316. כלום נאשם מתוחכם לא היה בונה לעצמו גרסה סדורה וברורה עוד קודם לחקירתו ומעצרו? (שהיו כאמור 5 ימים לאחר הרצח) כלום נאשם הצופה מספר מהלכים קדימה, לא יכול היה להצטייד בתשובות טובות יותר, למקור ידיעתו את מיקום תא השירותים? כמו למשל שצפה וראה בטלוויזיה, או שמע מאחרים, שהרי השמועות בקצרין פשטו "כאש בשדה קוצים". דומה שמרבית תושבי קצרין ידעו בדיוק היכן וכיצד נרצחה המנוחה. די בכך ש-15 אנשים היו וכמפורט לעיל, בבית הספר, די בכך שכל אותם 15 אנשים ידעו בדיוק היכן נמצאה הגופה, כדי שכל או רוב מוחלט של תושבי קצרין ידעו פרט זה. כלום רוצח מתוחכם, לא היה מכין תשובות סדורות לשאלות פשוטות אלו? כלום רוצח מתוחכם, "מניפולטור" היה מסתבך (לגרסת המאשימה) בשקרים לראובן ג'נח (וגם על כך להלן, ובמיוחד העובדה שסופו של דבר דווקא ראובן נמצא כמי שלא אמר אמת ) והרי צריך היה להיות ברור לו, שכל שיחותיו יהיו סופו של דבר בידי המשטרה, צריך היה לדעת, "שחקן שחמט על", שהמשטרה תתחקה אחר כל שיחותיו ותחקור את ראובן, את אשתו של הנאשם ואת הוריה, כלום הוא לא היה צריך להתכונן לכך, במשך חמישה ימים, והרי ב"שחקן שחמט על" עסקינן? זאת ועוד, המאשימה עצמה, טוענת, כך בסיכומיה, "...שהנאשם ידע כבר מליל הרצח שהוא ייעצר ויתושאל על ידי המשטרה ועל כך הוא נערך לכך מבעוד מועד. הוא הגיע למשטרה מוכן ..." (עמ' 23 לסיכומי המאשימה). כלום תשובות הנאשם מתיישבות עם מי שבא מוכן לחקירה? עוד אוסיף, כי נאשם מתוחכם לא היה משאיר את התיק בבית הספר, אלא נוטלו עמו ביציאתו (טענת המאשימה, כי באותו זמן היו שוטרים בחצר בית הספר אינה נכונה. כפי שנסקר לעיל, השוטרים הראשונים הגיעו לבית הספר רק בסמוך לפני מציאת הגופה) יתר על כן, הנאשם יצא מהמקלט בו הוא עובד ובדרכו לביתו, שוחח עם המנקה אולגה מילמן ועם בחור ארגינטנאי בשם "חוזה". לעדותה של מילמן, נראה ונשמע נינוח ורגוע (ראה עדותה במשפט הקודם עמ' 789 וראה עוד להלן).
לטענת המאשימה, הנאשם באופן מפתיע הגיע לביתו של ראובן ב- 10.12 וזאת על מנת "לטפל" בתיק העבודה שלו. כך נוהג נאשם מתוחכם? לא "מנקה" ראיות טרם העברת התיק! כלום נאשם מתוחכם מחכה 5 ימים כדי לשבש ראיות? כלום נאשם מתוחכם היה לוקח תיק ובו ראיות מפלילות לבית המעביד? כלום נאשם מתוחכם לא היה מאמץ את התזה של ארתור ויבגני לשיסוף גרון המנוחה מאחור?! כלום נאשם מתוחכם, לא היה נשאר בגרסתו שנעל את הדלת מבחוץ?!
נחזור לרגע לעניין המכנסיים. נניח שמדובר כגרסת המאשימה בנאשם מתוחכם שזרק את המכנסיים אם כך הוא, מדוע שלא יזרוק גם את הנעליים? והלא גם בנעליים יכלו להיוותר כתמי דם, והנעליים משאירות עקבות.
כלום נאשם מתוחכם שרוצה לתעתע בחוקריו ו"ליהנות" לגרסת המאשימה מכל העולמות, דהיינו גם מטענת האפקט וגם מ"טענת ההודאה בלב נקי", לא היה מתעקש דרך משל, שהרצח היה בתא מס' 3? כלום נאשם "מתוחכם" היה מספר סיפורי בדים על השתייכותו ל"כת". על כך שראה את המנוחה כשמכנסיה מופשלים, על כך שהייתה לו טראומה מינית בעבר? ועוד ועוד (ראה חקירתו מיום 21.12.06).
המאשימה מוסיפה וטוענת בסיכומיה (עמ' 26 ועמ' 48), כי אמירותיו של הנאשם לארתור ימים אחדים לפני ההתוודות, כדוגמת "האם להמשיך לשחק אותה שלא מודה" ושהוא "ישחק איתם עד הסוף", מצביעות על כך שגרסת הכפירה שלו בחקירות הייתה סוג של "משחק" שלו עם החוקרים וכי בפני ארתור אלה היו "פליטות פה". טענה זו איננה משכנעת כלל.
עיון בתוכן השיחה המדוברת בין הנאשם לארתור מלמד כי הנאשם נועץ בארתור, אם "ללכת לעסקה" או "לשחק אותה שלא מודה", כשהוא מסביר לארתור "לשחק" במובן של "לא להודות" (ברצח שלא ביצע) ולא כ"משחק". הרי הנאשם באותה נשימה אומר לארתור "אני יודע שאני לא אנסתי את הילדה, אני יודע שלא רצחתי". אם כן הניסיון של המאשימה ללמוד מהשימוש שעשה הנאשם במושג "לשחק", כמעיד על האסטרטגיה על פיה פעל הנאשם עוד קודם להתוודות, אין בו ולא כלום. עוד ראה לעניין זה נספח 1 לסיכומי הלוי בסעיף 118 "מענה מפורט לסיכומי הפרקליטות":
"כמו כן הצביעה על אמרת הנאשם כי עוד בטרם הודה לחוקרים, התבטא כמי ש"משחק אותה כאילו אינו מודה". כמפורט בהרחבה בנספח 2 (השתלשלות האירועים), הנאשם נקרע בין חוסר הרצון להודות במה שלא ביצע, ובין הלחץ של ארתור שלפיו ברירתו היחידה היא להודות ברצח, כדי להינצל ממאסר עולם ודאי, תוך שהוא מאיץ בו לעשות זאת כמה שיותר מהר, לפני ש"יאחר את הרכבת". הנאשם תיאר את הניסיון לדחות את הקץ עד שלא תהיה לו ברירה כמשחק מול החוקרים, כאילו אינו מודה, למרות שכבר השלים עם העובדה שיאלץ להודות בסופו של דבר".