7. חברתי השופטת ברק-ארז משאירה בצריך עיון את השאלה האם ייתכנו נסיבות שבהן אמירת דברים במהלך דיון של מועצת רשות מקומית תחשב "פרסום שקיימת חובה בדין לעשותו", בהתאם לרישא של סעיף 13(9) לחוק (פסקה 7 לחוות דעתה). שאלה זו אינה טעונה הכרעה במקרה דנן ולכך אוסיף כי לגישתי, אף לא ניתן לשלול כי בנסיבות מסוימות יינתנו הוראה או היתר ספציפיים במהלך דיון כאמור לפרסום דברים שנאמרו בו. זאת, בהתאם לחלופה השנייה או השלישית שבסעיף 13(9) לחוק. ואולם, איני סבורה כי די בכך שמדובר בדברים שנאמרו במהלך דיון במועצה – גם אם הדברים נאמרו בעניין שהיה על סדר היום, ואפילו הייתה חובה לשים עניין זה על סדר היום – כדי להחיל על פרסומם איזו מן החלופות בסעיף 13(9) לחוק. לשון אחר, השאלה הרלוונטית ביחס לסעיף זה איננה טיבו של הפורום ושל הנושא שעל סדר יומו, אלא קיומה של חובה על פי דין או על פי הוראה של רשות מוסמכת לפרסום הדברים או היתר לכך מרשות כאמור.
8. אשר לנסיבות עניינו של המערער – עיון בפרוטוקול דיון מועצת העיר מיום 12.11.2013 מעלה כי נושא מינויו של המשיב לסגן ראש העיר וממלא מקומו הונח על סדר היום, בהתאם להוראת סעיף 14 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות, סגניו וכהונתם), התשל"ה-1975. סעיף זה קובע כי "[...] סגן ראש העיר ייבחר מבין חברי המועצה, על פי הצעת ראש הרשות, שאושרה על ידי המועצה, ברוב חבריה". בהתחשב בפרשנות הדווקנית שעליה עמדתי לעיל, לא נראה כי סעיף כללי זה שנוגע לאופן בחירת סגן ראש העיר, יכול לשמש בסיס לחובה על פי דין לעשות פרסום. בנוסף, עיון בפרוטוקול הדיון מעלה כי המערער לא חויב לפרסם את הדברים שנאמרו על ידו וכי אף לא ניתן לו היתר לפרסומם על ידי "רשות המוסמכת לכך כדין" – להבדיל ממתן רשות הדיבור בנושא שהיה מצוי על סדר היום. זהו ההבדל העיקרי בין פורמים דוגמת ישיבת מועצת העיר ובין הפורומים הנזכרים במפורש בסעיף 13 לחוק (למשל, דיוני הממשלה או דיונים בפני רשות שיפוטית) – אשר לגביהם עצם קבלת רשות הדיבור במהלך הדיון תספיק לצורך תחולת החסינות המוחלטת.
אכן, אין חולק כי חשוב לאפשר לנבחר ציבור להשמיע ביקורת באשר להתאמתו ולכישוריו של מי שעתיד לשמש בתפקיד ציבורי, כאשר מינוי כזה עולה לדיון בפורום הרלוונטי. עם זאת, אין בעיניי מקום לכך שדברים אלה יחסו תחת חסינות מוחלטת מכוח סעיף 13(9) לחוק, וזאת להבדיל מכפיפותם להגנות הקבועות בסעיפים 14 ו-15 שבו (הגנת אמת הפרסום והגנת תום הלב).
9. סיכומם של דברים: איני סבורה כי העובדה שמועצת העיר נדרשה לאשר את מינוי המשיב לסגן ראש העיר וממלא מקומו והציבה את הנושא על סדר יומה לדיון, הקימו חובה או היתר ל"פרסום" הדברים העומדים במוקד הערעור דנן. על כן, אין הם חוסים תחת החסינות המוחלטת שבסעיף 13(9) לחוק. אך כפי שציינה חברתי השופטת ברק-ארז, משנמנע בית המשפט המחוזי לבחון באופן ממצה האם עומדת לזכות המערער הגנה אחרת מן ההגנות הקבועות בסעיף 15 לחוק, יש להחזיר את הדיון בעניינם של הצדדים לבית המשפט המחוזי, על מנת שיבחן שאלה זו ויכריע בה.