמיאס בטרם הועברו המניות בחברה על שמה. השומה שצורפה לכתב ההגנה (נספח 19) מעידה על עסקת מכר שערך מר שלמה נחמיאס (להבדיל מחברת ש' נחמיאס). מכל מקום, לא הוכח כי לחברת ש' נחמיאס אין נכסים נוספים או כי מצבה הכלכלי הורע מאז החתימה על כתב הערבות עד היום. די בכך להביא לניתוק הקשר הסיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין הנזק הנטען.
45. לעניין זה ראו פסק הדין בע"א (חי') 14654-02-15 יצחק שפר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (12.1.2016), פסקה 29 לפסק הדין:
"בפסיקה נקבע לא אחת, כי על מנת שערב יזכה בהגנת סעיף 26(א) לחוק הערבות ויקבל את הפטור האמור, אין די בכך שהערב יוכל להצביע על כך, כי לא קיבל הודעה מתאימה מן הבנק, אלא שיהא על הערב להוכיח את הנזק שנגרם לו כתוצאה מאי יידועו על אי קיום החוב נשוא הערבות. ראה: דנ"א 2858/13 עו"ד קרול חבה נ' בנק הפועלים בע"מ (1.4.2014). לפיכך, ועל מנת שניתן יהיה לפטור את המערער עד כדי גובה הנזק שנגרם לו כתוצאה מאי יידועו בדבר העדר קיום חובות החברה, היה על המערער להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין אי קיום הוראותיו של סעיף 26(א) לחוק הערבות על ידי הבנק, לבין הנזק שנגרם למערער כתוצאה ממחדל זה. עמד על כך ד"ר רוי בר-קהן בספרו 'ערבות', עמ' 378, בציינו כדלקמן:
'התוצאות הנובעות מהפרת חובת היידוע הן, בהתאם לסדר החומרה, כדלקמן: ראשית, הפטר מוחלט של החייב המשני בשל הפרת החובה, וזאת מקום שמדובר בעובדות אשר יידוען היה מביא לאי נטילת החיוב העיקרי או להפעלת זכות שחרור מהחיוב העיקרי בהתאם לעקרון ההפטר; שנית, הפטר חלקי במצבים בהם ניתן לכמת את הנזק שנגרם כתוצאה מהפרת חובת היידוע; שלישית, העדר סנקציה כלשהי, וזאת במצב בו לא תהיה נפקות לאי היידוע. המצב האחרון חל כאשר החייב המשני היה מודע לעובדות שהנושה אמור היה ליידעו בהן, (הנטל להוכיח זאת יוטל על הנושה), או במצב שבו אין קשר סיבתי בין אי הידיעה לנזק, שכן הנזק היה נגרם בכל מקרה, גם לו היה החייב המשני מיודע.'"
פסק הדין אמנם התייחס למסירת הודעה לפי סעיף 26 לחוק הערבות (הודעה כל כך שהחייב לא קיים את חיובו), אולם ההנמקה יפה גם לגבי טענה לאי קבלת הודעות שנתיות שעל הבנק לשלוח לערב לפי הנוהל (לעניין זה ראו גם פסק הדין רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ''ד נג(4) 804, פסקאות 16-17 לפסק הדין. שם הושתתה התוצאה על הפרת חובת תום הלב על-ידי הבנק, אולם הנשיא א' ברק (כתארו אז) הביע דעתו כי התוצאה תהא זהה גם במקרה של רשלנות; פסק הדין בת"א (ת"א) 1950/01 בנק המזרחי טפחות בע"מ נ' שמשון קרליץ (14.7.2008) פסקאות 35-39 וכן פסק הדין ברע"א 1044/02 רוחמה עמר נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (17.12.2002), פסקה 5).
46. אשר על כן, אני דוחה אף את הטענה כי יש להורות על ביטול חיוב חברת ר.נ.ה. מכוח כתב הערבות בשל מחדל הבנק לבצע את חובת היידוע המוטלת עליו.
ג.4 – הפרת חובת הגילוי
47. עוד טוענת הנתבעת כי הבנק חדל לחובת הגילוי המוטלת עליו בעת החתמת מר שלמה נחמיאס על כתב הערבות. בהקשר זה טוענת הנתבעת כי הבנק הפר את חובתו על פי הנוהל ליידע את הנתבעת בדבר היקף וסכום הערבות.
48. אכן, אין חולק כי חלה על הבנק חובת גילוי מוגברת כלפי ערבים. מקורותיה של חובה זו נעוצים בפרק ב' לחוק הערבות, סעיף 17א' לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 ודיני החוזים. לצד זאת, חזקה כי אדם אשר חתם על מסמכים קרא אותם, הבין את תכנם ונתן הסכמתו לאמור בהם (להרחבה ראו פסק הדין המקיף של כב' השופטת ש' ברסלב בת"א (חי') 27472-05-15 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' אלכסנדר סמרקיס, (29.8.2018), פסקאות 13-18 וכן פסק הדין בע"א (חי') 43233-10-17 נעאמנה פהמי נ' בנק ערבי ישראלי בע"מ (26.6.2018), פסקאות 61-64).
49. בענייננו, מר שלמה נחמיאס הוא שחתם על כתב הערבות. מר שלמה נחמיאס לא זומן להעיד מטעם הנתבעת, למרות שלא הוצגה כל מניעה לזימונו כאמור. גב' שלומית נחמיאס, שהעידה מטעם הנתבעת, חסרה כל ידיעה באשר לנסיבות החתימה על כתב הערבות.
בנסיבות אלה, בשים לב לכלליות וסתמיות הטענות, מחד גיסא, ונוכח החזקה כי אדם מודע למסמך עליו חתם, מאידך גיסא, אני דוחה את הטענה להתרשלות של הבנק ביחס לחובת הגילוי החלה עליו כלפי ערבים.
ד – סופו של דבר
50. מורם מהאמור עד כה כי התביעה מתקבלת במלואה.
51. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
א. חוב חברת נחמיאס לו ערבה חברת ר.נ.ה. - 53,846.44 ₪, בצירוף ריבית פיגורים החל מיום 31.5.2021 ועד התשלום המלא בפועל.
ככל ונגבו סכומים כלשהם מהחייבת או מהערבים האחרים, יופחתו סכומים אלה מסכום חובה של הנתבעת;
ב. אגרת בית משפט בסך 1,286 ₪;
ג. שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 8,000 ₪.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, כ"ג כסלו תשפ"ג, 17 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.