65. לכל האמור יש להוסיף כי בבואנו לבחון את העבר הפלילי של דרעי, יש להתייחס גם להצטברותן של ההרשעות ולא רק לכל הרשעה בנפרד. עמד על כך המשנה לנשיא ת' אור בעניין הנגבי 2003 בקובעו:
"אכן, בעת שרשות מינהלית מחליטה על מינוי אדם למשרה ציבורית, עליה להביא בחשבון לא רק את ערכה של כל ראיה מינהלית לקיומה של עבירה פלילית כשלעצמה, אלא גם את משקלן המצטבר של הראיות. ייתכן כי בנסיבותיו המיוחדות של מקרה ספציפי הראיות ישתלבו זו בזו באופן המקנה למכלול הראיות תרומה מצטברת שהיא מעבר לערכה של כל ראיה וראיה בנפרד. על הרשות המוסמכת להביא ערך מוסף זה בגדר שיקוליה. בית-המשפט יתערב בהחלטה של הרשות רק כאשר משקלן המצטבר של הראיות מעיד על ערך מוסף מיוחד אשר התעלמות ממנו הופכת את החלטתה לבלתי סבירה באופן קיצוני" (שם, בעמ' 878-877; השוו לדבריו של השופט א' ריבלין, שם, בעמ' 858-857).
עניינו של דרעי מהווה, לדעתי, מקרה מובהק שבו המשקל המצטבר של הרשעותיו הוא משמעותי ביותר ויש בו כדי להכריע את הכף אל עבר המסקנה כי ההחלטה למנותו לשר היא החלטה הלוקה בחוסר סבירות קיצוני.
66. אכן, השיקולים הפוליטיים שעמדו לנגד עיניו של ראש הממשלה בהחליטו למנות את דרעי לשר בממשלתו נושאים משקל לא מבוטל, בפרט בהינתן העובדה כי דרעי ורשימתו זכו לאמון הבוחרים שלהם בבחירות האחרונות. אך כפי שכבר נפסק "דין הבוחר, שעל חשיבותו אין חולק, אינו חלופי לדין המשפט [...]" (עניין ראשי הערים, בעמ' 242). בענייננו מדובר באדם שהורשע שלוש פעמים בעבירות שבוצעו לאורך תקופות שונות בחייו ובמעשים שאותם ביצע בעת שכיהן בתפקידים ציבוריים בכירים, תוך הפרת חובתו לשרת את הציבור בנאמנות ובניקיון כפיים ולשמש לו דוגמה אישית. בכל אחת מהרשעותיו פגעו מעשיו, בפועל או בכוח, בקופה הציבורית והוא נידון לעונש מאסר (בין בפועל ובין על תנאי). ניתן, אפוא, להצביע על "דפוס חוזר ונשנה של פגיעה בשלטון החוק" בהתנהלותו של דרעי (סעיף 7 לכתב התשובה מטעם היועצת המשפטית לממשלה). הצטברות עבירות השחיתות החמורות – שמשקלן פחת אומנם בשל חלוף הזמן – עם עבירות המס שבהן הורשע דרעי אך לאחרונה, היא נתון שראש הממשלה לא רשאי היה להתעלם ממנו, והוא מחייב אותו, לגישתי, להפעיל עתה את הסמכות להעביר את דרעי מתפקידו. זאת, שכן המשך כהונתו של דרעי כשר האחראי על שניים מהמשרדים החשובים בממשלה, פוגע פגיעה קשה בתדמיתן ובמעמדן של רשויות השלטון במדינה וסותר באופן מובהק עקרונות של טוהר מידות ונקיון כפיים שלהם מחויבים נבחרי הציבור.