72. לכך יש להוסיף כי יום לאחר שניתן גזר הדין בעבירות המס, השמיע דרעי, כפי שצוין לעיל, דברים שונים לחלוטין מאלה שהושמעו על-ידו בדיון בפני בית המשפט שהרשיעו. כך, במסגרת מסיבת עיתונאים שקיים ביום 2.2.2022 ציין דרעי כי "מבלי לגרוע בחשיבות שאני מייחס להסדר הטיעון שלקחתי עליו אחריות, אני לא הולך לשום מקום. אני ניצב על משמרתי כיו"ר תנועת ש"ס וממשיך לנהל את ענייני הציבור מכל מקום – מהכנסת, ממשרדי התנועה, מסיורים בשטח ומכל מקום שארגיש צורך להיות בו. אמשיך להשתתף בישיבות ראשי מפלגות האופוזיציה, לנהל את ישיבות סיעת ש"ס [...]" עוד ציין דרעי שם:
"אני משוכנע שההסדר שהגענו אליו אין בו קלון. אני מודיע כבר מעכשיו, שאני בעזרת השם, בבחירות הקרובות ואני מקווה שהן יהיו מהר מאוד, אעמוד בראש תנועת ש"ס וארוץ לכנסת ואשרת בעזרת השם בתפקיד של שר. אני לא רואה שום מניעה לזה".
התבטאויות אלה שונות בתכלית – בתוכנן ובנימתן – מהתחייבותו של דרעי ומן ההצהרות שלו בפני בית המשפט שגזר את דינו והדבר מעלה תהיות באשר לתום ליבו ולניקיון כפיו בהתנהלותו מול בית המשפט שדן בעניינו.
73. עוד יצוין כי התפטרותו של דרעי מן הכנסת, שנועדה למנוע את ההכרעה בשאלת הקלון באותו שלב ולדחותה למועד שבו תהיה רלוונטית, הסתיימה בסופו של דבר בהתחמקות מהכרעה זו, לאחר שחבר מפלגתו של דרעי יזם הצעת חוק ששינתה, בתחולה מיידית, את תנאי הכשירות הקבוע בסעיף 6(ג) לחוק היסוד.
74. לגישתי, המצג שהוצג על ידי דרעי במהלך הדיון בפני בית משפט השלום בדבר פרישתו מהחיים הציבוריים והתנערותו ממצג זה לאחר מכן – כמו גם ההתחמקות מהכרעה בשאלת הקלון – מעוררים קושי של ממש באשר לכהונתו של דרעי בתפקיד שר. התנהלות חריגה שכזו אף היא שיקול שהיה על ראש הממשלה לשקול בבואו להחליט בעניין מינויו של דרעי לשר. הדבר מחזק בעיניי את המסקנה בדבר אי-סבירות המינוי הנובעת ממילא מצבר ההרשעות בפלילים, שעליו עמדתי לעיל.
75. נוכח המסקנה שאליה הגעתי בסוגיית הסבירות מן הטעמים שפורטו לעיל, אינני רואה צורך להכריע בטענות שהעלו חלק מהעותרים לעניין קיומם של השתק או מניעות, החוסמים כשלעצמם את דרכו של דרעי מלכהן כשר בממשלה.
סוף דבר
76. לא בנקל יתערב בית משפט זה בהחלטה למנות שר בממשלה או להעבירו מתפקידו, והביקורת השיפוטית בהקשר זה שמורה למקרים חריגים ומצומצמים בלבד. כלל מחמיר זה עולה מפסקי הדין של בית משפט זה מאז הלכת דרעי-פנחסי. בכולם מצא בית המשפט כי אין מקום להתערב בעניין מינויים כאמור בנסיבות שנדונו. אלא שהפעם שונים הם פני הדברים. מדובר באדם שהורשע בעבר בעבירות חמורות ביותר שבוצעו בעת שכיהן בתפקידים ציבוריים. הוא ריצה בגינן עונש מאסר בפועל וחזר לחיים הפוליטיים. אך הוא שב לסורו וביצע עבירות מס בעודו מכהן כחבר כנסת. בגין עבירות אלה הוא הורשע אך לאחרונה בפסק דין חלוט, ובגזר הדין צוין – על רקע הצהרותיו שלו – כי לא יעסוק עוד בכספי ציבור. בנסיבות אלה, דבק במינויו של דרעי לשר בממשלה ה-37 פגם של חוסר סבירות קיצוני משום שהוא עומד בסתירה חמורה לעקרונות היסוד אשר מן הראוי כי ינחו את ראש הממשלה במינוי שרים. על עקרונות יסוד אלה עמד בית המשפט בעניין אמונה בציינו: