ולראיה באנו על החתום:
------------------ (ריק ה.ע) דוד מורגנשטרן (בכתב יד ה.ע)
Blue River Holding LTD
שטר המחאת הזכות והאישור (נספח 6 לכתב התביעה/ נספח א' לתצהיר מר טויב)
שטר המחאת – זכות
אני הח"מ דוד מורגנשטרן ת.ז ... מרח'...(להלן: .. ו/או "ממחה הזכויות") מצהיר ומאשר בזאת כלפי Blue River Investments (לעיל ולהלן: "בלו ריבר אינבסטמנטס" ו/או "הזכאי") כדלקמן:
1. אני בעל זכויות וזכאי לקבלת כספים בשווי של למעלה מ 700,000$ בקשר עם הנכסים ו/או הפרויקטים (להלן: "הנכסים") שפרטיהם להלן:
א. Blue River Holding LTD
המחזיקה 50% ממניות חברת גילו בגילה בע"מ שהינה בעלת זכויות ב..דונם מתוך כ-62 דונם באיזור גילה . ספר..דף..
ב. MINTER PROPEIES L.T.D
החברה בעלת זכויות בנכס הנמצא באיזור בית שמש (בהתאם לחוזה עם הפטריארך) גודל הקרקע הוא 19,400 מ"ר.
ג. ZODIAK
ד. ליזמים יש בעלת ב 920 – מניות (מתוך 1,000 מניות) בחברת שארית יעקב בע"מ.
הנ"ל חתומה על חוזה עם עמותת "זוהר החיים" שהיא בעלת הקרקע בהר- נוף ירושלים, במגרש ...
ה. RODACK LIMITED
ו. ליזמים באמצעות Rodack Limited זכויות בקרקע באזור גילה ירושלים, בשטח של כ-30 דונם
ז. להנ"ל 50% מניות בחברת מ.ל.נ.ע ירוק בע"מ (ח.פ...) אשר חתומה על חוזה לרכישת הזכויות בקרקע....
2. אני מצהיר ומאשר אני זכאי לקבלת כספים בעתיד בקשר עם כל אחד מהנכסים הנ"ל והנני ממחה בזאת באופן בלתי חוזר את כל זכויותי לקבלת כספים, בין אם קיימת ובין אם עתידית וזאת עד לשיעור מוסכם מראש סך 700,000$ (להלן: "החוב המוסדר") להבטחת כל התחיבויותי לבלו ריבר אינווסטמנטס.
3. המחאת זכות זו הינה בלתי-חוזרת שכן קיבלתי מבלו ריבר אינווסטמנטס את כל התמורה המגיעה לי ממנה.
4. תנאי מוקדם ומתלה לכניסתה לתוקף של המחאת זכות זו הינה קבלת אישור בכתב מעו"ד יוסף שפט (להלן: "הנאמן") המשמש ומחזיק כנאמן של 50% ממניות חברת גילו בגילה (1995) בע"מ (מספר...) על ביטול סופי ומוחלט של ההוראה שנתנה לו בחתימתי על העברת 32% ממניות בלו ריבר הולדינג לבלו ריבר אינווסטמנטס (מכוח הוראה בכתב לנאמן מיום 7.11.01)
חותמת – יוסף בן-דור , עו"ד דוד מורגנשטרן בכתב יד
רח' שמאי ..ירושלים
רשיון...
הנני לאשר כי מר דוד מורגנשטרן ת.ז ..חתם היום 28.1.04 על המחאת זכויות זו
יוסף בן-דוד עו"ד
חותמת וחתימה ה.ע
אישור
1. אני הח"מ דויד מאלק DAVID MALEK דרכון ארה"ב מס' ... ופיטר רבנוורצל ... דרכון ארה"ב מאשרים שאנו בעלי השליטה והבעלים של למעלה מ 51% בכל אחת מהחברות הנזכרות בהמחאת הזכות לעיל, כי אנו קיבלנו המחאת זכות בלתי חוזרת זו ונפעל על פיה כך שמתוך הכספים המגיעים מהנכסים לממחה הזכויות, מר דןד מורגנשטרן (ת.ז ...) נעביר לבלו ריבר אינווסטמנטס הכספים הנ"ל עד לסילוק החוב המוסדר במלואו.
2. אנו מעידים על כך שזכויותיו של ממחה הזכויות, מר דוד מורגנשטרן, (ת.ז...), בנכסים המפורטים לעיל עולים על סך של 700,000$ נטו (נטו – לאחר שנלקחו בחשבון כל ההתחייבויות לצדדים שלישיים) ומתחייבים שלא לבצע שינוי כלשהו במצב זה אלא באישור מראש ובכתב של בלו ריבר אינווסטמנט.
3. אנו מסכימים כי בכל מימוש של כל אחד מהנכסים הנזכרים בהמחאת הזכות הנ"ל, או חלקם, בין אם ע"י דיספוזיציה במקרקעין או בזכויות, במישרין או בעקיפין, נעביר לבלו ריבר אינווסטמנטס סך מינימלי של 150,000$ (בכל מימוש) עד לפרעון סופי ומוחלט של החוב המוסדר.
4. כמו כן אנו מתחייבים שלא לרשום ולא לזכות צד ג' כלשהו בכל שיעבוד או תשלום, או להעניק זכות כלשהי בכספים הנ"ל או על הנכסים הנ"ל לצד ג' כלשהו וזאת עד למילוי כל ההתחיבויות על פי המחאת זכויות זו אף כי מוצהר מראש כי על חלק מהזכויות רשומים כיום שיעבודים.
5. כן מוסכם כי במידה ולא יעלה בידי ממחה הזכויות מר מדוד מורגנשטרן, לסלק את חובו הסופי והמוחלט השווה בש"ח ל- 7000,000$ בהתאם להמחאת זכות זו עד ליום ----בינואר 2009 מכל סיבה שהיא, נשלם אנו ישירות לידי בלו ריבר אינווסטמנט או למי שהיא תורה בכתב את מלוא יתרת החוב הבלתי מסולקת כפי שיעורה אותה עת, וזאת בתוך 7 ימים מיום שנדרש לעשות כן. איחור של כל שבוע, או חלקו, בתשלום החוב כאמור ישא ריבית מצטברת של 5%.
David Maleck חתום בכתב יד (ה.ע) Peter Rewenwurzel חתום בכתב יד(ה.ע)
אישור
הנני מאשר כי האדונים הנכבדים דויד מאלק David Maleck ) ) דרכון ארה"ב... ופטר רבנוורצל ( Peter Rewenwurzel) דרכון ארה"ב מס' ... חתמו היום על המחאת זכויות זו בפני לאחר שזיהיתי אותם ולאחר שהבינו את תוכנה .
Sworn To Before Me
This 6th Day of February 2004
Notary Public
חתימה וחותמת EFRAIM NIERENBERG
Commission of Deeds
City of New York...
153. אקדים ואומר כי המסקנה אליה הגעתי היא כי התובעת לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה ולא הוכיחה במידה הנדרשת במשפט האזרחי, היינו מעבר למאזן ההסתברויות, את יסודות עילת התביעה כנדרש ממנה. להלן יובאו נימוקי:
כידוע, נטל ההוכחה במשפט האזרחי הוא מעבר למאזן ההסתברויות. כל בעל דין נושא בנטל להוכחת טענותיו. ראו: ע"א 2032/06 האגי נ' עזבון המנוח זיאן, פס' 41 (1.2.2009) ; ע"א 7617/07 יומה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פס' (12.10.2008); ע"א 2121/04 מינהל מקרקעי ישראל נ' דיקסטרא, פס' 10 (10.5.2007). נטל ההוכחה במשפט האזרחי הוא כידוע מעבר למאזן ההסתברויות ראו: ע"א 192/85 קצין התגמולים נ' פרומה הכט, מד(3) 646 (1990), ע"א 1184/04 גרשון קרויזר נ' אנטשיל שוורץ פס' 23 ( 15.04.2007).
154. כאמור, השאלה הטעונה הכרעה במחלוקת שלפניי האם התובעת עמדה בנטל הוכחת כל מרכיבי עילת תביעתה. על יסוד התמיהות והספקות המרובים העולים מהמסמכים שביסוד התביעה עצמם: טיוטת הסכם ההלוואה, שטר המחאת הזכות והאישור; על רקע הגרסה הנוגדת לאירועים שאופפים את התביעה- פרשת הפטריארכיה והאיום הנטען על מר מורגנשטרן; בשים לב גם לעדויות הכזב המוצהרות בבתי המשפט עליהם העיד העד המרכזי מטעם התובעת מר טויב ביחס לעדויותיו ואף במצג הכוזב שיצר לטענתו בהסתתרותו והתגלותו כמי שעומד מאחורי התובעת לצורך ניהול ההליך; איני סבורה כי עלה בידי התובעת לעמוד בנטל הוכחת יסודות עילת תביעתה ולהוכיח כי יש לגרסתה עדיפות על-פני הגרסה הנוגדת לאירועים כפי שהובאה על ידי בעלי הדין שכנגד והעדויות שנשמעו מפיהם. אפרט:
155. מה שצריכה התובעת להוכיח כדי לבסס את זכותה לסעד אף לשיטתה ולפי כתב התביעה הוא כל האמור להלן:
• התובעת נתנה הלוואה למר דוד מורגנשטרן;
• ההלוואה נתנה עבור חברת Blue River Holding;
• חוב הנתבעים נובע מההלוואה;
• סכום ההלוואה הוא 700,000$;
• להבטחת פירעון החוב בגין ההלוואה הועברו 32% מניות גילו בגילה, שהוחזקו על-ידי Blue River Holding לתובעת;
• במקום מניות חברת גילו בגילה ובשל מחלוקת שהתעוררה בין Blue River Holding לבין יתר בעלי המניות של גילו בגילה, הסכימה התובעת לבקשת Blue River Holding, כי מניות גילו בגילה שהועברו להחזקת התובעת יוחזרו להיות מוחזקות בידי Blue River Holding;
• להבטחת פירעון החוב בגין ההלוואה ניתנו לתובעת ערובות אלה: שטר המחאת זכויות הנתבע 1 לקבלת כספים עד לשיעור מוסכם בסך של 700,000$, בקשר עם מספר נכסים ו/או מיזמים ו/או פרויקטים שבבעלות משותפת שלו ושל הנתבעים 2 ו-3.
• בנוסף ניתן להבטחת פירעון החוב בגין ההלוואה אישור הנתבעים 2 ו-3, בין היתר, כי הם בעלי השליטה והבעלים של למעלה מ-51% מכל אחת מהחברות הנזכרות בשטר המחאת הזכות; כי הם קיבלו את שטר המחאת הזכות ויפעלו על פיו;
• ובנוסף ניתן להבטחת פירעון החוב בגין ההלוואה אישור הנתבעים 2 ו-3 כי במידה שלא יעלה בידי הנתבע מס' 1 לסלק את החוב בסך השווה בש"ח לסך 700,000$ עד לחודש ינואר 2009 מכל סיבה שהיא, ישלמו הנתבעים 2 ו-3 לתובעת או למי שתורה בכתב, את מלוא יתרת החוב הבלתי מסולקת בצירוף הריבית המוסכמת;
• החוב לא נפרע;
• לפחות אחד מתוך הנכסים המצוינים בשטר המחאת הזכות מומש על ידי הנתבעים 1-3, וחלקו של מר מורגנשטרן בתמורה שהתקבלה ממימוש הנכס הספיק לפירעון מלוא חוב הנתבע 1 לתובעת.
156. מלבד הטענה המוסכמת כי "החוב" הנטען לא נפרע, מהטעם שלטענת הנתבעים לא היה קיים ולא הייתה כל חובה להחזירו, ולעצם החזרת מניות גילו בגילה לחברת Blue River Holding שאף ביחס לנסיבותיה נטושה מחלוקת בין הצדדים, איני סבורה כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה כנדרש במשפט האזרחי כמפורט לעיל ולהלן. לא נדרשתי בפסק הדין לעניין מימוש הנכסים או אי מימושם לאור המסקנות אליהן הגעתי ביחס ליתר הרכיבים המהותיים לתביעה ודחיית התביעה שלא הוכחה כנדרש להבנתי אף ביחס לרכיביה הבסיסיים.
157. כאמור לעיל, התובעת טוענת בסיכומים (כוונתי כאן ובהמשך הדברים בהכללה לסיכומים מטעמה ומטעם מר טויב בתביעה, בסיכומי התגובה ובסיכומים בהודעה לצד ג') כי היא פטורה מלהוכיח שנתנה הלוואה, והנתבעים מושתקים מלטעון שלא נתנה הלוואה, לאור העברת מניות גילו בגילה שהיו בהחזקת חברת Blue River Holding והועברו לתובעת, החזרתן אליה, ומתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בתביעת חברת מילת תעשיות בעניין העברת מניות גילו בגילה, שלא ניתן לתקוף בהליך זה.
158. התובעת פטורה מלהוכיח לשיטתה כנטען בסיכומים כי שטר המחאת הזכויות והאישור נחתמו על-ידי הנתבעים 2 ו-3 כערבות להבטחת החזרת ההלוואה על-ידי הנתבע 1, וככל שלא נתנה הלוואה אין גם היתכנות לחיוב הערבים, כי אינם ערבות אלא התחייבות עצמאית של הנתבעים 2 ו-3 המנותקת מעסקת היסוד ומחייבת מכוח עצמה.
159. התובעת מוסיפה וטוענת כי עצם העובדה שהתובעת הסכימה להחזרת מניות חברת גילו בגילה לחברת Blue River Holding ולמחיקת הערת האזהרה מוכיחה כי הנתבעים 2 ו-3 לא רומו. להיפך. טענות המרמה שטוענים הנתבעים 2 ו-3 ביחס לנסיבות העברת והחזרת מניות גילו בגילה הן התחמקות של הנתבעים 2 ו-3 בכוונת מרמה מפירעון חובם על- פי שטר המחאת הזכויות והאישור.
160. הנתבעים 2 ו-3 מנועים ומושתקים מלטעון כי מניות גילו בגילה הועברו מחברת Blue River Holding לתובעת בנסיבות מרמה לאחר שחתמו על שטר המחאת הזכויות והאישור וניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בתביעת מילת תעשיות בעניין העברת והחזרת מניות גילו בגילה.
161. גם את כשרות התובעת לתבוע ולהסמיך את באי כוחה לייצוגם אין צורך להוכיח שכן העובדה כי מר טויב הוא התובעת והתובעת היא מר טויב מוסכמת על הנתבעים כפי שטענו בכתבי הגנתם, והנתבעים אינם רשאים להעלות את טענתם הסותרת בשלב זה.
162. נשאר לתובעת להוכיח לשיטתה בסיכומים רק את עצם חתימת הנתבעים על שטר המחאת הזכויות והאישור שאינה שנויה במחלוקת בין הצדדים. התובעת טוענת כי הנתבעים 2 ו-3 מנועים ומושתקים מלטעון כי חתמו על שטר המחאת הזכות והאישור עקב התרמית ומשהוטעו על-ידי התובעת בשיתוף בעלי הדין האחרים, משחתימתם היא אות להסכמתם לחוב על-פי תנאי המסמך עליו חתמו. לא מצאתי ממש בטענות אלה. אפרט:
163. איני סבורה כי ביחס לשטר המחאת הזכות קיים מחסום בפני העלאת טענות ההגנה בדמות הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק- דין בתביעת מילת, שלא ניתן לתקוף במסגרת הליך זה. נכונה טענת הנתבעים 2 ו-3 בהקשר זה כי מדובר בטענה חדשה המועלית לראשונה בסיכומי התובעת, ואין לשעות לה ולו אף מטעם זה כשלעצמו.
164. אף לגוף העניין לא מצאתי ממש בטענה. אפרט: פסק הדין בתביעת מילת (נספח י"ב לתצהיר התובעת) אינו מתייחס כלל למסמך המחאת הזכות ואינו מאשר אותו. ההסדר הנטען בין הצדדים האמור בפסק הדין (נספח י' לתצהיר התובעת) אינו מתייחס למסמך המחאת הזכות. כל שנאמר בו הוא אך כי המחלוקת בתיק הוסדרה מחוץ לכותלי בית המשפט.
גם בנספח שנלווה להודעת ההסדר – מכתבו של עו"ד שפט (נספח י"א לתצהיר התובעת) לא צורף מסמך המחאת הזכות ואף לא פורט דבר ביחס לתוכנו. שטר המחאת הזכות לא "אושר" כנטען בהחלטת המחיקה של תביעת מילת, אשר מטבע הדברים בהיותה מחיקה מוסכמת של הליך (אף אם כותרת החלטת המחיקה כונתה על-ידי כב' הרשם פסק דין), איננה יוצרת מעשה בית דין ביחס למחלוקת שעתידה הייתה להתברר בגדרו וביתר שאת אף לא ביחס למסמך המחאת הזכות שעניינו לא היה חלק מיריעת המחלוקת בתביעת מילת ולא היה עתיד להתברר בגדרה. יוזכר כי התובעת עצמה טענה בהליך שלפני כי התובענה הקודמת אינה מהווה מעשה בית דין כיוון שהיא נמחקה ולא נדחתה, והדברים ידועים לה.
165. יוער כי בהתאם להגנת הנתבעים 2 ו-3, ולאור המידע שנצבר בידם עקב ניהול ההליך שלפני, תביעת מילת, מה שהתברר עקב הגשתה על-ידי בעלת דין זרה למחלוקת שלפני- חברת מילת, המחאת הזכות שנחתמה על יסוד מה שהיה ידוע לנתבעים באותה עת ומה שהוסתר מהם לטענתם, הם רק חלק ממסכת האירועים הנוגעים לתביעה שלפני, להיווצרות החוב הנטען והמוכחש, לנסיבות חתימת שטר המחאת הזכות והאישור ונפקותם, המתבררים בתביעה שלפני, וראוי לבררם. הנתבעים 2 ו-3 טוענים כי העברת המניות מלכתחילה נעשתה בנסיבות מרמה וזיוף והחזרתן בכפוף לחתימת שטר המחאת הזכות והאישור נועדה למצוא פתרון כביכול לבעיה שאין. מבחינת הנתבעים 2 ו-3 מדובר ב"פתרון" לבעיה מאולצת שנכפתה עליהם על-ידי התובעת בכחש ובזדון, אשר על נסיבותיה לא ידעו ולא היו יכולים לדעת בזמן אמת עקב המרמה.
166. החזרת מניות גילו בגילה לחברת Blue River Holding אינה מהווה לפיכך אשרור של המחאת הזכות, ואינה פוטרת את התובעת להוכיח את תביעתה ובכלל זה את קיומו של החוב הנטען, ואין בה גם מחסום המונע מהנתבעים מלהתגונן מפני התביעה ולרבות הטענה כי העברת מניות גילו בגילה לתובעת נעשתה במרמה. אציין כי פסק הדין בתביעה שלפני אינו הכרעה בתביעת מילת אלא בתביעת התובעת, זאת בהתאם לעילת התביעה וגדר המחלוקת בין הצדדים על-פי כתבי הטענות שהוגשו. סבורתני כי לא הובאה על-ידי התובעת טענה של ממש על יסודה נתן לשלול את זכות הנתבעים להתגונן מפני תביעתה.
167. אף בטענת התובעת בסיכומים כי היא פטורה מלהוכיח את עסקת היסוד היינו עסקת ההלוואה באשר אישור הנתבעים 2 ו-3 אינו ערבות אלא התחייבות עצמאית העומדת בפני עצמה אין בידי לקבל. אפרט: ראשית, גם לו היה מדובר בהתחייבות עצמאית הרי שהיא התחייבות בתנאי, והתנאי הוא שהחוב לא נפרע. באין חוב אין חיוב.
168. מעבר לכך, לשון האישור מצביעה לפי הנטען על נטילת התחייבות לפירעון חוב הזולת, מר מורגנשטרן עבור חברת Blue River Holding שהיא בעלת אישיות משפטית נפרדת מהנתבעים 2 ו-3 הנתבעים באופן אישי בתביעה. למעלה מן הצורך אציין כי אף עו"ד שפט דירקטור ומחזיק בנאמנות 100% ממניות חברת גילו בגילה אישר במכתב כי העברת המניות בוטלה כיוון שהתקבלה "ערבות אחרת" להבטחת ההלוואה – הכוונה היא לשטר המחאת הזכות והאישור. גם מר טויב עצמו בעדותו כינה את הנתבעים 2 ו-3 "ערבים" האחראים להחזיר את ההלוואה, ושטר המחאת הזכות עליו חתמו הוא לפיכך ערבות (עמ' 117 לפרוטוקול ש' 8).
169. הוראת סעיף 1 לחוק הערבות קובעת:
"ערבות היא התחייבותו של אדם לקיים חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי".
בסעיף 7(א) לחוק הערבות נקבע :
"כל טענה שיש לחייב כלפי הנושה בקשר לחיובו עומדת גם לערב."
לפיכך לנתבעים 2 ו-3 הערבים על פי נוסח שטר העברת החיוב והאישור על פי ההוראות הנוגעות אליהם רשאים להעלות כל טענה העומדת לחייב העיקרי ובכלל זה כמובן הטענה כי אין חוב ואין כל חובה לפרוע את החוב המיומר.
170. גם הניסיון הבלתי הולם, המלמד על כוונת התובעת כלפי הנתבעים 2 ו-3, להשתת חיובי ריבית דרקונית על הנתבעים 2 ו-3 לבדם, שהיא עצמה מתנערת ממנו, והחיובים הנוספים בהם חויבו לבדם כערבים אינם יכולים לעמוד, בשים לב להוראת סעיף 4(א) לחוק הערבות הקובעת:
"אין הערב חב ביותר מחיובו של החייב ולא בחמור ממנו."
171. לא מצאתי ממש אף בטענת התובעת כי היא פטורה גם מהוכחת כשרותה לתבוע ולהסמיך את באי כוחה לייצוגם. לשיטת התובעת נתבעים מסכימים שמר טויב הוא התובעת והתובעת היא מר טויב, כפי שטענו בכתבי הגנתם, והם אינם רשאים להעלות את טענתם הסותרת בשלב זה. אציין כי הנתבעים 2 ו-3 כפרו לאורך כל הדרך בכשרות התובעת לתבוע ולסמיך את עורכי הדין לייצוגה, פעם אחר פעם, ואף בהגנתם מפני תביעה זו, הכל כפי שיפורט בהמשך. ככל ובאשר להבנתי אף הפעם התובעת לא הוכיחה את כשרותה לתבוע ולהסמיך את עורכי הדין כנטען, וככל שלא אשעה לטענה זו בעת הזו יהיו הנתבעים חשופים לתביעה נוספת שעלולה להיות מוגשת על-ידי גורמים אחרים שיטענו, כפי שאירע בהליך שלפני, כי הם המוסמכים היחידים לפעול בשם התובעת להגשת התביעה, בהיעדר מעשה בי דין. אין מדובר בעניין שנתן לעבור עליו לסדר היום כמבוקש למעשה על-ידי התובעת. אתייחס לנושא זה בהמשך הדברים.
172. אתייחס להלן לשלל הקשיים העומדים לתובעת לרועץ בניסיון להוכחת תביעתה. מדובר בקשיים העולים ממסמכי היסוד עליהם נסמכת התביעה עצמה, בנוסף לקשיים הנובעים מהתחזקות השאלות והתמיהות שהיו לנתבעים ביחס לגרסה שביסוד התביעה לאחר תום שלב ההוכחות. בנוסף ולא פחות חשוב, מדובר בקשיים הנובעים מהמשקל הזעום שניתן לייחס לעדות העד המרכזי מטעם התובעת מר טויב שאישר בחקירתו הנגדית בהליך שלפני כי העיד עדות שקר בבית המשפט בהליך הפלילי בעניין פרשת הפטריארכיה שהתנהל נגד מר מורגנשטרן ומר רבינוביץ. מר טויב לשיטתו יצר בנוסף מצג כוזב גם ביחס להיותו כטענתו כיום מי שעומד מאחורי התובעת, בעת הגשת התביעה הקודמת (ת.א 13853-09-09) בחודש פברואר 2009, עד שהחליט להתגלות. נושא זה אף הוא מהותי בהליך שלפני על רקע הטענות לנסיבות האופפות את חתימת מסמכי היסוד שמכוחם הוגשה התביעה וההלוואה הנטענת והמוכחשת. סוגיה זו מעלה ספקות גם ביחס לכשרותו של מר טויב לפעול בשם התובעת, אם פעל להתקשרות הנטענת נשוא התביעה.
קשיים בהוכחת התביעה העולים ממסמכי היסוד עליהם היא נסמכת: טיוטת הסכם ההלוואה, שטר המחאת הזכות והאישור עצמם.
173. המסמך המתייחס להלוואה הנטענת אינו כלל הסכם הלוואה, אלא שהוא טיוטת הסכם בלבד. לא ניתן הסבר התובעת לחסר זה ולחשש שמא הטיוטה כלל אינה משקפת גמירות דעת של ממש לחוב על פיה.
174. בטיוטת הסכם ההלוואה נותר החלק המפרט את זהות המלווה ריק. מדוע? פרטי המלווה, כתובתו וכל דבר אחר אודותיו נותרו עלומים מבלי שהוסבר למה באופן מוקשה.
175. מטיוטת הסכם ההלוואה לא עולה מי העביר את הכסף, כמה, לאן, מתי, כיצד, רק מאושר בעצם החתימה כי הלווה קיבל כבר הלוואה בסך מיליון $, עובדה שהתובעת עצמה אינה דבקה בה ואינה תובעת בתביעה 1,000,000$ אלא 700,000$. בכך המסמך מדבר נגד עצמו ומעיד כי אין לתת אמון באמור בו.
176. לו הייתה התובעת מעניקה הלוואה בסך מיליון $ לחברת Blue River Holding לא הייתה מוותרת על 300,000$ ותובעת 700,000$ בלבד. יוער עוד כי בעוד שהמצהיר מטעם התובעת מר טויב הצהיר כי מדובר בהלוואה חריגה במהלך עסקיו, מר טויב מסר מספר גרסאות בגדרי ההליך ביחס לסכום ההלוואה הנטענת. בנוסף, מר גולדברג שמימן את ההלוואה לפי גרסת התובעת בעדות מר טויב כלל לא הובא לעדות על ידה.
177. אעיר בנוסף כי בתצהירו ציין מר טויב כי הוא הרוח החיה מאחורי התובעת והוא זה שקבע את התנאים המסחריים של מסמך המחאת הזכות, אך בחקירה הנגדית כפר במעורבותו בניסוח מסמכי היסוד של התביעה והעביר את כל האחריות למר אייזיק שלא הוזמן להעיד ולמר ילינביץ, שלא גילה בקיאות בעניין.
178. הלווה על פי טיוטת ההסכם היא חברת Blue River Holding אך היא לא חתומה על ההסכם. מדוע? בשמה חתום מר מורגנשטרן ללא חותמת החברה, נטען כי גם ללא סמכות חתימה. לא הוסבר מדוע הלווה איננה Blue River Holding עצמה.
179. לא הוסבר על-ידי התובעת מדוע כונה האישור - אישור. אין זו טרמינולוגיה משפטית, הגם שנטען כי המסמכים נערכו על-ידי עורכי דין. יש מקום לחשש כנטען על-ידי הנתבעים 2 ו-3 כי הנוסח נבחר למטרות הטעייה. מכותרת המסמך ניתן לסבור כי אינו יוצר חיוב לערוב לפירעון חוב, ואף מוסיף תנאים חמורים מכך המיוחדים לערבים בלבד. כותרת מסמך האישור נחזית להיראות כאילו מדובר רק באישור להעברת סכומים שיגיעו למר מורגנשטרן.
180. האישור כולל התחייבות לפירעון המטילה על הנתבעים 2 ו-3 ריבית בשיעור של למעלה מ- 1263%. כנטען על-ידי הנתבעים 2 ו-3 על-פי האישור חוב נטען בסך 700,000$ הופך לאחר שנה לחוב בסך 8.8 מיליון $, ובשנה שלאחריה לחוב הנאמד בכמאה מיליון $. זאת באופן העולה על חיובי החייב העיקרי ובניגוד לדין. גם התובעת עצמה לא תובעת בתביעתה מהנתבעים 2 ו-3 את החוב בתוספת הריבית הדרקונית הקבועה בו, באופן המעלה ספק ביחס לאמיתותו ותכליתו של שטר המחאת הזכות והאישור.
181. בניסוח הסעד הנתבע בתביעה מתבקש בית המשפט לקבוע את תוספת הפרשי הריבית על החוב נשוא האישור כמקסימאליים בכפוף לכל מגבלה שבדין. מכאן שהתובעת הייתה ערה לכך כי הריבית הקבועה באישור אינה עומדת בדרישות הדין. גם בכך מעלה נוסח האישור עצמו תמיהות וספקות.
182. משטר המחאת הזכות עולה כי מר רבינוביץ איננו חתום על שטר המחאת הזכות וחתימתו על שטר המחאת הזכות כלל לא נדרשה על ידי עורכו, למרות שגם הוא נתבע בתביעת חברת מילת, באופן המעורר ספק ביחס לגרסת התובעת בתביעתה ולתפקידו ביצירת החיוב הנטען של הנתבעים 2 ו-3.
183. הגם שאף מר כהן מנחם מנדל חתם על שטר המחאת הזכות זאת ביום 19.5.2005, לא נקבע לגביו בשטר מועד אחרון לתשלום בחודש ינואר 2009 כבעניינם של הנתבעים 2 ו-3 ולא נקבעה סנקציה בגין אי תשלום החוב. התובעת לא מזכירה את שטר המחאת הזכות בתביעתה ואינה תובעת כלל את מר מנדל כהן באופן מוקשה.
התחזקות השאלות והתמיהות ביחס לגרסה שביסוד התביעה לאחר תום שלב ההוכחות
184. במצב הראיתי הקיים, איני סבורה כי עלה בידי התובעת להוכיח את מתן ההלוואה שביסוד התביעה ואת עילת תביעתה כמפורט לעיל. לאחר שהנתבעים פרטו את גרסתם הנוגדת לגרסת התובעת בכתבי הטענות, ולרבות הטענה כי כלל לא נתנה הלוואה כנטען, לאחר שפורטו הספקות החמורים המתלווים למסמכים הבעייתיים שצורפו לכתב התביעה, הקשיים העולים מתוכם ביחס לנטען בתביעה, ולאחר שפרטו את הגרסה הנוגדת לאירועים הנטענים הוגשו תצהירי הצדדים. אפרט:
185. מטעם התובעת הוגשו תצהירי מר טויב ומר ילינביץ. תצהיר מר טויב קצר במיוחד ומחזיק 8 סעיפים קצרים בלבד, ואין בו כל התייחסות לעצם מתן ההלוואה, לטיוטת הסכם ההלוואה. אין בתצהיר הלאקוני שהוגש על-ידו כל התייחסות וכל הסבר בעניין זה. אף בתצהיר מר ילינביץ אין התייחסות למתן ההלוואה עצמה ולטיוטת ההסכם.
186. התובעת לא הגישה כל ראיה המוכיחה כי כספי ההלוואה הנטענת הועברו בפועל מהתובעת למר מורגנשטרן, אף כי מצופה היה שתצרף לתצהירים מטעמה הוכחות להעברת כספי ההלוואה כגון: תיעוד בחשבון בנק, דוחות מס, הצהרות הון, קבלה, במיוחד להלוואה בסך 700,000$ כנטען שהיא חריגה אף לשיטת מר טויב בעדותו (עמ' 11-112 לפרוטוקול). מר טויב העיד כי מעולם לא נתן הלוואה בסדר גודל כזה, וכי ההלוואות שהיה נותן היו בסכומים של 50-100 אלף דולר (עמ' 117 לפרוטוקול).
187. בעוד שמר טויב העיד כי מדובר בהלוואה חריגה במהלך עסקיו כאמור, הוא מסר מספר גרסאות בגדרי ההליך ביחס לסכום ההלוואה הנטענת, ובנוסף בעדותו לא סיפק תשובות אף בעניין זה. מי שמימן את ההלוואה לפי גרסת התובעת מר גולדברג לא הובא לעדות על ידה.
188. בנוסף, כאמור, טיוטת הסכם ההלוואה אינה הסכם הלוואה וחסרים בה פרטים יסודיים ביחס להלוואה; אין קבלה על הכסף; מר טויב טוען בעדותו כי לא ראה את הסכם ההלוואה (עמ' 157 לפרוטוקול), ומה גם שבעת מתן ההלוואה הנטענת ידע מר טויב שכספי ההלוואה הנטענת נמסרים למר מורגנשטיין שבאותה עת היה נאשם בהליך פלילי בעניין הפטריארכיה בגין טענות מרמה חמורות. ספק אם יש היגיון בגרסה זו שלא ניתן כל הסבר מצד התובעת לקשיותה.
189. הנתבעים הציגו גרסה נגדית לגרסת התובעת ביחס לאירועים נשוא התביעה ומה שאופף אותה, והיא פרשת הפטריארכיה והקשרים הפסולים שנוצרו בין מר טויב, מר מורגנשטרן ומר רבינוביץ להונות אותם, לפי הנטען. גרסה זו נתמכת בין היתר בעדות מר מורגנשטרן, אשר אמנם שינה את גרסתו בהליך הנוכחי ובחר לטענתו לספר את האמת אודות התביעה משהגיעו מים עד נפש. עדותו של מר מורגנשטרן ומשקלה אינן נחותות מעדות מר טויב שהעיד בהליך שלפני כי העיד עדות שקר בהליך פלילי בפרשת הפטריארכיה, ואף העדויות שמסר לאורך השנים בהליכים הנוגעים לעילת התביעה שלפני סותרות, ולרבות הקשר שלו לתובעת, כוזבות לפחות בחלקן אף לשיטתו, ומוקשות. ההבדל בין העדויות מכאן ומכאן הוא לכל הפחות בכך שעדות מר טויב הובאה כעדות מטעם התובעת אשר הנטל להוכחת התביעה מוטל עליה, והיא לא עמדה בו, ולא עלה בידה להדוף את הגרסה הנגדית לעובדות שביסוד התביעה.
190. בהתאם לגרסת הנתבעים, בבסיס ההלוואה הנטענת הסכם שנועד להבטיח מסירת גרסה לטובת הנאשמים בפרשת הפטריארכיה, תמורת תשלום עתידי, והסתרת מתן טובות ההנאה לעד בהליך הפלילי בעניין הפטריארכיה. לפי גרסת הנתבעים, מבוססת התביעה על איום של מר טויב שישנה את גרסתו בעדותו בבית המשפט לרעת הנאשמים באמתלה שהוא כועס עליהם עקב אי תשלום עמלה תמורת שירותיו. גרסה שנדחתה בהכרעת הדין בבית המשפט המחוזי מחוסר אמינות (פסקאות 296-313 לפסק הדין בפרשה מתארות את תפקיד מר טויב במסלול העברת הכסף).
191. התובעת לא ניסתה ולא הצליחה לסתור את עדויות המצהירים והנתבעים בעניין זה, ואף נמנעה מלחקור את מר מורגנשטרן ומר רבנוורצל בעניין. בכך חיזקה את גרסאותיהם לעניין אי מתן ההלוואה ואת המסקנות שנתן להסיק לעניין השאלה האם התובעת עמדה בנטל הוכחת תביעתה, לאחר סיום פרשת ההוכחות. לא הובא על-ידי התובעת עו"ד אייזיק לעדות, למרות שלטענתה הוא ניסח את טיוטת הסכם ההלוואה (עמ' 104 ש' 18 ואילך, עמ' 110 ש' 16 ואילך).
192. המסמך היחיד בעניין ההלוואה הנטענת הוא כאמור "טיוטה" שנחתמה ביום 1.11.2001, זאת בסמוך למתן ההלוואה בסך 100,000$ שאמנם ניתנה על-ידי מלווה אחרת חברת ג.פ לחברת Blue River Holding בעיצומן של חקירות מר טויב במשטרה בענין פרשת הפטריארכיה. סמיכות זמנים אומרת דרשני.
193. לאחר חתימת טיוטת הסכם ההלוואה, ובעקבותיה נחתם הסכם המחאת זכות שהבטיח למר טויב את "דמי העדות". לפי הנטען, העיד מר טויב ביום 7.9.2005 במסגרת פרשת הפטריארכיה לטובת הנאשמים כי "בסופו של דבר היו כמרים", תיאור נזיל למצב דברים חד משמעי במציאות כהווייתה, או שהיו או שלא היו. עדותו נמצאה רצופת סתירות וכזבים . התובעת פעלה בעזרת מר מורגנשטרן כדי לקבל את מניות Blue River Holding, בחברת גילו בגילה, תוך הסתרת עובדות אלה מהנתבעים 2 ו-3 כבעלי המניות. ובאותו זמן כנטען נזקקו מר מורגנשטרן ומר רבינוביץ לעדותו של מר טויב הקשור בקשר הדוק לתובעת במסגרת פרשת הפטריארכיה בהליך הפלילי שהתנהל כנגדם כמפורט לעיל. סמיכות הזמנים בתוספת כלל התהיות והתמיהות ביחס לגרסת התובעת מקשים מאוד על קבלת גרסת התובעת כגרסה נכונה וכגרסה היותר נכונה במחלוקת.
194. לטענת הנתבעים 2 ו-3, שמר מורגנשטרן תומך בעיקרה בעדותו, כך מר מורגנשטרן שאף הוא יוצג על-ידי עו"ד בן דור, חולץ ממעשי התרמית שלו באמצעות ביטול העברת המניות, ביטול ההליך הפלילי שהיה צפוי לו עקב תלונת מילת במשטרה, זאת בחתימתו של שטר המחאת הזכות הקובע כלפיו כי מועד פירעון החוב כפוף רק למועד מימוש הנכסים ומעמיד את החוב על תשלום דולרי ללא ריבית. הכתב עצמו מעורר תהייה כאמור, ולא ניתן הסבר התובעת למה כך נעשה.
195. מהעדויות שהובאו לא יכולה להיות מחלוקת על כך ששטר המחאת הזכות נחתם בניגוד לטענת מר טויב כשנה וחצי לפני עדותו בהליך הפלילי בפרשת הפטריארכיה, עדות שהייתה אמורה להימסר עוד קודם לכן (יום 6.2.2004 קודם ליום 7.9.2005.) שטר המחאת הזכות נחתם לאחר מסירת ההודעה במשטרה והגשת כתב האישום ולפני מתן העדות בבית המשפט. לטענת הנתבעים 2 ו-3 שלא נסתרה על-ידי התובעת, שטר המחאת הזכות נוצר בהמשך לקשר הפסול של התובעת עם הצדדים השלישיים במסגרתה הצליחה לרשום הערת אזהרה במרמה על חלק ממניות חברת גילו בגילה ובכך יצרה לחץ על הנתבעים 2 ו-3 וכפתה עליהם למעשה להגיע אתה להסדר בגדרו לפתרון הבעיה כביכול תבוטל הערת האזהרה, שמלכתחילה לא נועדה לשמש ערובה לפירעון חוב בגין הלוואה שבפועל לא ניתנה כלל.
196. לפי גרסת הנתבעים גם מהלך רישום הערת האזהרה, כמו גם המסמך שנועד לבסס את טענת התובעת בדבר מתן ההלוואה שלא נתנה כלל, היה מתוחכם וכלל הסתמכות על מסמך הלוואה שנטל מר מורגנשטרן מחברת ג.פ לצורך עניין אחר שאינו קשור לתובעת, ובכך הודה מר מורגנשטרן בעדותו, זאת תוך הסתרת מר מורגנשטרן מהנתבעים 2 ו-3 את הקשר הפסול עם מר טויב והתכלית שעמדה מאחורי רישום הערת האזהרה תוך שימוש בייפוי כוח מזויף. סמיכות הזמנים לנטילת ההלוואה מחברת ג.פ מעלה חשש כבד ביחס לאמיתות הטענות של התובעת בדבר מתן ההלוואה וביחס לטיוטת הסכם ההלוואה, שטר המחאת הזכות והאישור, שכולם מהווים לפי הנטען על-ידי הנתבעים מסכת אחת של אירועים שנועדו להפילם בפח בעורמה ובכחש, דבר גורר דבר, וסופם הגשת התביעה שלפני. איני סבורה כאמור כי יש להעדיף את גרסת התובעת והעדים מטעמה על פני גרסת הגנה זו.
197. זאת ועוד, מר טויב העיד כי מר ילינביץ, העד מטעמו, היה אחראי בלעדית על ניסוח השטר אך מר ילינביץ מסר גרסה אחרת שלפיה הוא לא ידע על תוכן השטר, על פרטי מסמך האישור, על מבנה חברות המקרקעין שפורטו בשטר, ומבנה השליטה בחברת Blue River Holding ומר טויב לא סיפק הסבר כיצד נקבע סכום שטר המחאת זכות בסך 700,000 דולר ללא הריבית שנצברה כביכול ממועד חתימת הסכם ההלוואה. סתירה זו בין עדויות שני העדים היחידים למעשה מטעם התובעת אף היא פוגמת במידת האמון שנתן לייחס לעדויות התובעת ולראיותיה לביסוס התביעה.
198. הנתבעים 2 ו-3 טענו כי רק לאחר עריכת שומה מחודשת למקרקעין ולאחר שעקב כך התגלה לחברת מילת באקראי כי ביום 13.12.2001 נרשמה הערת האזהרה לטובת התובעת על 15 דונם ממקרקעי גילו בגילה ופנייתה אליה נודע להם על העברת המניות ורישום הערת האזהרה. מילת הגישה תלונה במשטרה נגד מר מורגנשטרן וכן טיוטת תביעה שבעקבותיהם מיהרה התובעת ומחקה את הערת האזהרה על מקרקעי גילו בגילה. מדוע עשתה כך, ומדוע הסכימה התובעת ל"שנמוך" הביטחונות לפירעון חוב ההלוואה הנטען. גם לכך לא סופק הסבר, לא כל שכן הסבר המניח את הדעת על-ידי התובעת.
199. לכתב תביעת מילת צורף מכתב ב"כ התובעת המציין ש-Blue River Holding נטלה הלוואה באמצעות מר מורגנשטרן בסך מיליון $ מהתובעת, וכי ההלוואה הובטחה בהוראת העברת מניות ורישום הערת אזהרה על 15 דונם ממקרקעי גילו בגילה.
בנוסף נערך ייפוי כוח בלתי חוזר בו מסמיכה גילו בגילה למכור לתובעת 15 דונם ממקרקעיה. על ייפוי הכוח חותמת החברה ושמו של מורגנשטרן כמנהל החברה. הנתבעים טוענים כי זהו ייפוי כוח מזויף, שעל יסודו ובמרמה נרשמה הערת אזהרה לטובת התובעת על מקרקעי גילו בגילה זאת ביום 13.12.2001. שאם לא כן מדוע מיהרה התובעת למחיקתה תוך הפחתת ערך "הביטחונות" שבידה.
200. הנתבעים 2 ו-3 טענו כי הדמיון בין שם התובעת ושם חברת Blue River Holding נובע מכך כי התובעת ומר טויב קיוו שעובדה זו לא תתברר וכי התובעת תוכל לגזול את נכסי חברת Blue River Holding.
בכתב התשובה לכתבי ההגנה ובכתב הגנת מר טויב בהודעת הנתבעים 2 ו-3 לצד ג' שהוגשה כנגדו טענו מר טויב והתובעת ביחס לדמיון בין שם התובעת – חברת Blue River Investments ושם חברת Blue River Holding כי הוא מקרי בלבד והנתבעים 2 ו-3 מושתקים מלהעלות את הטענה בעניין שלא העלו בזמן אמת. לא נמסר כל הסבר של ממש לדמיון הבולט לעין בין השמות ולטענה המוקשית בדבר המקריות שבדבר, בעיקר על רקע העברת המניות לתובעת.
201. מצאתי כי טענת הנגד של הנתבעים 2 ו-3, הראיות והשאלות שהם מציגים, שמהם הם מבקשים להסיק את המסקנה כי התובעת פעלה ביחד עם מורגנשטרן ואחרים להטעייתם, כעולה מהראיות שהתבררו בהליך, הציבה בפני התובעת קושי הוכחתי אותו לא צלחה בסופו של יום להוכחת התביעה כנדרש. לא הוכחה גם כוונת הנתבעים 2 ו-3 בהתאמה לערוב לחוב שלא הוכח כלל שהיה קיים שהיווה אך שלב אחת במסכת הנפתלת והמתוחכמת שתכליתה להביא לחיובם בתשלום סכום עתק לתובעת, בכחש. כך נטען על-ידם, והתובעת לא הצליחה להציג גרסה נוגדת מטעמה שהיא משכנעת יותר שיכולה לבסס הכרעה משפטית לטובתה.
202. התובעת ידעה לפי הנטען שמדובר ב"חוב" פרטי, וכוזב של מר מורגנשטרן ללא קשר לנתבעים וללא ידיעתם, זהו גם נוסח טיוטת הסכם ההלוואה; סמיכות הזמנים להלוואה שנתנה על ידי חברה אחרת בסך 100,000$ ושימוש במסמכים שאישור מתן הלוואה אחת להלוואה הכוזבת; ויתור משונה על חוב מדומה של מיליון $ של חברת Blue River Holding והסתפקות בשטר המחאת זכות בסך 700,000$ בלבד המייחס את החוב למר מורגנשטרן עצמו; הסתרת זהות התובעת והתאמת שמה לשם Blue River Holding ולאחר מכן שמה לא הופיע על מסמכי ההלוואה ועל מסמך ההוראות להעברת המניות של חברת Blue River Holding ; הסתרת התובעת את העומד מאחוריה לפי הנטען מר טויב וקשריו הפסולים עם מר מורגנשטרן ומר רבינוביץ ואף את עובדת היותו עד תביעה בפרשת הפטריארכיה בה הם היו נאשמים; רישום הערת אזהרה על נכסי מקרקעין של חברת גילו בגילה באמצעות שימוש במסמכים מזויפים לפי הנטען ולאחר חשיפת המעשים ויתור על הרישום של הערת האזהרה; התובעת לא הציגה לנתבעים 2 ו-3 את חוזה ההלוואה עם מר מורגנשטרן ולא יידעה אותם ביחס לסכום שנטל כהלוואה, באיזה מועד, באיזו ריבית, מהו מועד השבת ההלוואה ופרטים נוספים בהם יש ליידע ערב לחוב; התובעת לא וידאה שכתב הערבות יתורגם לאנגלית ויוסבר לנתבעים 2 ו-3; נוסח שטר הערבות נוסח על-ידי התובעת כך שייטיב עם החייב העיקרי מר מורגנשטרן, מבלי שנקבע בו מועד אחרון לפירעון ההלוואה, ולא קבוע בו חיוב בריבית כלל, תוך הטלת התחייבויות חמורות יותר על הערבים שאינן מוטלות כלל על החייב העיקרי בניגוד לשכל הישר ולדין; התובעת כינתה את כתב הערבות "אישור" הנלווה ל"שטר המחאת זכות" באופן המטעה גם מי שדובר עברית ומדובר בשטר ערבות שהפך לפי המבוקש בתביעה את הנתבעים 2 ו-3 לערבים של ממש לחוב, אם ניתן, למר מורגנשטרן.
203. התובעת החתימה רק את הנתבעים 2 ו-3 על כתב הערבות ולא את השותף הנוסף בחברות מר רבינוביץ שעמל על ניהול המשא ומתן עם התובעת, לא נדרש לחתום על כתב הערבות ללא הצדקה מסחרית רציונאלית; התובעת מחייבת את הנתבעים 2 ו-3 בשיעור ריבית קיצוני בגובה של 5% ריבית מצטברת שבועית, באופן שאינו סביר ואין לו כל אח ורע בהסכמים אחרים הנהוגים במשק, אשר כלל לא נתבע על-ידי התובעת במסגרת התביעה הלכה למעשה. ביחס ללווה Blue River Holding - ובשמה חתם מר מורגנשטרן ללא חותמת החברה, ללא סמכות חתימה. לא הוסבר מדוע המלווה הסתפקה בחתימתו, אין זו דרכם של מלווים.
204. נטען על-ידי הנתבעים 2 ו-3 כי הוצגו במהלך שמיעת הראיות שני מסמכי המחאת זכות נוספים- שטר המחאת זכות של מר דוד מורגנשטרן מיום 10.5.2005 ללא "אישור" הנתבעים וכן שטר המחאת זכות עליו חתם אחיינו של מר רבינוביץ מר מנדל כהן. אלו נערכו בשנת 2005 חודשים ספורים לפני מתן עדות מר טויב בהליך הפלילי בפרשת הפטריארכיה. שני ממחי הזכויות האלה כלל לא נתבעו על-ידי התובעת באופן מוקשה, המנוגד לניסיון החיים בתחום זה. ואמנם לא נתן כל הסבר על-ידי התובעת גם לכך.
205. עוד נטען על-ידי הנתבעים 2 ו-3 כי המסמכים שהוחלפו שלא בידיעת הנתבעים 2 ו-3 במשא ומתן לקראת חתימת שטר החוב הנטען אינם כוללים ערבות של הנתבעים 2 ו-3 והתובעת עצמה לא דרשה את ערבותם ולא ברור כיצד הגיעו הדברים לידי כך ומה גם שיש קפיצה בין הנוסחים האחרונים של הטיוטות לבין האישור הסופי באופן מחשיד. תצהירו הלאקוני ועדותו של מר טויב וודאי לא סיפקו הסבר לכך, וכך גם עדות מר ילינביץ.
206. נטען על-ידי הנתבעים 2 ו-3 כי מר רבינוביץ הודה שנכח במשרד עו"ד אייזיק ב"כ התובעת לצורך קיום המשא ומתן להסדרת חוב מר מורגנשטרן, וכי בפגישה הוזכרה ההלוואה שמר מורגנשטרן נטל מחברת ג.פ שנפרעה. בכך לפי הנטען ובצדק, נמצא כי יש חיזוק לטענת הנתבעים 2 ו-3 כי ההלוואה שנלקחה והוחזרה הייתה ברקע הדברים, ולטענתם כסות ואמצעי לחתימת טיוטת הסכם ההלוואה הפיקטיבית בהתאם לתמיהות שהועלו על-ידי הנתבעים בעניין זה. אין הסבר מצד התובעת מדוע מר רבינוביץ לא נתבע כמו הנתבעים 2 ו-3. הסברם של הנתבעים 2 ו-3 הוא שהוא שותף ביחד עם צדדי ג' האחרים למזימה להונות את הנתבעים 2 ו-3. מר מורגנשטרן העיד כי מר רבינוביץ היה האדם היחיד מלבדו שידע על הסחיטה על-ידי מר טויב. מר רבינוביץ אישר בנוסף כי ניסח את רשימת הנכסים הכלולה בשטר המחאת הזכות ובידי מר רבינוביץ נמצאו כל מסמכי המחאת הזכות שגולו בהליכי גילוי המסמכים, ומכאן מתחזקת הטענה בדבר מעורבותו המוגברת בעריכתם.
לכל אלה ועוד לא נתן הסבר המניח את הדעת בראיות התובעת ולא נתן לקבוע במצב דברים זה כי הוכיחה את תביעתה במידה הנדרשת במשפט האזרחי, אם לא מעבר לכך.
207. זאת ועוד, גם העדויות הכוזבות במוצהר של מר טויב עומדות לתובעת לרועץ בהוכחת התביעה. בין היתר מדובר בנתונים הסותרים ביחס לבעלי התפקידים ובעלי המניות בתובעת, המקשים על התובעת להוכיח מיהם העומדים באמת מאחורי מסך ההתאגדות של התובעת. כך גם ביחס לעצם ההסתתרות של מר טויב ולהתגלות של מר טויב אשר לשיטתו עלה על פני השטח רק בשנת 2009 לצורך הגשת התביעה, והמצג הכוזב שיצר בהתאם לטיעונו במכוון וביודעין במסגרת ההליכים במחלוקת שלפני, וגם כשירותו להתקשר בטיוטת הסכם ההלוואה הנטען, ומסמך המחאת הזכות לא הוכחה.
208. בנוסף בחקירתו הנגדית העיד מר טויב כי העיד עדות שקר בעדותו בבית המשפט בהליך הפלילי בפרשת הפטריארכיה וזאת לאחר שחוקרי המשטרה לא מילאו את חלקם ב"עסקה" שערך איתם שלפיה היה עליהם "לשבור אותו" עד שיעיד עדות אמת וזאת בתמורה לטובות הנאה שונות הנוגעות לענייניו (עמ' 118 לפרוטוקול ש' 13- עמ' 119 ש' 6 עמ' 164 ש' 34- עמ' 165 ש' 4). מר טויב הצהיר כי מר ילינביץ לא קיבל תשלום עבור שירותיו אך מר ילינביץ העיד כי מר טויב שילם לו והוא מסר לו קבלה. במסגרת ההליכים המקדמיים ובתצהיר עדותו הראשית טען מר טויב כי הוא הרוח החיה מאחורי התובעת והוא זה שקבע את התנאים המסחריים של מסמך המחאת הזכות, ובחקירה הנגדית הרחיק את עצמו ממעורבות בניסוח מסמכי היסוד של התביעה והעביר את כל האחריות למר אייזיק שלא הוזמן להעיד ולמר ילינביץ, שהפגין בורות בנוגע לפרטי המסמכים. המשקל שניתן לייחס לעדות העד המרכזי מטעם התובעת במצב דברים זה נמוך ביותר, אם בכלל.
כזבים של עד מרכזי בסוגיות משמעותיות למחלוקת לכל הפחות מקשים באופן ניכר על מי שעדותו נועדה לשרת בהוכחת טענותיו, ואף מעבר לכך, וביתר שאת בעת כשמדובר בשקרים מוצהרים במפגיע וביודעין. ראו לעניין זה: ע"א 765/18 שמואל חיון נ' אלעד חיון ( 01.05.2019) פסק דינו של כב' השופט שטיין. גרסת התובעת לאירועים אף אינה מתיישבת עם השכל הישר ועצם העובדה שהיא נטענת באופן כזה או אחר במשך כארבע עשרה שנים אינה הופכת אותה למוכחת כנכונה.
241. למעלה מהצורך, לאחר שמצאתי שלא הוכח דבר מתן ההלוואה, אף את טענת הנתבעים 2 ו-3 כי הוטעו ביחס לתוכן שטר העברת הזכות והאישור, והוטעו או טעו לחשוב כי עניינו אך אישור להעברת זכויות שיגיעו, מצאתי לנכון לקבל בנסיבות המיוחדות ויוצאות הדופן הנוגעות למחלוקת שבפני, בשים לב לכלל נסיבות העניין שפורטו באריכות לעיל. בנוסף, באשר המסמכים הכתובים בעברית לא תורגמו לשפתם על פי הנטען והמוסכם. הנתבעים 2 ו-3 דוברי אנגלית ולא עברית, הם הוחתמו על המסמכים מבלי שהאישור תורגם להם, מול נושא משרה בעל תפקיד שאינו דובר עברית, האישור לא הוצג להם בהליכי המשא ומתן שקדמו למועד חתימת שטר המחאת הזכות והאישור הוסף על גבי המחאת הזכות של מר מורגנשטרן, ולא הופיע בכל טיוטה קודמת. טענות הנתבעים 2 ו-3 בעניין זה מתחזקות אף בשים לב לחיובים הנוספים הקיצוניים והחמורים הקבועים בהם ולרעתם בלבד, ולכלל נסיבות העניין כמפורט לעיל שלא היו ידועות להם בעת החתמתם על המסמכים.
כנטען על-ידי הנתבעים 2 ו-3 התובעת לא הביאה את עו"ד בן דור לעדות ולא הציגה ייפוי כוח שנתן לו על-ידי הנתבעים לביסוס טענתה שהיה מעורב מטעם הנתבעים בהכנת השטר. מצהיר הנתבעים העיד כי לא היה להם כל קשר עמו והוא לא הסביר להם את תוכן האישור. עולה מכל האמור לעיל כי יש מקום לקבל את טענת הנתבעים 2 ו-3 כי לא הייתה להם כוונה לערוב לחוב החיונית להוכחת התביעה כנטען על-ידי הנתבעים 2 ו-3, ומכל מקום כי כוונה כזו מצדם לא הוכחה.
242. בנוסף אציין כי אף בפעם הזו כשלה התובעת מלהוכיח את הכשרות משפטית להגשת התביעה ולהסמכת עורכי הדין לייצוג התובעת, ואף מטעם זה לא יכולה התביעה להתקבל. דומה כי סבך ההסתרה והכחש השתלטו על התובעת ולא עלה בידה, למרות ההזדמנות שנתנה לה, להוכיח את זהות הגורמים המוסמכים מטעמה והעומדים מאחורי מסך ההתאגדות, אף בעת הזו. אפרט:
243. הליך זה הוא המשכו של הליך קודם שהגישה התובעת לפני קרוב לארבע עשרה שנים זאת בתא"ק (מרכז) 13853-02-09 Blue River Investments נ' מורגנשטרן (1.7.2013) (להלן: "התובענה הקודמת"). התובענה הקודמת הסתיימה בפסק דין שקיבל את הבקשה לדחות את התובענה על הסף (להלן: "פסק הדין בתביעה הקודמת "). בערעור שהוגש על פסק הדין הקודם נפסק על ידי בית המשפט העליון כי התובענה הקודמת נמחקת ולא נדחית (ע"א 5584/13).
244. לאחר מכן הוגשה התובענה שבפני והנתבעים 2 ו-3 טענו כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת היעדר כשרות משפטית והיעדר הרשאה להגשתה ואף בשל שימוש לרעה הליכי משפט ועקב אי צירוף מסמכים מהותיים. בעניין זה נתנה החלטתי מיום 31.10.2016 למחיקת התביעה על הסף ובואר כי הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת באופן שהתביעה נמחקת כדי לא למנוע את הגשת התביעה לאחר ביצוע התיקונים הנדרשים וכדי לא לסגור את דלתות בית המשפט בפני התובעת, בכפוף לכל דין.
245. על החלטתי זו הוגש ערעור התובעת. בערעור התקבלה ביום 14.2.2018 המלצת בית המשפט העליון וניתן פסק הדין כדלקמן:
"הצדדים קיבלו את המלצת בית המשפט, לפיה הערעור יתקבל ללא צו להוצאות, התיק יוחזר לבית משפט קמא לדיון לגופו תוך שמירת כל טענות המשיבים ולרבות טענות מקדמיות (כגון תקנת ציבור או כל טענה אחרת העומדת למשיבים ולרבות הטענות שהועלו במסגר הבקשה לדחייה על הסף מושא ערעור זה). לאור תוצאה זו, ההוצאות שנפסקו לחובת המערערת בבית משפט קמא – יבוטלו."
246. ביום 12.3.2018 נתנו הוראותיי להמשך ניהול ההליך והוגשו ראיות הצדדים. בהקשר הנוגע לטענות הנתבעים 2 ו-3 בדבר היעדר כשרות משפטית והיעדר הרשאה להגשת התביעה והטענות שנטענו בבקשתה לסילוק התביעה על הסף, הגישו הנתבעים 2 ו-3 את ראיותיהם שהוגשו במסגרת הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחדש ובנוסף לכך הוגש תצהיר הנתבע 3.
247. התובעת טענה בכתב התשובה לכתבי ההגנה כי התובעת היא חברת קיימת ופעילה לפי דיני נוויס ובעלת הכשרות המשפטית הנדרשת להגשת התביעה וכי מר טויב כבעל מניות יחיד וכדירקטור יחיד בתובעת מוסמך לפעול בשם התובעת להגיש את התביעה. נטען בנוסף כי למשרד עוה"ד שבולת ניתנה הרשאה כדין לייצג את התובעת בתביעה הנוכחית. לכתב התשובה צורפו העתק חוות דעת המומחה עו"ד ד"ר אלון קפלן, חוות דעת המומחה שניתנה על ידי עורך דין מנוויס והעתקי מסמכים עליהם נסמכות לפי הנטען חוות הדעת שחלקם צורפו לכתב התביעה. להלן תובא החלטתי מיום 31.10.2016:
"... רקע
2. ...בפסק הדין הקודם נקבע כי לא ניתן לדעת מהי זהות בעלי המניות והדירקטורים של Blue River Investments (להלן: "בלו ריבר" או "החברה"), לא ידועה זהות האורגן שרשאי לקבל החלטות בשם החברה, לא הוצג מסמך המעיד על כך שהחברה החליטה על הגשת התובענה ולא הוצג תקנון של החברה. לטענת המבקשים, הפגמים שהביאו לסילוקה על הסף של התובענה הקודמת לא תוקנו בתובענה שלפני ולכן יש לסלק אף תובענה זו על הסף.
3. עניינה של התובענה שלפניי, כמו גם של התובענה הקודמת, הוא בטענת החברה, שמקום התאגדותה באי נוויס, כי הלוותה 700,000$ לדוד מורגנשטרן (הנתבע 1) עבור חברת Blue River Holding Ltd. שבבעלות הנתבעים 1-3. להבטחת פרעון ההלוואה המחה מורגנשטרן לחברה בשטר, באופן בלתי חוזר, את כל זכויותיו לקבל כספים עד לגובה ההלוואה בקשר עם הנכסים, המיזמים והפרויקטים המפורטים בשטר שבבעלות משותפת שלו ושל הנתבעים 2 ו-3. הנתבעים 2 ו-3, הם המבקשים בבקשה זו, חתמו על השטר כערבים.
4. בתובענה הקודמת נטען על ידי יצחק טויב, שהעיד מטעם בלו ריבר, שבעל המניות בחברה הוא אדם בשם יוסף גולדברג ושמנהל החברה הוא עו"ד יוסי שפט. אולם המומחה מטעם בלו ריבר, עו"ד הרמן ליבורד מנוויס, טען שלפי המסמכים שלפניו בעל המניות והדירקטור היחיד של החברה הוא אדם בשם אפרי פליסטייב, והוא מניח שפליסטייב הוא בעל העניין האמיתי בחברה. עו"ד ליבורד העיד כי במועד התאגדות החברה, בשנת 2001, מקים החברה העביר מניה אחת לאביגיל ונועה ג'קובסון, ודן ג'קובסון מונה כדירקטור יחיד. לאחר מכן החליט דן ג'קובסון כדירקטור להעביר את כל המניות לפליסטייב. עו"ד ליבורד העיד שדן ג'קובסון נשאר הדירקטור היחיד, אולם ישנו פרוטוקול בו נכתב שפליסטייב כינס ישיבה כבעל מניות יחיד ומינה את עצמו לדירקטור יחיד. טויב העיד שאינו מכיר ולא שמע על ג'קובסון. בפסק הדין הקודם נקבע כי רב הנסתר על הגלוי וקיימות עדויות סותרות לגבי זהות בעלי המניות והדירקטור בחברה.
