317. עוד אוסיף, כי כל מהלך התוודותו, הודאותיו וכדו', אינו מתיישב כלל ועיקר עם הדמות אותה בנו לו חוקרי המשטרה והמאשימה וכי איזו סיבה יש לו להודות? הוא הרי בקי בקודקס הפלילי, בקי בהתנהלות גופי החקירה, מתוחכם, מדוע שיודה? והשאלה נשארת תלויה באוויר.
318. המאשימה מקדישה פרק שלם בסיכומיה לשקרי הנאשם (וזאת בנוסף לשיבוץ ושזירת שקריו של הנאשם כמעט בכל פרק ופרק לסיכומיה) גם אני סבור שהנאשם משקר לעיתים, ועל כך להלן, אלא שבכל הכבוד הראוי, נאשם "מתוחכם", "חד" ועוד, כתיאוריה של המאשימה בסיכומיה, לא היה נקלע למסכת שקרים כל כך מפותלת ומיותרת. מדוע עליו לספר שהוא עשה כביסה בשבת? מדוע אם אכן לבש את מכנסי הג'ינס לא אמר בפשטות לבשתי מכנסי ג'ינס? מדוע אם אכן לא לבש את החולצה אותה תיאר, מדוע שיקר בנקודה זו? וכי מה פשוט יותר מלומר "הנה זו החולצה שלבשתי" מדוע שיקר לאולגה? ועוד ועוד.
319. אבקש לחתום פרק זה בהתייחסות לשקר נוסף של הנאשם, כפי שטענה לו המאשימה. לטענת המאשימה, הנאשם בהליך זה מסר, שאכן היה שלב שבו האמין באמת ובתמים שאכן הוא זה שביצע את הרצח. ואולם, לאחר פגישתו עם הפסיכיאטר (שהייתה ביום 18.12.06 אחר הצהריים לפני חקירתו אצל סשה מאותו יום ולפני ההתוודות) כבר הבין שלא הוא ביצע את הרצח. לעומת זאת, כך לטענת המאשימה, בהליך הקודם טען הנאשם, כי גם לאחר שובו מהפסיכיאטר ובמהלך חקירתו אצל סשה, לרבות בהליך ההתוודות שהיה אחריו עדיין היה בתהליך שבו הוא סבר, כי אכן רצח את המנוחה. לטענת המאשימה, המדובר בסתירה של ממש בין אמירתו של הנאשם בהליך הקודם לבין אמירתו בהליך שלפנינו. אכן, אין ספק, שמדובר בסתירה של ממש. והשאלה היא מתי שיקר הנאשם. האם בהליך הקודם או בהליך שלפנינו? טרם שנשיב לשאלה זו. אבקש להפנות לטענת המאשימה, כך במהלך סיכומיה בעל פה. ולפיה, היו לנאשם 15 שנים לגבש לעצמו את "גרסת החלומות", והנה וחרף זאת שב ונתפס הנאשם בשקרים. דומני, כי דווקא טענה זו יש בה שוב כדי ללמד על אופיו של הנאשם. אכן יכול שהנאשם, משקר מעת לעת, גם מקום בהם השקרים אינם משרתים את האינטרס שלו. אולם, לעניין זה הרי יכול היה הנאשם לדבוק בגרסתו הקודמת וכפי שטוענת המאשימה, הרי הנאשם מיוצג על ידי מיטב הסניגורים, שיכלו, כך לטענתה לבנות לו את גרסת החלומות. מדוע אפוא לא נשאר הנאשם בגרסתו הקודמת? מדוע צריך היה הנאשם לטעון טענה שהיא בהכרח לרעתו ולפיה, כבר בעת בחזרה מן הפסיכיאטר הבין הוא, כי אכן לא הוא זה שרצח את המנוחה בהתקף פסיכוטי או בהליך של אפקט. דומני, כי דווקא תשובתו זו של הנאשם. מלמדת שני דברים:
א. לא מדובר בנאשם מתוחכם "מניפולטור" וכדומה אלא דווקא בנאשם, אשר בינו לבין התחכום פעורה תהום.
ב. תשובתו זו של הנאשם יש בה כדי להעיד דווקא, משום שהיא לרעתו, שהיא תשובת אמת שהרי אינה משרתת את האינטרס שלו.