- לא היה מחלץ אלמוני שלא זוהה.
- שלושת הסימנים שבמחלוקת הם סימנים של טביעת נעל שאינה של הנאשם!
- דם לא יכול היה לזלוג על טביעת הנעל שעל גבי מכסה האסלה אלא בסמוך לרצח.
- אין כל הסבר הגיוני לכתם הדם של תאיר ז"ל על מתקן נייר הטואלט בתא השירותים השלישי.
עובדות אלו בהכרח יש בהם להוביל לזיכויו של הנאשם ולקביעה כי משקל הודאותיו הינו נמוך ביותר.
560. כאן המקום להבהיר, כי וכפי שקבע כב' השופט מלצר, עובדות אלו, או חלקן ובוודאי שהראיה המדעית לעניין מועד זליגת הדם, לא היו בפני הערכאות הקודמות שדנו בתיק, ומשכך היוו הן פתח למשפט חוזר.
561. כאמור, בחנתי לא רק את אותן שאלות שהציב בפנינו כב' השופט מלצר, אלא את כל הסוגיות שהיו במחלוקת בין הצדדים והגעתי למסקנה ברורה ולפיה, המאשימה לא הצליחה להוכיח ברמת ההוכחה המוטלת עליה את אשמו של הנאשם.
562. בפתח סיכומיה וכזכור, ביקשה אותנו המאשימה להפריד בין "חטיבת ההודיה" ל"חטיבת הזירה" ולהעדיף את חטיבת ההודיה. כמפורט לעיל, זאת לא ניתן לעשות.
לטעמי, עוצמתה של "חטיבת הזירה" חייבת לגבור בהכרח על "חטיבת ההודיה" או למצער להטיל בה ספק סביר.
"חטיבת הזירה" על היבטיה השונים, סותרת לחלוטין את "חטיבת ההודיה", אינה מתיישבת עמה ומחייבת לבכר אותה על פני "חטיבת ההודיה".
העובדות להלן סותרות את "חטיבת ההודיה":
- מנח המנוחה.
- הפצעים והחתכים בגופה, במיוחד 7 מוקדי החבלה בראש, כמות החתכים, מיקומם ועוד.
- מצב הדלת בעת הרצח וקביעה כי, ככל הנראה, הרצח בוצע כאשר הדלת הייתה סגורה.
- העקבות הזרות הן על גבי רצפת התא והן שלוש העקבות שעל מכסה האסלה, מיכל ההדחה והקיר המפריד אשר מעידות לכאורה ברמת ההסתברות על מסלול הימלטותו של הרוצח.
- כתם הדם של תאיר ז"ל על גבי מתקן נייר הטואלט שבתא השירותים השלישי וכתמי הדם שנחזו על ידי חלק מהעדות, להיות טביעות נעל, על רצפת תא השירותים השלישי.
- זליגת הדם על עקבת הנעל שעל מכסה מושב האסלה.
- אי הימצאות ראייה פורנזית כלשהי הקושרת את הנאשם לרצח. אכן, כדברי ב"כ המאשימה וכידוע אין בהעדר כדי להוות ראייה, אולם שעה שמדובר בזירה כל כך כאוטית, זירה שבה היה מאבק בין הרוצח למנוחה, זירה בה נמצאו כתמי דם רבים, טביעות נעליים (ולשיטת המאשימה גם סימנים הנראים כטביעות יד) קשה להניח שדבר מכל זה לא יוותר בזירה, או על גופת המנוחה.
לא נעלמה מעיניי כמובן הטענה ולפיה הנאשם ניקה את הזירה, אלא שלבד מהדגמה בשחזור ולפיה ניקה את משקוף הדלת, אין לנו כל תימוכין לכך.
לא אמנע מלחזור שוב על האמור לעיל, שאי הימצאות דם (ואף לא חח"ד) בסוליות נעלי הנאשם מהווה אף היא ראיה שיש בה להטיל ספק באשמו.
563. כל אלה וכאמור, סותרים לתפיסתי לחלוטין את הודיית הנאשם, והסברי המאשימה לסתירות אלו לא היה בהם כדי לשכנעני אחרת. דומני ובמלוא הזהירות, כי לו העובדות כהווייתן היו נמצאות בפני המותבים הקודמים שדנו בתיק זה, אזי יכול שגם הכרעתם הייתה שונה. דומני גם שלכך כיוון כב' המשנה לנשיאה, השופט מלצר עת קבע שבמה שהוצג לפניו, וככל שהדברים יתקבלו, יש פוטנציאל לזיכויו של הנאשם וראה הדברים שכבר צוטטו לעיל "....הנה כי כן מסקנתי היא כי על אף מסכת הראיות המפורטת שעמדה לחובת המבקש, כפי שתוארה לעיל – עדיין אסור להתעלם בשלב זה מהמשמעות המזכה הנובעת מראיות ממשיות אלו, העומדות אל מול הראיות המבססות את ההרשעה, ואשר ייתכן כי הן מנוגדות להסבר שהעניקו להן בתי המשפט עד כה."
סבורני כי ראיות מזכות אלו, אשר דנתי בהן באריכות לעיל אכן בהכרח מנוגדות להסבר שהעניקו בתי המשפט עד כה לראיות אשר ביססו את ההרשעה, ויש בכוחן, להביא לזיכויו של הנאשם.