5. טויב הוא שהגיש את התובענה הקודמת וניהל אותה בשם החברה, אך לא ידע לומר מי הסמיך אותו להגיש את התביעה. הוא ציין את עו"ד שפט, אולם עו"ד ליבורד העיד שעו"ד שפט הוא נותן שירותים משפטיים לחברה ואינו אורגן שלה המוסמך למנות אדם לפעול בשמה. נקבע בפסק הדין הקודם כי לא הונח בפני בית המשפט מסמך רשמי וחד משמעי לפיו בלו ריבר החליטה על הגשת התובענה הקודמת וכי האורגן המוסמך בה נתן הרשאה בשמה להגשת התביעה. עוד נקבע כי בלו ריבר לא הציגה את תקנון החברה, אשר על פי עדות עו"ד ליבורד חייב להיות לכל חברה שהוקמה על פי החוק בנוויס.
6. בתובענה שלפניי הציגה החברה מסמכים חדשים שלעמדתה מבססים את זהות בעל המניות והדירקטור של החברה ומראים שהחברה החליטה כדין על הגשת תובענה זו. להלן פירוט המסמכים שצורפו:
א.תקנון החברה, שלא הוצג במסגרת התובענה הקודמת (נספח 1 לכתב התביעה).
ב. מסמך העברת מניות מפליסטייב כנאמן לטויב כנהנה מיום 2.7.2015 (נספח 2 לכתב התביעה).
ג.מסמך של הסוכן הרשום של בלו ריבר בנוויס לפיו בעל המניות היחיד והדירקטור היחיד בחברה הוא יצחק טויב מיום 23.6.2015, כלומר מתאריך קודם למסמך העברת המניות (נספח 1 לכתב התביעה).
ד.מסמך נוסף של הסוכן הרשום של בלו ריבר בנוויס לפיו בעל המניות היחיד והדירקטור היחיד בחברה הוא יצחק טויב מיום 10.7.2015, כלומר מתאריך מאוחר למסמך העברת המניות (נספח 2 לכתב התביעה). במסמך זה נכתב שהעברת המניות נעשתה מהנאמן פליסטייב לנהנה טויב, דבר שלא צוין במסמך המוקדם.
ה.ייפוי כוח מבלו ריבר למשרד עו"ד שיבולת המסמיך את עורכי הדין להגיש תובענה זו מיום 20.7.2015 (נספח 3 לכתב התביעה).
עיקר טענות המבקשים
7. תקנון החברה נולד כעת יש מאין, לאחר שלא היה קיים בהליך הקודם. על התקנון מתנוססת חתימתו של עו"ד ליבורד בתוספת הכיתוב כי "התקנון אומץ בעת ההתאגדות", אולם בתובענה הקודמת העיד עו"ד ליבורד שהוא לא מכיר את תקנון החברה. בנוסף, אין כל אישור לאותנטיות של התקנון, וזאת בניגוד למסמך ההתאגדות הראשוני שהאותנטיות שלו אושרה על ידי רשם החברות בנוויס. אף אם מקבלים את התקנון, הוא קובע שהחברה חייבת לקיים אספות כלליות מדי שנה, לקיים ישיבות דירקטוריון, ושכל החלטה צריכה להופיע במסגרת פרוטוקול ישיבת דירקטוריון. כלומר הוראות התקנון לא קוימו.
8. קיימות סתירות רבות לגבי בעלי התפקידים והמניות בחברה, כך שכיום לא ניתן לדעת מיהם העומדים מאחורי מסך ההתאגדות. במסגרת הליך זה טענה בלו ריבר לראשונה שיצחק טויב הוא בעל המניות והדירקטור היחיד בחברה. לתמיכה בטענתה הציגה תעודות כהונה, אולם קיימות שתי תעודות כהונה משני תאריכים שונים, ואחת מהן קודמת בזמן למסמך העברת המניות מפליסטייב לטויב.
9. עצם מנהגו של הסוכן הרשום של בלו ריבר להנפיק תעודות כהונה שאינן מעידות על דבר משמש כהוכחה לחולשת אמינות המסמכים שהוא מספק, בהיותו גורם תלוי המקבל תשלום מהחברה. הנתונים הנוכחיים על אודות בעלי התפקידים והמניות בחברה נעדרים אישור מרשם החברות בנוויס, וזאת בניגוד למסמכים קודמים שהוצגו שאושרו על ידי רשם החברות, אולם כללו אורגנים שונים מהאורגנים המוצגים על ידי החברה כיום. מסמכי החברה שבידי רשם החברות כוללים את הג'קובסונים כאורגנים והם מנוגדים למסמכים שהציגה החברה הן בהליך הקודם והן בהליך הנוכחי.
10. מסמך העברת המניות מפליסטייב לטויב בטל באשר כבר נקבע שפליסטייב אינו בעל מניות בחברה. כך גם לגבי העברת משרת הדירקטור מפליסטייב לטויב.
11. שמו של פליסטייב מאוית במסמך העברת המניות באופן שונה מכפי שהוצג במסמכים הקודמים שהציגה החברה במסגרת התובענה הקודמת (efri, efrai), מה שמטיל ספק בעצם קיומו של האיש. גם חתימותיו אינן זהות זו לזו. הצגתו עתה כנאמן סותרת את פסק הדין הקודם ואף את עדות המומחה מטעם בלו ריבר עצמה. מצופה היה שפליסטייב יעיד מטעם בלו ריבר.
12. אין כל מסמך המעיד על החלטת דירקטוריון החברה להעביר את משרת הדירקטור לידי טויב, על אף שהמסמך נדרש על פי חוק החברות בנוויס. אין גם כל מסמך המעיד על החלטת הדירקטוריון להגיש תובענה זו, הנדרש אף הוא.
13. טויב אינו יכול לתת הרשאה למשרד עורכי הדין לנהל את התביעה משום שהוא אינו מהווה אורגן רשום חוקי שלה ומשום שהוא עצמו העיד במסגרת התובענה הקודמת שבעל האינטרסים האמיתי בחברה הוא אדם בשם יוסף גולדברג. ייפוי הכוח לא אומת על ידי נוטריון או אפוסטיל ולא ידוע מי חתם בשם החברה על ייפוי הכוח והאם חתימתו מספיקה לצורך מתן ההרשאה.
14. טויב עדיין מציין את עו"ד יוסי שפט כמנהל החברה שמטפל בכל ענייניה ומוסמך לחתום על מסמכים מטעמה, על אף שבפסק הדין הקודם כבר נקבע שאין לעו"ד שפט כל מעמד בחברה. טויב לא הסביר מה המעמד של גולדברג לטענתו. בתובענה הקודמת טען טויב שגולדברג הוא בעל האינטרסים בחברה אולם עכשיו הוא טוען שהוא עצמו בעל האינטרסים בחברה ושגולדברג רק נתן את ההלוואה המקורית. לא ברור אם מתן ההלוואה המקורית, לטענת טויב, הופך את גולדברג לבעל האינטרסים בחברה. ניתן היה לצפות שגולדברג יעיד בהליך זה.
15. התובעת הציגה בדיון מסמך (ת/1) לפיו לחברה יש 1000 מניות, אולם טויב קיבל רק מניה אחת ולא נשמע הסבר מספק לפער זה.
16. בלו ריבר לא היתה מצויה במצב של Good Standing ביום 1.4.2016 ולא ניתן לדעת מתי בדיוק היתה במצב של Good Standing לאורך השנים למעט כמה תאריכים נקודתיים. חברה שהתאגדה בנוויס ולא מצויה במצב של Good Standing אינה רשאית לנהל הליכים משפטיים ועל החברה להראות שבמועד כל פעולה משפטית בה נקטה היא היתה מצויה במצב זה.
לא ניתן לדעת איזה מסמכים הגישה החברה לאורך השנים כשלא היתה ב-Good Standing כיוון שברור שלאורך שנים החברה לעתים היתה במצב זה ולעתים לא, מה שמעיד בנוסף על אי סדרים בחברה. אף אם ניתן להכשיר רטרואקטיבית פעולות שהחברה ביצעה כשלא היתה ב-Good Standing, עדיין פעולות שבוצעו בזמן אמת אינן כשירות להתבצע.
17. היה על בלו ריבר להביא לעדות את הסוכן הרשום, שאמור להחזיק במידע הכולל על החברה. המומחים שהביאה התובעת לא החליפו אותו כיוון שהם העידו אך ורק לגבי המסמכים שהוצגו להם. מדובר ברשימה סלקטיבית ביותר.
18. יש לדחות את התביעה על הסף ולא להסתפק במחיקתה. התביעה הוגשה פעם נוספת לאחר שנמחקה והסתפקות במחיקה נוספת עלולה ליצור מדרון חלקלק שבמסגרתו התובעת תמשיך להטריד את הנתבעים עם תביעת הסרק שלה. שימוש לרעה בהליכי משפט מאפשר את דחיית התביעה על הסף.
עיקר טענות בלו ריבר
19. מצב הדברים בתביעה הנוכחית שונה מאשר בתובענה הקודמת. לכתב התביעה צורפו מסמכים לפיהם בעל המניות היחיד והדירקטור היחיד של החברה הוא טויב, שהגיש את התובענה והסמיך את משרד עורכי הדין. אף המבקשים מודים שטויב עומד מאחורי החברה. אין צורך באימות נוטריון או אפוסטיל לייפוי הכוח שכן טויב הוא אזרח ישראלי שחתם על המסמך בישראל. חברת אוף שור (Off Shore) מוקמת במקלט מס כשאדם אינו מעוניין להראות שהוא בעל המניות ובמקומו רושמים אדם אחר שלא מכירים כנאמן של הבעלים האמיתי. זה היה המצב בתובענה הקודמת. כיום טויב מוכן להיחשף והוא דאג להעברת המניות על שמו ולהיותו המנהל היחיד. עו"ד שפט אינו המנהל של החברה אלא הוא יועץ מקצועי לענייני חברות אוף שור והוא נתן שירות לטויב.
20. המבקשים ממשיכים לטעון שבלו ריבר נעדרת כשרות משפטית אולם בתובענה הקודמת כבר נקבע שהחברה בעלת כשרות משפטית, והמבקשים מושתקים מלטעון אחרת.
21. חוות דעת המומחה לדין הזר, ד"ר אלון קפלן, מעלה שבלו ריבר התאגדה כדין והיא בעלת כשרות משפטית בין היתר לצורך הגשת תובענה זו. תעודת הנציג מיום 23.6.2015 מעידה שבמועד הנפקת התעודה היה טויב בעל המניות והדירקטור היחיד בחברה. כדירקטור יחיד, די בטויב לצורך קיומו של המניין הדרוש לקבלת החלטות בדירקטוריון בשם החברה. לפיכך, טויב מורשה לפעול בשם החברה ולייפות את כוחם של אחרים לפעול בשמה.
22. הסוכן הרשום בנוויס הוא מעין מסגרת ביניים שעושה חלק מפעולות רשם החברות. הוא פועל לפי רשיון ומצוי תחת פיקוח. הסוכן הרשום אישר שטויב הוא בעל המניות והדירקטור היחיד בחברה. בנוסף קיים מסמך המעיד שהחברה מצויה ב-Good Standing.
23. התובענה הקודמת אינה מהווה מעשה בית דין כיוון שהיא נמחקה ולא נדחתה. מכל מקום, מסכת העובדות לעניין ההסכמה בתובענה הקודמת שונה לגמרי ממסכת העובדות בתובענה זו. בלו ריבר מדגישה שאינה טוענת נגד פסק הדין הקודם אלא היא טוענת שהיא רשאית להגיש תובענה זו.
24. לחברה הונפקה מניה אחת בלבד. 1000 מניות הן ההון הרשום של החברה אולם הונפקה רק מניה אחת.
דיון והכרעה
25. השאלה שבמחלוקת היא האם התביעה הוגשה בהרשאת בלו ריבר. אם לא הוכח שהתביעה הוגשה בהרשאה, לא ניתן לנהל אותה, כפי שנפסק בע"א 207/74 The Russian Ecclesiastical Mission in Jerusalem נ' מדינת ישראל, פ"מ כ"ט(1) 836, 839 (1975):
"תנאי-בלעדיו-אין לניהול תקין של הליך משפטי הוא, שיעמדו זה מול זה שני בעלי הדין שבריבם נדרש בית-המשפט לפסוק. מקום שאין לך תובע, אין לך תובענה, ומקום שאין לך תובענה, אין בית-המשפט רשאי לפסוק, ואם פסק, לא קם מעשה-בית-דין...
כיוצא בזה, אם קיים בעל-דין, אך אינו מסוגל לפעול, בין שהוא קטין שאינו רשאי לתבוע אלא באמצעות אפוטרופסו או ידיד קרוב ובין שהוא תאגיד שאין לו מנהלים...
והוא הדין אם קיים התאגיד ואף יש לו הנהלה, אך זו לא הרשתה הגשת התובענה בשם התאגיד." (ההדגשות הוספו-ה.ע)
26. פסק הדין הקודם מנה את הסיבות בגינן לא ניתן לקבוע שהתביעה הוגשה בהרשאה שכן רב הנסתר על הגלוי. ערכאת הערעור מחקה את ההליך תחת דחייתו ובכך סללה את הדרך להגשת התביעה מחדש תוך השלמת החסרים. מסקנתי היא שההליך שלפניי הוגש ללא השלמת החסרים ולכן גם עתה לא ניתן לקבוע שהתביעה הוגשה בהרשאה ולא ניתן לנהלה. אפרט:
27. עיקר טענתה של בלו ריבר הוא שטויב עמד כל העת מאחורי החברה אולם בעבר לא רצה להיחשף ואילו עתה הוא מוכן להיחשף, כך שהמסמכים – לפיהם טויב הוא בעל המניות היחיד והדירקטור היחיד – משקפים את המציאות. מדובר בגרסה חדשה, העומדת בסתירה מוחלטת לעדות טויב שניתנה בתובענה הקודמת. במסגרת התובענה הקודמת הכחיש טויב שהוא בעל המניות או "המחליט בחברה" וטען שהוא רק פועל מטעמה. בנוסף העיד טויב שבעל האינטרס בחברה הוא אדם בשם יוסף גולדברג ושאליו יגיע הכסף אם התביעה תתקבל.
להלן החלקים הרלבנטיים מעדותו של טויב בתובענה הקודמת, כמתועד בפרוטוקול הדיון מיום 10.6.2012 (נספח ו' לכרך הנספחים של המבקשים), עמ' 25-32. מפאת חשיבות העדות להכרעה בבקשה שלפני יובאו הדברים באריכות יחסית:
"ת. שם בעלי המניות בחברה הוא יוסף גולדברג. אני לא יודע אם הוא בעל המניות, אני יודע שעשיתי את כל העסקה איתו. אני הקמתי את החברה ואני דאגתי לחברה הזאת.
ש. ויוסף הזה הוא תושב איפה.
ת. שוייץ והוא ידיד שלי.
ש. אין לו שום קשר לחוב של החברה? הוא מחזיק לך מניות?
ת. הוא לא מחזיק לי מניות. הוא נתן את הכסף. אמרתי לו שיש פה הזדמנות לעשות עסקה טובה ולצורך כך שיתן הלוואה לחברה ובבוא היום כשיהיו רווחים אני גם אקבל.
...
ש. אתה בעל מניות בחברה.
ת. לא.
ש. אתה מנהל בחברה.
ת. הוסמכתי לטפל בחברה.
ש מי מנהל החברה.
ת. אינני יודע.
ש. מי הסמיך אותך לטפל בתביעה זאת.
ת. בעל החברה עו"ד שפט
ש. הוא בעל החברה
ת. הוא לא בעל החברה הוא מנהל את החברה.
...
ש אני מבינה שאתה אומר – אני מחליט בחברה הכל. לא הייתי צריך הרשאה מאף אחד.
ת. אני לא מחליט בחברה. אני פועל מטעם החברה
...
ש. אם החברה עכשיו מקבלת את כל מליון דולר שהיא תבעה, והחברה מקבלת עכשיו מליון דולר, מי מקבל את הכסף הזה.
ת. בעלי החברה.
ש. אתה כל הזמן משתמש בלשון רבים. מי הם בעלי החברה.
ת. עניתי לך.
...
ש. אותם מליון דולר צריכים ללכת לאנשים שאנחנו לא יודעים מי הם.
ת. מי שנתן את ההלוואה אמרתי ועניתי לך את השם שלו. איך הפרוצדורה להעביר את הכסף,
ש. מה החלק שלך בכך.
ת. כשיהיו רווחים אקבל את חלקי." (ההדגשות הוספו-ה.ע)
עדות זו עומדת בסתירה מוחלטת שטענות שהוצגו בהליך שלפניי כפי שנטענו הן על ידי ב"כ התובעת כמצוין לעיל והן על ידי טויב בעדותו:
"ת. אני ביקשתי להיות בעל הבית, עד תקופה מסוימת ביקשתי לא להיחשף, לאחר תקופה כלומר בשנתיים שלוש האחרונות ביקשתי להיחשף ושהחברה תהיה על שמי ואני בעל המניות היחידי, דירקטור יחיד ובעל מניות יחיד ונהנה יחידי.
ש. תשתדל לדייק, מתי בדיוק ביקשת להיחשף?
ת. לפני הגשת התביעה.
ש. למה ביקשת להיחשף?
ת. כי רציתי להגיש את התביעה.
...
ש. נניח שהחברה מקבלת לרשותה מיליון דולר, מי מקבל את הכסף הזה?
...
ת. אני הנהנה היחידי בחברה."
(פרוטוקול הדיון מיום 12.7.2016, עמ' 34 ש' 1-7 ועמ' 38 ש' 25-30)
28. אין כל דרך ליישב את הסתירה בין הגרסאות ולא הוצגה כל סיבה להעדיף דווקא את הגרסה שהועלתה במסגרת הליך זה, שכן אף לגביה נכונה אמרת כב' השופטת פלאוט בפסק הדין הקודם כי רב הנסתר על הגלוי.
29. נטען על ידי בלו ריבר שהמניה ומשרת הדירקטור הועברו מפליסטייב לטויב כהעברה מנאמן לנהנה אולם עולה חשש ממשי שפליסטייב הוא איש קש שלא ברורה מודעותו למהלכים שננקטו בשמו. לא ברור גם אם פליסטייב היה בעבר בעל מניות ודירקטור של החברה ולכן לא ידוע אם היה לו מה להעביר לטויב.
החשש מתעצם נוכח קיומן של שתי תעודות שונות שנופקו על ידי הסוכן הרשום בשני תאריכים שונים, המעידות על כך שטויב הוא בעל המניות היחיד והדירקטור היחיד. אחת התעודות קודמת בזמן למסמך העברת המניות מפליסטייב לטויב. בנוסף, רק בתעודה המאוחרת בזמן נכתב שההעברה היא מנאמן לנהנה. החברה לא סיפקה כל הסבר לעצם קיומן של שתי תעודות ואף לא מענה לשאלה על מה נסמכת התעודה הקודמת בזמן למסמך העברת המניות. אין הסבר כיצד בוצעה העברה מנאמן לנהנה כאשר הנהנה טויב מעיד שכלל אינו מכיר את הנאמן ומעולם לא ביקר בנוויס ואינו דובר אנגלית. לא ידוע גם כיצד טויב מונה לדירקטור ועל ידי מי והחלטות הדירקטוריון כלל לא הוצגו.
בנוסף, שמו הפרטי של פליסטייב אוית באופן שונה במסמך העברת המניות מאשר במסמכים אחרים שהוצגו – עתה אוית Efri ואילו בתעודה הקודמת לפיה פליסטייב היה הדירקטור ובייפוי הכוח בו פליסטייב הסמיך את טויב לנהל את התובענה הקודמת אוית שמו Efrai (נספח ה' לכרך הנספחים של המבקשים). במסמך הנוכחי מופיע האיות Efri פעמיים כך שלא מדובר בטעות הקלדה. עניין זה מעלה גם הוא ספקות באשר לקיומו של פליסטייב ומודעותו למהלכים שננקטו בשמו.
30. עדותו של טויב היתה מתחמקת והוא חזר שוב ושוב על כך שאינו יודע דבר על אופן התנהלות החברה ושבכל טיפל עו"ד יוסי שפט. עדות טויב לא סיפקה מענה כלשהו לתהיות העולות בנוגע לחברה. העניין היחיד שלגביו טען טויב טענה באופן פוזיטיבי בעדותו הוא היותו בעל המניות, הדירקטור והנהנה היחיד של החברה, אולם כאמור לעיל מצאתי שלא ניתן להישען על עדותו הסותרת חזיתית את עדותו בתובענה הקודמת. התובעת לא הביאה לעדות אף עד עובדתי שיצהיר על מצב הדברים בחברה בעבר ובהווה. בשים לב לכך כי בתובענה הקודמת נמסרו גרסאות שונות בנוגע למיהות בעלי המניות והדירקטורים בחברה ונקבע שלא ניתן לעמוד על זהותם, לא ניתן להסתפק עתה במסמכים לקוניים בהם מופיעים שמות בעלי תפקידים חדשים מבלי שקיים עד עובדתי המעיד על כך ומסביר מיהם בעלי האינטרס בחברה ומי היו והינם בעלי התפקידים הרשמיים בה, וכיצד התגלגלו הדברים למצב הנוכחי. כך גם בנוגע לתקנון, שהוצג לראשונה בהליך שלפניי ולא בתובענה הקודמת מבלי שניתן הסבר לכך.
31. ביתר טענות המבקשים לא מצאתי ממש: המבקשים לא הוכיחו שחברה נדרשת להיות ב-Good Standing כדי שתהיה רשאית לנהל הליכים משפטיים ולא הוכיחו שבלו ריבר לא היתה במצב זה במועדים הרלוונטיים. אף את הטענה שלבלו ריבר יש 1000 מניות ולא ידוע ברשות מי שאר המניות איני מקבלת לאור ההבדל בין הון רשום להון מונפק.
32. התוצאה היא שהבקשה לסילוק התובענה על הסף מתקבלת באופן שהתביעה נמחקת, וזאת כדי לא למנוע את הגשת התובענה לאחר ביצוע התיקונים הנדרשים וכדי שלא לסגור את דלתות בית המשפט בפני החברה, בכפוף לכל דין.
33. בשים לב לשלב המוקדם של ההליך, ולהיקף הדיון שנדרש לצורך ההכרעה בבקשה, ישא טויב בשכ"ט ב"כ הנתבעים 2 ו-3 בסך 20,000 ₪. משלא הסתמכתי בהחלטתי על חוות דעת המומחה מטעם הנתבעים 2 ו-3 לא מצאתי לנכון לחייב בהוצאות עריכת חוות הדעת"
248. לאחר שנשמעו כלל ראיות הצדדים בנוגע למחלוקת בכללותה טוענים הנתבעים 2 ו-3 סיכומיהם כי בהתאם להחלטתי למתן ההוראות להגשת ראיות הצדדים, בד בבד עם תצהיר העדות הראשית מטעמם, וכחלק בלתי נפרד ממנו, הגישו כרך ראיות מפורט להוכחת הטענות לסילוק התביעה על הסף. כרך זה כולל את כלל הראיות שהצטברו בעניין, וגם את ההחלטות שנתנו. עם זאת, התובעת לא מצאה לנכון לחקור את המצהיר מטעם הנתבעים-הנתבע 2 בעניין זה.
249. לטענת הנתבעים 2 ו-3 מכלול העדויות בתביעה מראה נתונים רבים וסותרים ביחס לבעלי התפקידים ובעלי המניות בתובעת, כך שכיום לא ניתן לדעת מיהם העומדים באמת מאחורי מסך ההתאגדות של התובעת:
250. תחילה נטען כי אלה הם דן ג'יקובסון, אביגיל ג'יקובס ונעה ג'יקובס. טענה זו נטענה בשלב גילוי המסמכים בתובענה הקודמת.
לאחר מכן, בחקירת מר טויב טען מר טויב שכיום מציג את עצמו כבעל האינטרס בתובעת, כי מדובר במר יוסף גולדברג, שעמדתו ביחס להגשת התביעה לא נשמעה מעולם.
ובהמשך, נטען במסגרת חקירת המומחה מטעם התובעת, שאף היא הופתעה מכך, כי בעל המניות היחיד הוא אפרי פליסטייב וזאת כבר משנת 2001. גם טענה זו נטענה בעלמא ולא הובא מסמך שמראה את הסדרת העברת המניות לפליסטייב.
251. גרסת מר טויב בהליך הנוכחי בגדרי הליכי גילוי המסמכים ובתצהירו היא כי הוא בעל המניות והדירקטור היחיד בתובעת.
בתגובת התובעת מיום 9.8.2000 לבקשה לזימון עדים טען מר טויב שאין לו שליטה ו/או פרטי התקשרות עם רואה החשבון של התובעת, אפרי פליסטייב, יוסף גולדברג, אופליה המילטון-מייסדת החברה, ושלושת בני משפחת ג'יקובס.
כיצד מר טויב שהתיימר להיות בעל שליטה בחברה נעדר פרטי התקשרות עם כל מי שלגביו טען בעבר כי הוא אורגן רשום ו/או מהותי שלה.
בניגוד לכך בחקירה הנגדית של מר טויב טען כי לחברה לא היה מעולם רואה חשבון (עמ' 142 לפרוטוקול ש' 18 ואילך).
