המאשימה טוענת שהנאשם ידע שהמנוחה לא נאנסה ומשכך מדובר בפרט מוכמן . דומני שלא רק שלא מדובר בפרט מוכמן אלא כמעט היפוכם של דברים, הנאשם סבר שהמנוחה נאנסה וכדלהלן.
לטענת המאשימה, מהשיחה בין שני המדובבים מיום 15.12.06 (מ"ט 165/06 (8) עולה שהם לא ידעו האם המנוחה נאנסה. לטעמי, ההפך הוא הנכון. להבדיל מיבגני, שאכן לא יודע האם המנוחה נאנסה אם לאו, ארתור יודע מלכתחילה, שהמנוחה לא נאנסה ושניהם תהו שמא החוקרים מפחידים את הנאשם ואומרים לו שהיה אונס, כדי ש"יישבר" ויגיד רק רצחתי אבל לא אנסתי וכדלקמן:
"י: אז איך אנסו אותה?
א: הרי לא אנסו אותה, נדמה לי אני יודע מלכתחילה, שלא אנסו אותה.
י: זין איך אפשר לדעת. אני לא יודע מה יש כאן.
א: וזה שמפחידים אותו שאנסו שם, בשביל מה זה? אני חושב שמפחידים אותו.
י: כדי שיהיה אחר כך פשוט קל יותר את הרצח.
א: אהה. לא, שהוא יגיד: "הרי לא, אני לא אנסתי אותה, אני רק רצחתי (הרגתי)." חח".
משמעות דבריו של ארתור "אני יודע מלכתחילה" משמעותה, שאכן מהרגע הראשון ארתור יודע בוודאות (ולא בהשערה) שהמנוחה לא נאנסה!
לקראת סוף השיחה בין שני המדובבים עולה בקשתו של ארתור מיבגני, שיורם אזולאי יעדכן אותו "איך למעשה היא נרצחה?" לדידה, של המאשימה הבקשה מוכיחה שארתור לא קיבל מידע טרם כניסתו לתא. לדידי, אין בכך הוכחה, שכן יכול להיות שאמרו לו שלא היה אונס אבל לא אמרו לו איך בוצע הרצח; בהינתן התנהלות החוקרים מאוחר לכניסתו של ארתור לתא, אני יכול להניח כי סביר שנמסר לארתור מידע לגבי האונס טרם כניסתו לתא, שהרי סמוך לאחר בקשתו לקבל מיורם מידע בנוגע לאופן ביצוע הרצח, הגיע יורם יחד עם השוטר דאהר לתחנת ראש פינה, כך כעולה מיומן הצח"מ, שם כמובן היה ארתור. יורם זומן לעדות נוספת לפנינו בסוגיה ספציפית זו, ועל אף שחזר וטען, שמעולם לא נתן לארתור פרטי חקירה כלשהם, לא היה בפיו כל הסבר לנסיעה הנ"ל לתחנת ראש פינה, למעט השערות בלתי מבוססות שסיפק באשר לסיבת נסיעתו לשם. הוא גם סירב לאשר כי נכח בחקירה של דאהר את ארתור מאותו יום, למרות שלא שלל זאת באופן מוחלט (עמ' 4690 ש' 29-10).
המאשימה, כדי לשלול את הטענה ולפיה, הנאשם למד את העובדה שהמנוחה לא נאנסה מארתור, טענה בסעיף 200 לתגובתה לבקשה למשפט חוזר (נ/181), כי מדברי הנאשם עצמו עולה, כי סבר בסופו של יום, שיש אפשרות שהמנוחה נאנסה. המאשימה הפנתה לדבריו בעמ' 1026 לפרוטוקול במשפט הראשון וכדלקמן:
"ובאותו רגע עוד לא הייתי בטוח שאונס לא קרה, ואני המצאתי אז דבר חריג ביותר, ואמרתי להם אז שסיפרתי להם שכשנכנסתי שהילדה הייתה עם המכנסיים למטה וככה עזבתי אותה כי חשבתי שאונס היה באמת" – הינה כי כן, גם לדעת המאשימה, הנאשם אכן סבר שהמנוחה נאנסה.
אם בכך לא די אפנה להלן לחלק קטן מיני אמרות רבות של הנאשם מהן עולה, כי היה בטוח שהמנוחה נאנסה: