3. לאחר שחזרתי והפכתי בדבר, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין אין מנוס מלקבוע כי כהונתו של דרעי בתפקיד שר היא פסולה. כאמור, הנתיב המשפטי המוביל אותי להכרעה זו נעוץ, קודם כול, בהתנהלותו הדיונית של דרעי במסגרת ההליך הפלילי ובהסדר הטיעון שהתגבש בעניינו. כפי שאסביר, יש בהתנהלות זו כדי להקים כנגדו מניעות מלקבל על עצמו מינוי כשר בעת הזו, בשל הפרה של חובת ההגינות שחלה עליו כלפי בית המשפט, כרשות מרשויות המדינה. זאת, על רקע הפער הבולט בין התפטרותו של דרעי מתפקידו כחבר כנסת והצהרותיו בדבר עתידו הציבורי, אשר בית משפט השלום ייחס להן משקל בגזירת עונשו, לבין חזרתו לפעילות פוליטית כשר כבר בסמוך לאחר מתן גזר הדין. אשר על כן, לו תישמע דעתי, אציע לחבריי לקבל את העתירות כך שייקבע כי מינויו של דרעי פסול, וכי במובן זה דין הצו על-תנאי שניתן בבג"ץ 8982/22 להפוך למוחלט.
4. כאמור, העותרים ביססו את טענותיהם גם על עילות נוספות – עילת הסבירות והעילה שעניינה שימוש לרעה בחוק יסוד. חברתי הנשיאה סבורה כי במקרה זה ראוי לבסס את התוצאה, בראש ובראשונה, על עילת הסבירות, באופן שמייתר את ההכרעה בהיבטיה האחרים של העתירה. לעומת זאת, אני סבורה שסדר הדברים הוא אחר. לשיטתי, דרעי מנוע מלקבל על עצמו כהונה כשר. מניעות זו מבוססת על עקרונות תשתיתיים יותר של המשפט הציבורי, ולמעשה של המשפט בכלל: חובות של הגינות ותום הלב, ויישומן הספציפי בנסיבות שבהן אדם מציג בפני ערכאה שיפוטית מצג שמניב לו טובת הנאה. מצג זה הוא הבסיס לקביעה כי חלה כלפי אותו אדם מניעות מהתכחשות עתידית לתוכנו ומפעולה בניגוד לו. ממילא, הכרעה על-פי עילת הסבירות, ולא כל שכן על בסיס טענות חוקתיות, אינה נדרשת. ניתן אפוא לומר כי מבחינות רבות חוות דעתי מתחילה במקום שבו מסתיימת חוות דעתה של חברתי הנשיאה, כפי שאסביר בהמשך.
התנהלותו הדיונית של דרעי במסגרת הסדר הטיעון
5. לא אחזור כאן על כל גלגוליה של פרשה סבוכה זו, כפי שפורטו בהרחבה על-ידי חברתי הנשיאה. עם זאת, מאחר שעמדתי מבוססת על מצגיו והצהרותיו של דרעי במסגרת משפטו הפלילי ובקשר אליו, אני מבקשת לחזור ולהזכיר מספר עובדות יסוד הנוגעות לניהולו של אותו הליך, כמו גם להתנהלותו הדיונית של דרעי במהלכו ולאחריו.
6. כפי שציינה חברתי הנשיאה, בחודש דצמבר 2021, לאחר דין ודברים בין דרעי לבין התביעה הכללית, הושג הסדר טיעון במסגרתו הודה דרעי בביצוע עבירות מס: סיוע לעריכת הצהרה שאינה נכונה לפי סעיף 98(ג1) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963; עבירות של הגשת דו"ח וידיעות לא נכונים ללא הצדק סביר לפי סעיף 217 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], אי-הגשת דו"ח למס הכנסה לפי סעיף 216(4) לפקודה זו וכן אי-ניהול פנקסי חשבונות לפי סעיף 216(5) לה. במסגרת ההסדר, הצדדים עתרו במשותף להטלת עונש מאסר על-תנאי למשך 12 חודשים לתקופה של שלוש שנים, לצד קנס כספי של 180,000 שקלים (או שנת מאסר בפועל תמורתו). כבר בראשית הדברים יוער כי בסעיף 4 להסדר ציינו נציגי המדינה כך: "רשמנו בפנינו את הודעת הנאשם בדבר החלטתו להתפטר מהכנסת ועל כן היועץ המשפטי לממשלה לא טוען בעניין הקלון בפני הערכאה הדיונית". יחד עם זאת, במסגרת הטיעון העדכני בהליך הנוכחי, שהוצג בפנינו בשם היועצת המשפטית לממשלה, הובהר כי הסדר הטיעון (דהיינו במישור היחסים שבין דרעי ובין רשויות התביעה) לא כלל התחייבות משפטית של דרעי לפרישה מכהונה בכנסת או בממשלה כתנאי פורמלי להסכמת התביעה להסדר. נאמנים עלי דבריה אלו, וזו תהיה נקודת המוצא שלי להמשך הדיון.