252. בזמן הגשת התובענה הקודמת בשנת 2009 מר גולדברג עדיין היה בעל אינטרס מהותי בתובעת וגם הובטחו לו חלק מהרווחים מכספי התביעה. אינטרס זה נשמר לו עד לפחות שנת 2015 בעת שהוגשה התביעה הנוכחית (עמ' 146 ש' 13 ועמ' 147 ש' 8). עדות מר גולדברג לא נשמעה בהליך שנשמע עד תום ולמר טויב אין מידע על פרטי ההתקשרות עמו.
253. הנתבעים 2 ו-3 מוסיפים וטוענים כי גם לגבי זהות הדירקטור של התובעת נשמעו גרסאות סותרות: תחילה נטען כי זהו דן ג'יקובס, אחר כך נטען כי מדובר במר פליסטייב, עוד נטען בחקירת מר טויב הקודמת כי מדובר בעו"ד שפט, הגם שעתה טוען מר טויב שמדובר בו עצמו. גם נציגי התובעת בארץ ועורכי דינה שהתחלפו כמה פעמים אינם מכירים ואינם בקשר עם בעלי החברה ומנהליה המוצגים במסמכים ונציגיהם בארץ נסמכו על ההרשאות שניתנו שלא כדין לניהול התביעה.
254. בעת הגשת התביעה הקודמת לא היה כל אישור או הרשאה מטעם התובעת להגשת התביעה ולייצוג התובעת וזאת למרות שלפי חוות דעת המומחה שהוגשה בהקשר זה אמורה להיות החלטה כזו לפי החוק בנוויס. לא נמצא גם כל גורם היודע על אישור זה. גם ההחלטה על הגשת התביעה הנוכחית אינה עומדת בדרישות הפורמאליות של החוק בנוויס שכן אין לחברה התובעת תקנון או תזכיר המסדירים את דרך קבלת ההחלטה על הגשת תביעה; התובעת לא קיימה מעולם אסיפות כלליות וישיבות דירקטוריון; הדירקטור המוצג של החברה של התובעת לא רשום ברשם החברות; אין החלטה כתובה וחוקית על החלפת הדירקטוריון בחברה לדירקטור הנוכחי הנטען; אין החלטה כדין של הדירקטוריון הנוכחי על הגשת התביעה לא בעת הגשתה ואף לא בדיעבד; אישור להגשת התביעה לא ניתן ממי שהוא בעל השליטה האמיתי בחברה לפי אחת מגרסאות התובעת, הכוונה היא למר גולדברג; וגם לא ממי שהוא דירקטור או בעל מניות רשום בנוויס שרישומו הוכח כיאות הכוונה היא למשפחת ג'יקובס.
255. עוד הוברר לפי טענת הנתבעים 2 ו-3 בסיכומיהם כי האנשים המתיימרים לשמש כנציגי התובעת בארץ מעידים לשיטתם כי האורגנים הרשומים של החברה כדוגמת הדירקטור פילסטייב הם אנשי קש נטולי כל מעמד וסמכות בחברה. אף ייפויי הכוח שניתנו בשנת 2011 או בשנת 2015 להגשת התביעה מהדירקטור הרשום של החברה הם מצגים כוזבים של שליחות שאינם מייצגים את הבעלים האמתיים של החברה התובעת כפי שאישר מר טויב במסגרת חקירתו הקודמת.
256. הוברר כי התביעה הקודמת הוגשה בהיעדר הרשאה; המסמכים שנחתמו בדיעבד בשנת 2011 כדי להכשיר את הגשת התביעה בדיעבד ובהם מסמך הוראה מדירקטור "קש" בשם פליסטייב עבור מר טויב, אינם מעידים על הרשאה להגשת התביעה; וכפי שנקבע בפסק הדין בתביעה הקודמת עלתה תמונה מעורפלת ביותר לגבי זהות בעלי המניות בחברה, מנהלה, הדירקטורים שלה והוצגו על-ידי התובעת שם במספר גרסאות סותרות והתגלו סתירות רבות בחקירת מר טויב. וכך גם נקבע בהחלטתי. הגם שבעקבות פסק הדין בתביעה הקודמת נעשה ניסיון לתקן את המחדלים במסמכי התובעת, בפועל ניכר כי תיקון כזה לא נעשה.
257. הנתבעים 2 ו-3 מוסיפים וטוענים בסיכומיהם כי מעיון במסכים החדשים עולה שאין בהם כדי להוכיח שהתביעה הנוכחית הוגשה בהרשאה מתאימה כמפורט בסעיף 22 לתצהיר הנתבע 3, זאת כדלקמן: התובעת הציגה תקנון לא אותנטי שנרקח רק לצורך ההליך הנוכחי; תעודת הכהונה של מר טויב נרקחה לפני העברת המניות אליו; מסמכי התובעת המאושרים על-ידי רשם החברות כוללים אורגנים שהם שונים מהאורגנים המוצגים על-ידי החברה כיום; מסמכי העברת המניות והדירקטורה מפליסטייב למר טויב בטלים שכן כפי שכבר נקבע פליסטייב אינו בעל מניות ו/או דירקטור בחברה התובעת; שמו של מר פליסטייב מופיע על המסמכים באיות שונה וחתימותיו השונות אינן זהות כלל אחת לשנייה; אין כל מסמך המעיד על קבלת החלטה בדירקטוריון של החברה התובעת על העברת משרדת הדירקטור למר טויב וגם לא על הגשת התביעה; ייפוי הכוח שניתן למשרד עו"ד שיבולת שהגיש את התביעה הנוכחית לא אומת על-ידי נוטריון או על-ידי אפוסטיל ואין אנו יודעים מי חתם בשם החברה התובעת על ייפוי הכוח והאם חתימתו מספיקה לצורך מתן הרשאה.
258. בשים לב כל זאת מר טויב לא יכול לתת הרשאה למשרד עורכי הדין שבולת שהגיש בשמו את התביעה וכן למשרדי עורכי הדין השונים שהתחלפו בייצוגו בהליך זה, מכיוון שמר טויב אינו מהווה אורגן רשום חוקי של התובעת, ובאשר הוא עצמו העיד מספר פעמים כי לא הוא בעל האינטרסים האמתי של החברה אלא יוסף גולדברג שדעתו על הגשת התביעה וניהולה לא נשמעה על אף שהוא נותר בעל האינטרס בה לפחות עד אחרי הגשת התביעה הנוכחית לפי גרסת מר טויב.
259. התובעת כלל לא ניצלה את שלב הגשת הראיות כדי לתקן את הנדרש, וכדי לשפר את המצב שבו הייתה נתונה בעת מתן ההחלטה הקודמת למחיקת התביעה בהליך זה. להיפך, מצבה של התובעת הורע לאור גרסת מר טויב בתגובה לבקשה לזימון עדים ובחקירתו הנגדית, ולכן אין מנוס מסילוק התביעה על הסף פעם נוספת בדיוק כפי שנפסק על-ידי בית המשפט כבר פעמיים גם לגבי התביעה הקודמת וגם בתביעה הנוכחית.
260. התובעת טוענת בכתב התשובה לכתבי ההגנה בעניין טענת הנתבעים להיעדר כשרות והיעדר הרשאה להגשת התביעה, בעודה ערה לחובתה להוכיח את הכשרות המשפטית להגשת התביעה ולמתן הרשאה לעורכי דינה לייצוגה בהליך וכן לטענות הנתבעים 2 ו-3 בדבר היעדר כשרות כאמור, כי התובעת היא חברה קיימת ופעילה לפי דיני נוויס ובעלת הכשרות המשפטית הנדרשת לצורך הגשת התביעה הנוכחית; כי מר טויב כבעל מניות יחיד וכדירקטור יחיד בתובעת מוסמך לפעול בשם התובעת ולהגיש את התביעה הנוכחית; וכי למשרד עורכי הדין שיבולת ושות' ניתנה הרשאה כדין לייצג את התובעת בתביעה הנוכחית.
261. עוד נטען על-ידי התובעת בכתב התשובה ובמענה לטענות הנתבעים בהקשר זה כי היא מצרפת לכתב התשובה כחלק בלתי נפרד ממנו העתק מחוות דעת המומחה שניתנה על-ידי עו"ד ד"ר אלון קפלן, העתק חוות דעת המומחה שניתנה על-ידי עו"ד מנוויס והעתקי מסמכים עליהם נסמכות חוות הדעת האמורות לעיל ולפי הרשומות שבחוות הדעת האמורות לעיל.
262. התובעת ומר טויב טוענים בסיכומים ביחס לטענות הנתבעים 2 ו-3 על היעדר כשרות משפטית והיעדר הרשאה להגשת התביעה כי דין טענות הנתבעים 2 ו-3 בעניין זה להידחות על הסף שכן פסק הדין בערעור על ההחלטה למחיקת התביעה על הסף קובע כי ההחלטה בוטלה, כי יש לשמוע את התיק לגופו, וכי התיק מוחזר לבית המשפט לקיום דיון לגופו, תוך שמירת כל טענת המשיבים לרבות הטענות המקדמיות.
263. בנוסף נטען בסיכומי התובעת כי היה עליה להביא ראיות רק לעניינים השנויים במחלוקת, ובעניין זה הנתבעים עצמם לא חולקים על כך שמר טויב הוא "הרוח החיה" בתובעת כהגדרתם בכתב ההגנה. הנתבעים 2 ו-3 טענו כי מר טויב מסתתר מאחורי התובעת בכתב ההגנה ובתצהיר מטעמם, ובנוסף טענו כי יתר האנשים הם "אנשי קש" שמר טויב עומד מאחוריהם וכיום הוא "שם עצמו בפרונט", ומר טויב "הוא החברה" כפי שנטען לאורך כתב הגנתם ובתצהיר מטעמם. מכאן שהעובדה כי מר טויב הוא התובעת והתובעת היא מר טויב ואין צורך להוכיח אותה, והנתבעים אף אינם רשאים להעלות את טענתם הסותרת בשלב זה. זאת גם מהטעם שהנתבעים 2 ו-3 לא הגישו את ראיותיהם בעניין זה ואין בכוחם להסתמך על הראיות שהוגשו בהליך ביניים הן לפי תקנות סדר הדין האזרחי הקודמות והן לפי התקנות החדשות, משלא עשו זאת במהלך הבאת ראיותיהם ומשהתקנות הקודמות, ובכללן תקנה 246, בוטלו. מדובר בהגנבת מסמכים מבלי שניתנה הזדמנות לחקור עליהם את עורכיהם ולא יתכן כי לפתע ישלפו הנתבעים טענה להיעדר סמכות לפעול להגשת התביעה ולייצוג התובעת לאחר ההסדר שקיבל תוקף של פסק דין.
264. אין דעתי כדעתם, ומה גם שהפתעה אין כאן. ראיות הנתבעים 2 ו-3 הוגשו מחדש לצורך שמיעת ההליך לגופו ולרבות טענות הסף. הנתבעים עודם חשופים לסיכון כי גם לאחר הליך זה יופיע כפי שהופיע מר טויב לאחר שנים רבות, הגורם המוסמך בתובעת לתבוע ולהסדיר את ייצוגה לצורך כך וייתבע אותם מחדש.
265. לא נטען ולא הוכח על ידי התובעת שהחלטתי למחיקת התביעה על הסף הייתה שגויה לגופה אלא שהיא בוטלה, אולם כלל הטענות והראיות הוגשו ונטענו בשנית. במקום לנצל את ההזדמנות שניתנה לתובעת לתיקון המחדלים שהובילו למחיקת התביעה על-ידי היא העדיפה לטעון כי היא פטורה מהוכחת טענותיה אף בעניין זה. ראיתי לנכון לקבל את טענות הנתבעים 2 ו-3 גם בעניין זה המהווה טעם נוסף לדחיית התביעה.
266. לאור כל האמור לעיל ראיתי לנכון לדחות את התביעה ולמחוק את ההודעות לצדדי ג' אשר התייתרו.
267. התובעת תישא בהוצאות הנתבעים 2 ו-3 ביחד בסך 400,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, זאת בשים לב לסכום התביעה, והסיכון בו הועמדו הנתבעים 2 ו-3, בשים לב אף למשך ההתדיינות במחלוקת, ולמשאבים שנדרשו הנתבעים 2 ו-3 להשקיע בפועל בניהול הגנתם לאורך ארבע עשרה שנות התנהלות המחלוקת, התובענה שלפני הוגשה עוד בשנת 2015, ודי בכך כדי לראות במחלוקת מחלוקת נושנה, ואף בשים לב לממצאים ולמסקנות שנקבעו בפסק הדין כנגד התובעת. לא ראיתי לנכון לפסוק הוצאות לנתבע 1 בשים לב לכך כי ייצג את עצמו ולאור תוכן הודאתו בחלקו בפרשה, ואף לא לצדדים האחרים בתובענה מטעמים דומים הנוגעים לחלקם בפרשה.