ש ו פ ט
השופט ד' מינץ:
1. מצרף אני את עמדתי לעמדתה של חברתי השופטת ד' ברק-ארז על נימוקיה כי חה"כ הרב אריה מכלוף דרעי (להלן: חה"כ דרעי) מנוע מלכהן כשר, בתור מי שהציג בהליך הפלילי שהתנהל בעניינו מצג שווא שהיה בו כדי להשפיע על תוצאותיו של ההליך. משכך, גם לעמדתי דין העתירות להתקבל במובן זה שהצו על-תנאי יהפוך למוחלט ויוצהר כי מינויו של חה"כ דרעי פסול וחסר תוקף.
2. לא ראיתי לנכון לחזור על ציטוטי הפרוטוקולים וגזר הדין שניתן בעניינו של חה"כ דרעי בבית משפט השלום, התבטאויותיו החיצוניות, התגובות שהוגשו על ידו בהליכים שונים וכן הלאה. אלו צוטטו בהרחבה על ידי חבריי. כמו כן לא ראיתי לחזור על חוות דעתה המקיפה של חברתי השופטת ברק-ארז בעניין. די לי לומר כי אני שותף למסקנה שהתמונה המתבהרת ועולה מאליה מכל החומר הרלוונטי היא של מניעות משפטית הקמה בעניינו של חה"כ דרעי מלקבל על עצמו תפקיד של שר, מכוח הצהרותיו והתנהלותו הדיונית שלו, מטעמיה של חברתי. כמו כן, בהתחשב בכך שלא נטען לפנינו לגבי אורך התקופה שבה חלה מניעות זו (הנעה, לעמדת חברתי, בין תקופה של כשלוש שנים ומחצה לבין צמיתות), אינני רואה לנכון להכריע בעניין, משאין מקום לספק כי בעת הנוכחית מניעות זו עומדת במלוא תוקפה. אציין גם, כי מצטרף אני למסקנה אליה הגיע חברי השופט א' שטיין, בהניחו תשתית דומה בלבוש שונה, לקיומם של השתק ומניעות המונעים את מינויו של חה"כ דרעי לתפקיד שר.
די לי בהתייחס להתנהלותו של חה"כ דרעי, לצטט מדברי הרמב"ם המפורסמים בהלכות דעות, פרק ב הלכה ו כי: "אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי. ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב אלא תוכו כברו והענין שבלב הוא הדבר שבפה [...] ואפילו מילה אחת של פיתוי ושל גניבת דעת אסור, אלא שפת אמת ורוח נכון ולב טהור מכל עמל והוות". והמבין יבין.
3. מסקנה זו על פיה די במניעות אשר חלה על חה"כ דרעי להתמנות לשר כדי להביא לפסילתו, מנותקת מבחינת מישור שיקול הדעת שהפעיל ראש הממשלה בהתייחס למינוי. כשלעצמי, ובניגוד לחוות דעתה של חברתי הנשיאה, אליה הצטרפו מספר חבריי, אינני סבור כי מנקודת מבט הבוחנת את נסיבות המקרה בעיניו של ראש הממשלה ניתן להגיע למסקנה כי מדובר במינוי הלוקה בחוסר סבירות קיצוני. אסביר.
4. נקודת המוצא היא כי חוסר סבירות נמדד על פי אמת המידה של "האדם הסביר". כפי שהיטיב לתאר זאת השופט א' ברק בבג"ץ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור, פ"ד לה(1) 421 (1981) מקדמת דנא: