הנה, עינינו הרואות, כי כל ניסיונותיו החוזרים ונשנים של סשה לחלץ מהנאשם את מנח המנוחה, לא צלחו. הנאשם לא אמר ולו פעם אחת שגופתה של המנוחה הונחה על גבי מושב
האסלה.
378. נושא נוסף עליו נחקר הנאשם בחקירה זו נוגע למלבושה של תאיר ז"ל בשעת הרצח;
"ס: תשמע, איך... איך הילדה הזאת הייתה לבושה?...
ר: בג'ינס, לדעתי...
ס: איזה צבע?
ר: כחול כהה
ס: ומה כאן? [מצביע על חלק עליון]
ר: איזשהו קרדיגן ("קופתא")
י: מה?
ס: איזשהו...
ר: ממ חולצה, אבל אני לא יודע איזה
י: איזה צבע?
ר: לא יודע
י: תזכור נו.
...
ר: היא אמרה לי משהו, אני כבר לא הסתכלתי לא הייתי שם לב... לדעתי היו לה נעלי ריצה...
ס: איזה צבע?
ר: ממ... לבן עם... אה, לא. לבן עם אפור. לבן אם אפור היו. אפור עם לבן...
ס: באיזה צבע החלק העליון של הבגדים שלה?
ר: אני לא זוכר. היה שם משהו תואם לג'ינס. אולי קצת יותר בהיר. אולי יותר כהה.
ס: זה היה באותו גיוון של הג'ינס...
ר: ירוק יותר, בהיר, אני לא יודע בדיוק". (מ"ט 172/06(1) חלק 225/93- 28/93).
379. ברור , כי הנאשם טעה לחלוטין בכל הקשור לפריט החלק העליון בלבושה של המנוחה שהיה שחור ובמפורש לא בהיר. המאשימה בסיכומיה מבקשת להסביר מדוע הנאשם לא זכר את החלק העליון של לבוש המנוחה "השלב שבו הוא קלט את בגדיה היה השלב בו הוא עלה אחריה במדרגות, ולפיכך הוא קלט חלק תחתון אחורי... כמו כן, לא היה בטוח אם החלק העליון כהה או בהיר יותר מהג'ינס שהיא לבשה, וגם הבלבול הנ"ל מוסבר בכך שהיא לבשה גם כהה וגם בהיר: המעיל היה כהה- שחור, אך החולצה מתחתיו הייתה בהירה- לבנה".
הסברים אלה של המאשימה אינם אלא השערות בלתי מבוססות, הרי הייתה לנאשם אינטראקציה מלאה איתה, היא עמדה מולו ממש, והוא לשיטת המאשימה, הרים את הגופה והניח אותה על האסלה, כך שאין התכנות שהוא לא הבחין במעיל השחור ובחולצה הבהירה.
380. זאת ועוד, גם לגבי נעלי המנוחה ובניגוד לטענת המאשימה, לא מסר הנאשם תיאור נכון. עיון בתמונות נעלי המנוחה (ת/458 ו-ת/459) מעלה, כי אלה כוללים ארבעה צבעים – אפור, שחור, אדום ולבן (השרוכים בלבד בלבן). המאשימה מנסה לעשות שימוש בגרסתו של הנאשם בחקירתו שם אמר, כי ראה רק את החלק האחורי התחתון, בזמן שעלה אחרי המנוחה במדרגות, ולחלץ ממנה הסבר לכך שהנאשם לא תיאר את כל צבעי הנעל וזאת משום שלא יכול היה לראות את כל צבעיה (הסימן האדום בצדי הנעל לטענתה היה מכוסה ע"י שרוול המכנסיים, ומקדימה). אם נלך לפי גישת המאשימה, הרי הנאשם אשר ראה "רק את החלק האחורי התחתון" לא היה יכול לראות גם את השרוכים שצבעם לבן. מה גם ששרוולי מכנסי הג'ינס שכיסו לשיטת המאשימה את הסימן האדום בצדי הג'ינס ומקדימה, כיסו בהכרח גם את השרוכים.
מהאמור עולה, אם כן, כי מתוך ארבעה צבעים של הנעל "קלע" הנאשם לשניים בלבד. ברור כי אין בתיאור זה משום פרט מוכמן. בסיכומיה (עמ' 324), טוענת המאשימה, כי הנאשם תיאר שלושה צבעים בנעליים: אפור לבן ושחור. ברם, בשום שלב הנאשם לא אמר שחור לבן ואפור! הנאשם אמר, או אפור-לבן, או אפור-שחור או לבן-שחור. אין את שילוב שלושת הצבעים. הנאשם נתן 3 אפשרויות והחסיר את הצבע האדום שהוא הבולט ביותר! ולכן אין המדובר בפרט מוכמן, ועל כך להלן.
נכונים הדברים גם באשר לשיער המנוחה, הנאשם אמר פעם אחת אסוף בצמה, פעם אחת מגולגל בצמה, פעם "קוקו" לא קלוע. יתרה מכך, הנאשם לא ידע את צבע השיער. גם שנשאל על ידי סשה "בהירות? כהות?" השיב: "אני לא יודע" (חקירה מיום 19.12 מ"ט 172/1 (3)) אז איפה הפרט המוכמן? ויוער כי בעת מציאת הגופה שיערה היה פזור ללא גומייה, שכן זו היתה מונחת על שורש כף ידה.