554. כאמור בפתיח להכרעת דין זו עסקתי במתח שבין הזכות שנמצאה לנאשם לבין הודאתו ולעניין זה הכרעתי החד משמעית הינה כי הזכות שנמצאת לו וכפי שפורט באריכות בהכרעת הדין גוברת על הודאתו עד כדי החשש המשמעותי שמא מדובר בהודאת שווא.
הוא הדין גם באשר לפער שבין חטיבת ההודאה לבין חטיבת הזירה כשגם לעניין זה, מעדיף אני ללא היסוס את חטיבת הזירה והראיות החיצוניות, המטה אף היא את הכף לעבר זיכויו של הנאשם.
עוד כמפורט בפתיח להכרעת דין זו, כבוד השופט מלצר הנחה אותנו לבדוק 3 סוגיות; העקבות הזרות, תוך התייחסות מפורטת לאפשרות זליגת דם על העקבה שעל גבי מכסה האסלה 5 שעות לאחר רצח המנוחה, כתם הדם של תאיר ז"ל על גבי מתקן נייר הטואלט בתא השירותים השלישי וסוגיית הד.נ.א. המיטוכונדריאלי.
555. בהכרעת הדין כמפורט לעיל התייחסתי לכל הסוגיות שבמחלוקת וקבעתי ביחס לכל סוגיה וסוגיה את עמדתי.
556. אשוב בקצרה לסוגיות שאותן הציב בפנינו כב' השופט מלצר ומסקנתי לגביהן הינה ברורה, יש בהכרעה בסוגיות אלו, משום הטלת ספק של ממש באשמו של הנאשם.
אין לפנינו הסבר הגיוני להיווצרותן של העקבות הזרות ואין לפנינו הסבר הגיוני לזליגת הדם על גבי העקבה שעל מכסה האסלה כ- 5 שעות לאחר הרצח.
תמיהות אלו, בהכרח יוצרות ספק סביר, אם לא למעלה מכך, שאלו הוטבעו על ידי הרוצח, כך לגבי העקבה שעל גבי האסלה, כך לגבי חלקי העקבות שעל מיכל ההדחה והקיר המפריד, וכך לגבי כתם הדם של המנוחה על גבי מתקן נייר הטואלט בתא השירותים השלישי.
557. המאשימה, כך בכתב סיכומיה (עמ' 15 פסקה 2) קובעת כך "... לסימנים אלו אין הסבר שמעוגן בהודיית הנאשם או בכל ראיה ישירה אחרת ודוק, אין בהימצאותם כדי לסתור בהכרח את הודיית הנאשם". בקביעה זו כשל משפטי. בהליך פלילי עסקינן אין צורך ל"סתור בהכרח", די בכך, שהימצאותם של סימנים אלו יוצרים ספק סביר במשקלה של הודיית הנאשם.
558. עוד אעיר בעניין זה, כי המאשימה טוענת כך ביחס לממצאים, אשר כלשונה "אין להם עיגון בהודיית הנאשם, אולם אין בהימצאותם כדי לסתור את הודיית הנאשם...", שכן המאשימה סבורה שההודיה אינה שלמה (שם פסקה חמישית). בכל הכבוד לטענה זו, הרי שגם בה יש כשל של ממש, שכן "ממצאים" אלו, סותרים את הודיית הנאשם וברור הוא שהנאשם, לא יכול היה למסור פרטים כלשהם ביחס ל"ממצאים" אלו.
559. נשוב אפוא לאותם שלושת הנושאים שהיו הבסיס להחלטה בדבר המשפט החוזר. הארכתי לעיל להוכיח, שאכן מדובר בשלושה נושאים, אשר לפחות לגבי שניים מהם אין למאשימה תשובות המניחות את הדעת, ובהחלט שיש להם השפעה על משקל "הודאתו" של הנאשם.
קבעתי לעיל בצורה ברורה ולטעמי מעבר לכל ספק סביר את העובדות הבאות;