381. לאחר שעות ארוכות של חקירה, ו"בניית" גרסה כמפורט, מבקש סשה מהנאשם לחזור ולספר את כל מה שגולל בפניהם, על מנת שהוא יוכל לערוך תיעוד בכתב של הדברים. סשה מסביר לנאשם כי "את ההודאה בגילוי לב (בלב נקי/בכנות) שלך ואת שיתוף הפעולה שלך עם צוות החקירה", יביא בית המשפט בחשבון (מ"ט 172/06(1) חלק 3 עמ' 43/65, ושוב לא אמנע מלהעיר, כי סשה משתמש במונח הודאה בגילוי לב אשר בית המשפט ייקח בחשבון. (ההדגשה בקו שלי – א"ק).
בהתאם לבקשת סשה, החל הנאשם מפרט את השתלשלות אירועי יום הרצח, המניע לרצח, אופן ביצוע הרצח ומעשיו לאחריו, על פי עיקרי הדברים ש"שחזר" יחד עם החוקרים, לאחר שאלה אמרו לו כאמור "בוא נזכור ביחד", וכך, הלכה למעשה, באה לעולם הודאה שאיננה תואמת את ממצאי הזירה וממצאי דו"ח הנתיחה.
כד. פרטים מוכמנים או שמא פרטים סותרים
382. המאשימה בסיכומיה מונה חמישה עשר פרטים מוכמנים, אשר ידיעתם לטענתה, על ידי הנאשם מהווה משום סיוע להודאתו והם אף תומכים בכך, שהודאתו הודאת אמת הייתה.
המשיבה מצטטת מושכלות יסוד, כהגדרתה היא בהקדמה לפרק י"ב לסיכומיה ולפיהם "כמובן פרט מעין זה צריך להיות נכון ותואם לממצאים חיצוניים כמו הזירה, נתיחה, עדויות עדים וכיוצא באלה" לפיכך, ככל שאקבע שפרטים, מוכמנים כביכול, אינם תואמים למציאות הרי שממילא אין כל חשיבות לאותם פרטים והם אף הופכים לפרטים סותרים. זאת ועוד, ככל שמדובר בפרטים שאינם תואמים לזירה ולשאר הראיות האובייקטיביות הרי, שממילא אין כל חשיבות לשאלות נוספות אותן הציבה המאשימה, לאמור מהיכן נלמדו אותם פרטים? מה האותנטיות של הפרט המוכמן וכיוצא באלה.
383. לטעמי וכמפורט באריכות בפרק העוסק באי התאמת ההודאות לממצאי הזירה ולדו"ח הנתיחה הרי שלא מדובר בפרטים מוכמנים אלא דווקא בפרטים סותרים כך ביחס למרבית הפרטים המוכמנים אליהם התייחסה המאשימה. עוד אעיר בהערה כללית שהמאשימה מתייחסת למכלול הפרטים המוכמנים לשיטתה, הנלמדים ממכלול חקירותיו של הנאשם לרבות "התוודותו" בפני ארתור אלא שלארתור לא נמסר ולדידי אפילו לשיטת המאשימה ולו פרט מוכמן אחד (אכן לשיטת המאשימה, הנאשם הדגים על ארתור שני חיתוכים בצוואר, אולם ראה סעיפים 173-170 לעיל, שם דחיתי קביעה זו) כזכור, טענה מרכזית של המאשימה הייתה כי ההתוודות לארתור היא אותנטית ובהתוודות זו אין וכאמור, כך לשיטתי, פרט מוכמן ולו אחד.
384. הפרט המוכמן הראשון אליו התייחסה המאשימה עניינו בכך, שהנאשם ידע את מיקום מתחם השירותים בו נרצחה המנוחה. בכל הכבוד הראוי דומני, כי אין לדברים אלה כל שחר. ההפך הגמור הוא הנכון. הנאשם לא ידע את מקומה של זירת הרצח. עובדה היא, כי בשחזור ביקש הנאשם לעלות לגרם מדרגות הנוסף המוביל לקומה מעל. עיון בדיסק השחזור מוכיח זאת בצורה ברורה. די אם נפנה ל"פריימים" אליהם הפנתה המאשימה כדי להראות, שהנאשם מסתכל ימינה והוא מתכוון לעלות ימינה. מבחינתו הרצח בוצע בקומת השירותים שמעל השירותים בהם בוצע הרצח בפועל. המאשימה מנסה להסביר, כי הנאשם התבלבל, לטענות אלה כבר נדרשתי לעיל, אולם בעיקר גם אם יש הסבר כזה או אחר להתנהלותו של הנאשם הרי שקשה לקבוע ולמעשה כמעט בלתי אפשרי, שמדובר בנאשם שידע את מיקומה של הזירה - את הקומה של שירותי הרצח. זאת ועוד, כבר בחקירה הראשונה דובר על הקומה השנייה, כאשר כפי שכבר כתבתי לעיל עובדה זו הייתה ידועה למרבית תושביה של קצרין [וראה לעניין זה גם עדותה של אולגה מילמן בפנינו שאישרה, כי אכן עובדת הירצחה של תאיר ז"ל במתחם השירותים בקומה השנייה הייתה ידועה לכל (ראה נ/140ד'- פרוטוקול עדותה במשפט הראשון עמ' 788 שורה 11)].