פדיון חופשה שנתית –
- הנתבע טען כי עבד 6 ימים בשבוע ולא 5 ימים כטענת התובעת, ועל כן זכאי להפרש פדיון חופשה שנתית.
- כלל הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה".
- הנתבע לא הביא כל ראיה המעידה כי עבד גם בימי שישי, לרבות לקוח קיים או לשעבר של התובעת אליו הגיע בימי ו' לצורך ביצוע עסקאות ו/או גביית חובות.
- בתלושי שכרו של הנתבע ובטופסי 106 מצוין כי הנתבע עבד 22 ימי עבודה בחודש, היינו, 5 ימים בשבוע.
- כמו כן, כאמור לעיל הנתבע אישר בעדותו כי משרדי התובעת פתוחים בימים א-ה בין השעות 8:00 עד 17:00.
- לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי הנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי עבד 6 ימים בשבוע, ועל כן אין הוא זכאי לתשלום נוסף בגין פדיון חופשה, מעבר למה ששולם לו ע"י התובעת.
הפרשות לקרן פנסיה –
- מעיון בטופסי 106 ותלושי שכרו של הנתבע עולה כי התובעת הפרישה לטובת הנתבע תגמולים לפנסיה בשיעור של 5%, משכר הבסיס והעמלות.
- טענת הנתבע כי הפרשות התובעת לתגמולים היו על בסיס שכר היסוד בלבד אין לה כל אחיזה בראיות שהוגשו לביה"ד.
- לאור האמור, אנו קובעים כי התובעת הפרישה לטובת הנתבע את מלוא התגמולים לפנסיה, ואין הוא זכאי לסכום נוסף.
דין רכיב תביעה זה – להידחות בזאת.
דמי הבראה -
- הנתבע טען כי הוא זכאי לתשלום דמי הבראה בגין 12 ימים בסך של 4,380 ₪, וכי במהלך תקופת עבודתו התובעת לא שילמה לו דמי הבראה.
- אין לקבל טענה זו.
בהתאם לתלושי שכרו של הנתבע וטופסי 106 עולה כי, שולמו לנתבע דמי הבראה כדלקמן –
בשנת 2011 שולמו לנתבע דמי הבראה בסך של 1,825 ₪ בתלושי שכר לחודשים 7-8/11.
בשנת 2012 שולמו לנתבע דמי הבראה בסך של 2,782 ₪ בתלושי שכר לחודשים 7-8/12 ו- 10/12.
סה"כ שולמו לנתבע במהלך תקופת עבודתו אצל התובעת דמי הבראה בסך של 4,607 ₪.
לאור האמור, אנו קובעים כי הנתבע אינו זכאי לתשלום נוסף בגין דמי הבראה, ודין רכיב תביעה זה – להידחות בזאת.
שכר בגין חודשים 9-10/12 -
- הנתבע טען כי הוא זכאי לתשלום שכרו הממוצע בחודש 9/12 ותשלום שכר בגין יומיים עבודה בחודש 10/12, בסך כולל של 23,363 ₪.
- לא ברור כיצד ערך הנתבע תחשיביו ברכיב תביעה זה.
- בהתאם לתלוש שכר לחודש 9/12, עולה כי שולם לנתבע שכר בסיס בסך של 6,000 ₪ ללא עמלות, כפי שסוכם בין הצדדים כאמור.
- בחודש 10/12 שולם לנתבע שכר בסיס בגין יומיים עבודה, וכן תשלום העמלות להם היה זכאי מחודש 5/12 ועד מועד סיום העסקתו בסך של 7,649 ₪.
- לאור קביעתנו לעיל, כי קיזוזי העמלות שביצעה התובעת בגין החזרות סחורה ו/או ביטולי עסקה ו/או היעדר גבייה היו כדין, והנתבע לא הוכיח תביעתו לתשלום נוסף בגין עמלות עבור התקופה מחודש 5/12 ועד מועד סיום העסקתו, ובהתאם לקביעתנו כי, על התובעת להשיב לנתבע את הקיזוז שבוצע משכרו שלא כדין בחודש 10/12 בסך של 8,033 ₪, הרי שהנתבע אינו זכאי לתשלום כל סכום נוסף בגין הפרשי שכר עבור חודשים 9-10/12, ודין רכיב תביעה זה – להידחות בזאת.