360. לסיכום עניין זה דומני שההגנה הוכיחה, בוודאי ברמה הדרושה לה, שהודאתו של הנאשם ניתנה משום שרצה לקבל את ההקלה בעונש, כך כנהוג בארץ מוצאו, שניתנת למי המודה בלב נקי, ולאחר שהבין כי זו האופציה היחידה להינצל ממאסר עולם! ההגנה הוכיחה גם כי זהו אכן הדין הנוהג ברוסיה/אוקראינה, גם בנסיבותיו של הנאשם שלפנינו.
כג. חקירת הנאשם מיום 19.12.06
361. חקירה זו התאפיינה בהפעלת לחצים כבדים על הנאשם, תוך הצגת מצג בפניו כי הוא מצוי בדרך ללא מוצא, היינו, בין אם יודה שרצח את המנוחה ובין אם לאו, הוא ייכלא בגין רצח זה. צפייה ארוכת שעות בחקירה זו, מחזקת, כשלעצמה, את הספק אשר לאותנטיות ההודאה של הנאשם בפני החוקרים, הודאה שבאה בשלב מתקדם של החקירה, לאחר שגרסת החפות שהציג נדחתה פעם אחר פעם ובזלזול על ידי החוקרים, תוך שהאחרונים הציגו בפניו מצג לפיו פרושות בפניו למעשה שתי אפשרויות, האחת- הודאה בלב נקי אשר משמעה הקלה בעונש, השנייה - עמידה על חפותו שמשמעה מאסר עולם. סופו של יום, בחר הנאשם באפשרות הראשונה, כאשר מהלך ההודאה, אופן ודרך ניהול החקירה לווו באמירות ושאלות מנחות מצד החוקרים שפגעו באותנטיות ההודאה (ראה שוב חוו"ד דעתו הנ"ל של כב' השופט הנדל בעניין וולקוב וכן עניין אדריס לעיל, תוך הסתמכות על המחקר בעניין תורת המשחקים של פרופ' כהנמן).
362. בתחילת החקירה עמד הנאשם על חפותו באומרו לסשה "לו הייתי יודע, אתה חושב שלא הייתי מודה? אני לא יודע מי רצח אותה. אני לא יודע איך רצחו אותה". סשה הורה לו "להפסיק לשחק" והבהיר לו שהוא עומד להפסיד את ההזדמנות להודות בלב נקי, באומרו "נכון להיום המכסה נסגר... נכון להיום האפשרות שלך זה לדווח לנו מה קרה, על מנת שזה יראה כהודאה בלב נקי, ואת זה, עדיין בשלב הזה, אני יכול לעשות לך , אתה מבין? בשלב הבא זה כבר לא תהיה הודאה בלב נקי... לכן אני אומר לך, אתה יודע איזו... אילו השלכות יש להודאה בלב נקי... הן כאלה ברוסיה, הן כאלה באוקראינה, הן כאלה בישראל". הינה כי כן, לא רק שסשה מתייחס להשלכות כלליות של הודאה בלב נקי בדין הרוסי והאוקראיני, אלא שהוא מוסיף ומטעה את הנאשם בכך שאומר לו שגם בדין בישראל, בעבירת רצח (!) יש השלכה להודאה בלב נקי. והנאשם בתגובה: "זה מקל את העונש, שמעתי את זה, אבל העניין הוא שלא רצחתי/הרגתי" (מ"ט 172/06(8) חלק 1 מונה 03:45) הדגשה בקו שלי-א"ק).
סשה לא הרפה מהנאשם, הטיח בו כי הוא יודע שהוא הרוצח, והפציר בו לספר לו כיצד רצח;
"ר: [בכעס] אתה רוצה שאספר לך בלי לדעת מה קרה שם?
ס: אני רוצה שתספר לי מה שעשית...
ר: אז נו טוב, , לקחתי סכין ושחטתי את הילדה.
ס: איך אתה עשית את זה?
ר: בגרון... ככה, מכה חזקה כלפי חוץ (נאוטמאש), נתתי בגרון והלכתי [הנאשם מדגים]
ס: באיזה סכין?
