וע"פ 10596/03 בשירוב נ' מדינת ישראל (04.06.2006):
"נדמה, כי אין צורך לומר שמטרתה של החקירה המשטרתית אינה מציאת ראיות להרשעתו של חשוד, אלא מציאת ראיות לחשיפת האמת, בין אם אמת זו עשויה להוביל זיכויו של חשוד, ובין אם היא עשויה להוביל להרשעתו (ע"פ 721/80 תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(2) 466, 472. להשקפתי, חשיפת האמת חייבה במקרה זה את חקירתו של פואד מורדוב, ומכאן שאי-חקירתו היא בעיני מחדל חמור, במיוחד נוכח עזיבתו הבהולה, שלו ושל בני משפחתו, את הארץ. את אשר נמנעו החוקרים לעשות בשנת 2002 ניסתה המשיבה לעשות בשנת 2005, שאז, כאמור, אותר פואד בגרמניה. כזכור, פואד סרב להתייצב לחיקור דין, ובני משפחתו שהגיעו לשם נמנעו מלהשיב לשאלות, ולו כדי להסביר את הרקע לעזיבתם הבהולה את ישראל. ועל כורחי תהיתי, אם להתנהגות מוזרה זו, בלשון המעטה, של פואד ובני משפחתו, אין קשר לחקירה ולמשפט המתנהל בישראל בעניין רצח המנוח!
אכן, מחדל חקירה אינו מוביל, מינה וביה, לזיכוי נאשם, והדבר צריך להיבחן על ידי בית המשפט לאור כלל הראיות שהונחו בפניו. ובלשונו של חברי השופט א' רובינשטיין בע"פ 5386/05 בילל אלחורטי נ' מדינת ישראל, טרם פורסם, בפסקה ז(2) לפסק הדין:
"במקרים שבהם נתגלו מחדלים בחקירת המשטרה, בית המשפט צריך לשאול את עצמו האם המחדלים האמורים כה חמורים עד שיש לחשוש כי קופחה הגנתו של הנאשם, כיוון שנתקשה להתמודד כראוי עם חומר הראיות העומד נגדו או להוכיח את גרסתו שלו ... על פי אמת מידה זו, על בית המשפט להכריע מה המשקל שיש לתת למחדל לא רק כשהוא עומד לעצמו, אלא גם במכלול הראיות ... העדרה של ראיה, שמקורו בחקירת המשטרה, ייזקף לחובת התביעה בעת שיישקל מכלול ראיותיה, ומאידך גיסא, הוא יכול לסייע לנאשם כשבית המשפט ישקול האם טענותיו מקימות ספק סביר". (וראו גם ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ ואח', טרם פורסם; ע"פ 173/88 אסרף נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(1) 785; ע"פ 5390/96 אבו מדיעם נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(4) 29, 46) ...
... בנסיבות אלו סבורני כי הרשעת המערער אינה נקייה מספקות, ועל כן אציע לקבל את הערעור. נהיר לי כי תוצאה זו קשה היא. אפשר שגרמו לכך חוקרים שלא מיצו עד תום את אפיקי החקירה שעמדו לרשותם, ואפשר שזהו קוצר ידם של שופטים בשר ודם הנדרשים להכריע את הדין על פי הכללים שמכתיבה שיטתנו המשפטית. כך או כך, התוצאה היא כי אין בידנו להצביע, במידת הביטחון שאנחנו חייבים בה, על היד הזדונית שקיפדה באבחת סכין את פתיל חייו של המנוח, וממילא אין בידנו, כשליחיו של הציבור, לבוא עמה חשבון. עם זאת, ולשם האיזון אוסיף, כי גם האפשרות שמי שלא חטא ישא בעונש של מאסר עולם, מייסרת היא, ועל כן שוב אין מנוס מלבטל את הרשעתו של המערער, ולזכותו, מחמת הספק, מהעבירה שיוחסה לו".
491. עוד חשוב לשוב ולהדגיש, כי בזירה לא נמצא כל ממצא פורנזי למעט סימן טביעות הנעל
(לכאורה) על גבי מכנסי הג'ינס של המנוחה (שאליו נדרשתי לעיל) הקושר את הנאשם לזירה
או לרצח.
עניין ההעדר כידוע אינו מספיק כשלעצמו, ואולם שעה שכן נמצאו בזירה שערות שהד.נ.א. המיטוכונדריאלי, שהופק מהן אינו תואם לזה של הנאשם ותואם מהצד השני למעורב (או מעורבת) פוטנציאלי אחר, הרי ששומה עלינו לבדוק זאת.