312. עוד אוסיף לעניין זה, כי הוריו של הנאשם שהם אלו שכביכול, ראו את השפעת המכות שנתן הנאשם לאחיו, כלל לא זומנו לעדות על ידי המאשימה ודומני שגם לא נחקרו על ידי המשטרה, ומכל מקום מזכר שכזה לא הובא בפנינו.
313. עוד הטיחה ב"כ המאשימה בנאשם שהוא מדבר רעות על אתיופים, מרוקאים, על המעביד שלו אותו הוא מכנה "דביל" על שוטרים ועוד (ראה פרוטוקול מיום 13.03.22 עמ' 3356,3359,3372). בכל הכבוד לקו חקירה זה, הרי שלא ירדתי לסוף דעתה של הפרקליטה הנכבדה לעניין זה. כלום באמירה של עובד ביחס למעביד שהוא "דביל" יש משום עדות כלשהי לעצבנות יתר? לנטייה לרצוח? כלום באמירה מבזה, שאינה במקומה, על אתיופים או מרוקאים, או אפילו על שוטרים, יש משום להעיד על אדם שאינו שולט במעשיו? עד כדי רצח?
314. סיכום לעניין זה הוא, כי התרשמותי מהנאשם הינה דווקא של אדם מנומס, שקט, צייתן ואפילו כנוע, אדם שרוצה לרצות את הסביבה ועל כך ובהרחבה להלן.
זאת ועוד, הסברה שדווקא ביום האחרון לעבודתו, שעתיים ממש לפני סיום עבודתו דווקא אז התפרצו אצל הנאשם כל יצריו האפלים, מבלי שקדמה לכך ולו בעיה אחת, התפרצות כלשהי בין כתלי בית הספר, אינה סבירה בעיני ואינה מתיישבת עם השכל הישר ועם ניסיון החיים. זאת ועוד, גרסה ולפיה תאיר ז"ל, היא זו שפתחה בקללות כלפי הרוסים בכלל וכלפי הנאשם ומשפחתו בפרט אף היא אינה סבירה ולא שמענו עדות אחת המעידה על התרחשות שכזאת בעברה של תאיר ז"ל, כשם שגם לא שמענו עדות אחת ולפיה המנוחה עישנה סיגריות או ביקשה סיגריות. ההיפך הוא הנכון, חברותיה העידו שהיא סלדה לחלוטין מריח של סיגריות. ראה הודעתה של שי יפרח מיום 24.12.06 (נ/35). שי נשאלה, האם המנוחה עישנה סיגריות השיבה בשלילה ואף הוסיפה, שהמנוחה לא אהבה את הריח והתרחקה ממעשנים וכן עדותה של ספיר תירוש בת/407, הודעתה במשטרה מיום 22.12.06, שם סיפרה אף היא, שתאיר לא עישנה סיגריות ושלא אהבה את הריח שלהן.
315. נותרנו אפוא עם הטענה המרכזית של "מניפולטור" "שחקן שחמט על", ועוד ועוד.
אקדים ואעיר, כי טענת המאשימה בסיכומיה (עמ' 14) לפיה "מניפולטיביות הנאשם- מפיו באה" תוך ציטוט קטע מחקירתו שם הוא אמר: "לכן בבית המשפט אני אגיד שלא רצחתי.. אני אהיה בן אדם מניפולטיבי'", איננה טענה מדויקת.
עיון בתמליל חקירה זו מעלה, כי מניפולטיביות הנאשם- מפי החוקרים באה. לשלמות התמונה אפנה להקשר אמירת הדברים בחקירה המדוברת. החוקרים ביקשו מהנאשם שוב ושוב להדגים את מנח המנוחה טרם עזיבתו את התא. לאחר שכל הדגמה שהדגים לא הפיסה את דעתם, אמר הנאשם, כי איננו זוכר באיזו תנוחה הותיר את המנוחה בתא. בתגובה אמרו לו החוקרים, כי בבית המשפט ישאלו אותו את כל השאלות הקשורות לאופן ביצוע הרצח, לרבות אופן הותרת המנוחה בזירה, ותשובה מצדו כי איננו זוכר או איננו רוצה להגיד, "זה נראה כמו מניפולציה, שאתה לא רוצה להגיד". הנאשם אמר בתגובה, כי בבית משפט הוא יאמר שהוא לא רצח את המנוחה, על מנת שלא יצטרך להסביר "מדוע, מה, למה, ואיך", ו- "אני יודע שיתנו לי מאסר עולם. אני אהיה בן אדם מניפולטיבי... "מוכן לזה שאני אראה מניפולטור בבית משפט" (ראה קובץ מסמכי התרגום- מ"ט 120/06(2) חלק 3 מיום 21.12.06 עמ' 37/65- 43/65).
אם כן, ציטוט חלקי דברים מחקירתו של הנאשם ובמנותק מההקשר, איננו במקומו ומוטב היה שלא לעשות כן במסגרת הסיכומים.
ושוב טובות תמונות מאלף מילים. צפיתי בחקירות, צפיתי בדיבוב, הזהו "מניפולטור"? הזהו "שחקן שחמט על"? ובהשוואה לתחום השחמט, כלום "שחקן שחמט על" מפסיד את המלכה במהלך הראשון? ואת הצריח בשלב השני? וכך על זו הדרך.
ומכאן לנמשל, במפגש הראשון (כמעט) של הנאשם עם חוקרי המשטרה (כך לעדותו של יורם לפחות) מודיע הנאשם "זרקתי את המכנסיים". כלום נאשם שהינו רוצח מתוחכם יצהיר, שאכן זרק את המכנסיים, יודה בכך בשאלה הראשונה שהוא נשאל? ומה הסבר המאשימה לכך? הנאשם הופתע מהשאלה (ראה חקירתו הנגדית מיום 6/3/22 עמ' 3102 ש' 24 ואילך ).
האם באמת ובתמים ושעה שמדובר ב"מניפולטור" "שחקן שחמט על", היה מופתע הנאשם מהשאלה? והלא השאלה הייתה בחלוף 5 ימים מהרצח! יכול היה נאשם מתוחכם, "מניפולטור" "שחקן שחמט על", לחשב מספר צעדים קדימה, ולהבין כי יישאל היכן בגדי העבודה שלבש. גם אם נניח שרוצח מתוחכם היה זורק אותם, אזי למה לו להסגיר פרט מפליל זה? הרי צריך היה להרחיק עצמו ולהגיד הנה המכנסיים! קל וחומר בן בנו של קל וחומר, שתשובה זו הייתה טובה יותר, לו אכן כטענת המאשימה (ועל כך להלן ) לבש הנאשם מכנסי ג'ינס, וכאלו הרי יש לו כמה זוגות, ומה פשוט יותר מלומר "הנה במכנסיים האלו עבדתי". כזכור, הנאשם "מתוחכם" "קר רוח", כיצד זה הוא נופל בפח, כבר בשאלה הראשונה, כיצד זה וכאמור לעיל, במהלך הפתיחה כבר מפסיד הוא את המלכה? ובהמשך, שוב מספר הנאשם "המניפולטור" שחקן השחמט, פרטים שרוצח אמיתי ומתוחכם של ממש, לא היה מספר, כמו טיפות הדם שראה בשירותי הבנים ושוב, במהלך זה שחקן השחמט המהולל מפסיד צריח, ולמה לו כלל להסגיר פרט זה, וכבר בחקירות (עוד לפני ה"התוודות" אצל המדובב) הרי לכאורה מדובר בפרט מפליל? בשלב זה, הנאשם אינו "בשל" להודאה (לטענת המאשימה כמובן) ומדוע להסגיר פרט שכזה? מה האינטרס שיש לו לנאשם "מתוחכם", "שחקן שחמט על", "חד", "עירני", לנדב פרט זה כך סתם?