ב. משהגעתי לטבלת ההשוואה, זו שבסעיף 339 לחוות דעתי כאמור, אבקש להעיר עוד הערה שמבחינתי משמעות רבה לה. טבלת ההשוואה עסקה בהשוואה, שבין דברי ארתור לנאשם לבין דברי הנאשם לחוקריו (אנטולי, סשה ויורם).
אבקש גם לחדד יותר ולהבהיר כיצד באה לה לעולם "גירסת" הנאשם מיום 18.12.
חברתי נותנת "סימנים" בגירסה זו של "דיבור בשתי קולות", תחילתה של "התוודות" על ידי הנאשם בדבר טעות שנעשתה ועוד ועוד.
דומני שהפניית זרקור אל שאירע בשיחתם של הנאשם וארתור מיום 15.12 (שם במ"ט 156/06 חלק 4 החל מעמ' 19) תשפוך אור על הסבר "התוודותו" של הנאשם בפני ארתור. לפיכך, אין מנוס מלצטט קטעים נרחבים משיחתם זו, של ארתור והנאשם (מתוך קובץ מסמכי התמלול) על מנת להראות שביום 18.12 הנאשם חוזר כמעט מילה במילה, כך ב"התוודות" בפני ארתור על מה שאירע שם, חזרה שבאה לידי ביטוי גם בשלב השחזור.
(א' - הוא ארתור, ר' - הוא הנאשם) -
(שעת התחלה 14:27 שעת סיום 15:47 - שורות 577-529):
"א: אז לך עד הסוף שהיה רצח.
ר: (עברית) בסדר.
א: אתה מבין?
ר: ועכשיו...
ר: צד אחר..
א: ואת דבר הזין הזה,
א: תגיד, בלאט: "אתם, בלאט, לא תכניסו לי אונס, בלאט."
א: "בשום פנים ואופן, בלאט." הבנת?
א: אונס זה יותר גרוע מרצח.
ר: אני יודע, לכן אני לא מתכוון לקחת על עצמי אונס.
א: מה יש לך? אונס? איזה זין! תוריד אונס
ר: אונס...
א: לכל זין של רוחות.
ר: את האונס.
ר: אני בכלל לא מתכוון לקחת, אני אפילו את הרצח לא רוצה לקחת.
ר: זין עם זה, כן, הם יכולים להציג לי ראיות על הרצח.
א: אל תיקח שום דבר, תקבל מאסר עולם, ופלוס עשר.
ר: פשוט תראה...
הנה כי כן, ארתור אומר וחוזר ואומר "...אז לך עד הסוף שהיה רצח..." והוא ממשיך "תגיד, אתם בלאט לא תכניסו לי אונס..." (ארתור מציע לרומן מה להגיד!).
ובהמשך שם בשורה 584-581, אחרי שרומן שב ומסביר שאינו יכול להודות ברצח, שכן אינו יודע כיצד הרגו אותה (ובמאמר מוסגר, האם עד כאן זוהי גירסת אפקט מתוכננת?) ואז ורק אז, ממשיך רומן ואומר "נניח אילו הייתי יודע לפחות איך שהוא הייתי אומר: כן, ניגשתי היא הציקה לי, אני זין איך היכיתי כפעמיים (הערת המתרגם "יתכן כמה פעמים") ...אבל אני לא יודע איך הרגו אותה..." (שם שורות 588-581).
חברתי מצטטת פעמים רבות פיסקה זו, על מנת להוכיח, כך לשיטתה, שמלכתחילה רומן מדבר על שתי מכות בסכין, אלא שראוי לצטט הן את המשפט הראשון שם, "אילו הייתי יודע לפחות איכשהו..." והן את המשפט האחרון "...אבל אני לא יודע".
לטעמה של חברתי, בפני המדובבים, הנאשם נינוח ואינו עושה עליהם מניפולציות, ואם כך הוא, מה פשר הדברים "אם הייתי יודע...". "...אבל אני לא יודע...".
ובהמשך שם בשורות 710 - 719 "מסביר" ארתור לרומן, "עם הראיות האלה אתה יכול במאה אחוז להגיע לבית כלא גם אם לא תודה ... אתה יכול להיזרק למאסר עולם ...".
ועוד בהמשך שם ארתור ורק ארתור משכנע את הנאשם לקחת על עצמו רצח ולא אונס וכדלקמן (משורות 818 - 854):