ר: עם היפני שלי
ס: תראה, איך זה קרה
ר: אני לא יודע, נו לא עשיתי את זה סשה. אני לא עשיתי... אתה רוצה שאני ארצה תקופה במאסר, תן לי את התקופה (של הכלאה)... נו לא רצחתי/הרגתי את הילדה הזאת... אילו הייתי יודע, הייתה מספר מזמן את הכל [הנאשם בוכה]
ס: (לוחש) איזה מטומטם אתה, רומה
ר: מאיפה אני יודע איך רצחו/הרגו אותה?... אני לא יודע כלום
...
ס: רומה, אני אומר לך עוד פעם... אתה זורק... עכשיו חוט (הצלה) קטן, שאני נותן לך. אני לא אוכל לתת לך אותו כל הזמן. אתה מבין את זה או שלא? [בכעס].
ר: תגיד לי איך רצחו/הרגו את הילדה? אספר לך הכל כאן.
ס: לא, אתה תספר לי את זה
ר: אני לא יודע
ס: אתה תספר לי כי אתה עשית את זה
ר: אני לא רצחתי/הרגתי... נו, אילו הייתי יודע הייתי אומר סשה. אתה מבין, הייתי אומר
ס: אתה שומע מה אני אומר לך או אתה סגור בפחדים שלך? תעזוב עכשיו את הפחדים האלה שלך.
ר: אין לי פחדים
...
ס: יש לך פחדים, הם אצלך בעיניים
ר: יש לי רק פחד אחד, שאתם תכלאו אותי והוא [הרוצח] יהיה חופשי"
סשה ממשיך, ללחוץ על הנאשם ואומר לו: "אני עדיין לא ראיתי בן אדם שמסרב (לוחש) לכרוניקה שנותנים לו. לא ראיתי כאלה
ר: הייתי לוקח בשמחה
ס: אז אני נותן לך
ר: אבל אני לא יכול לקחת אותה...אני לא יודע, איך רצחו/הרגו את הילדה (ההדגשה בקו שלי – א"ק).
...
ס: תקשיב היטב מה שאני אומר לך, אני צריך את הגרסה שלך וגם אתה צריך אותה, של מה שקרה. רק זה יכול לעזור לך, אתה הרי לא טמבל... אז תחשוב על מה אני מדבר איתך עכשיו. בשלב הזה אתה תתגלגל עכשיו לבית המשפט... בתור בן אדם ששיקר לחקירה מההתחלה ועד הסוף... זה לא ישרת אותך לטובה.
ר: להמציא איך רצחתי/הרגתי אותה? אני לא יודע איך רצחו/הרגו אותה. אילו הייתי יודע לפחות בערך... הייתי אומר
ס: לא צריך להמציא... אני צריך שתספר מה שעשית באמת. זה שאתה יושב עכשיו כאן, ותקוע על ידי עצמך.
ר: תקוע על ידי עצמי? אז כשתהיה במקום שלי, כשאתה יודע שלא עשית, ואומרים לך שעשית ואין לך כלום.
ס: אתה יודע במה ההבדל בין מה שתה אומר עכשיו... לאמת?... שאתה יושב במקומך ויודע שאתה עשית את זה... למה אני יורד עליך ככה, כי הזמן מטקטק אתה מבין?
...
ר: אז אתה יכול לרשום שאני רצחתי במצב אפקט, ואני לא זוכר איפה רצחתי, מה בדיוק, אני לא יודע... עד כמה שאני זוכר את עצמי, אני בכלל לא הייתי מגיע לקומה שנייה. ואף פעם לא ראיתי את הילדה הזאת".
ס: תחשוב איך מרכיבים ביולוגיים של גופך הגיעו למקום
ר: אתה מדבר על רוק, דם שיערות, וזה לא יכול להגיע למקומות שלא הייתי בהם, לא רצחתי".
(אעיר כאן במאמר מוסגר, כי שאלה זו בדבר מרכיבים ביולוגיים, יכול שהיא על גבול תחבולה פסולה שכן וכידוע לא נמצאו "מרכיבים ביולוגיים" כלשהם של הנאשם בזירה).