התרחיש הנוסף אותו מניחה חברתי, הוא, שהנאשם, אשר כזכור (לגירסתו כמובן) הניח כף ידו על הקיר המפריד בין תא 2 לתא 3 ואז ניתזה טיפה מכף ידו או מהסכין אל מתקן הנייר. דומני, שטענה זו סותרת את חוקי הפיזיקה. כיצד זה ולפתע פתאום, "התעופפה" לה טיפה למרחק של 74 ס"מ ו"נחתה" על מתקן נייר הטואלט? אין לתיאוריה זו אחיזה במציאות והיא כמובן גם לא נטענה על ידי המאשימה (ולא בכדי, כאמור).
הסבר לקיומן של העקבות הזרות
קראתי בעיון רב פרק זה בחוות דעתה של חברתי ושוב לא היה באמור כדי לעורר ספק ולו קל בקביעתי הברורה, שאיש שאינו ידוע, לא נכנס לתא ומקל וחומר שאיש לא דרך על מושב האסלה, על מיכל ההדחה ועל הקיר המפריד.
האם חברתי סבורה שניר מריאש (תנ"צ כזכור) לדוגמא, שיבש את ממצאי הזירה, דרך על מושב האסלה, ולא מאשר זאת? והלא בכך דווקא יסייע לצוות החקירה ויתן אישוש לקביעתו ולמסקנתו שהוא משוכנע שהנאשם הוא הרוצח?
אשר לסוגיית סגירת ה"זירה", הרי שגם חברתי בחרה לצטט, ציטוט חלקי של עדות חוטר בפנינו. אכן זה העיד "שמבחינתו לא סגרו את הזירה..." אבל מיד בפתח החקירה הנגדית הבהיר היטב, שבמילה "זירה", כיוון למתחם בית הספר במובחן מתא השירותים ועוד הוסיף שמתחם השירותים נסגר באופן מיידי.
חברתי מניחה עוד, שיכול והיו בזירה עוד אנשי זק"א שנכחו ולא נחקרו. דומני שכל אנשי זק"א שנכחו בזירה נחקרו וראה לעניין זה חילופי הדברים בפרוטוקול הדיון לעניין הבאתו לעדות של הרב יהושוע הרשקוביץ שהיה לדברי המאשימה באותה עת, האחראי על זק"א ברמת הגולן, וכן ראה עדותו של אוהד רינגר בנדון:
"הגיעו עוד 3 אנשי זק"א בהמשך, אחד זה הרב שוקי הרשקוביץ שהוא ראש צוות זק"א צפון, הרב ישי סמואל והגיע עוד בחור אחד שאני לא הכרתי אותו בזמנו כי הייתי די חדש שזה עקיבא למעשה, הוא הבחור שבסופו של דבר עזר לי.." (עמ' 3936 ש' 26-23 לפרוט')
משכך אפוא, הקביעה שלא נחקרו כל האנשים שהיו בזירה אינו מדוייק.
על הספק הסביר וסיכום חוות דעתה של כב' השופטת תמר נסים-שי.
בפרקי הסיום לחוות דעתה, דנה חברתי בהגדרתו של הספק הסביר, כפי שגובשה בפסיקה.
להגדרות אלו כמובן מסכים אני. עם זאת, חולק אני מכל וכל על יישומן בנדון שלפנינו.
כפי שפירטתי בהרחבה הן בחוות דעתי והן בהתייחסות לעיל, הרי שהספק הסביר, אשר עמד ביסוד ההחלטה על המשפט החוזר, נותר בעינו, ולטעמי אף התעצם.
תשובה של ממש לכל הספקות, שהועלו במסגרת ההחלטה על קיומו של משפט חוזר, לא השכילה המאשימה להציג לפנינו וכאמור וכמפורט, גם חברתי הגם שהוסיפה השערות והנחות משלה, הרי שסופו של דבר, הנחות והשערות אלו, אינן עומדות לטעמי במבחן ההיגיון ובמבחן השכל הישר.
במסגרת פרק הסיכום והתוצאה, שבה חברתי וקובעת, כי "המשפט החוזר סיפק לנאשם הזדמנות יוצאת דופן ליתן הסבר כן ואמיתי...". כבר נדרשתי לעיל לטענה זו וכך עשה גם חברי כב' השופט ד. צרפתי. עוד מציינת היא שהנאשם שיקר גם בסוגיות אזוטריות ובעניינים שאינם קשורים לרצח ומדוע לשיטת חברתי שיקר הנאשם גם בסוגיות אלו? לטעמי, הדבר ברור ומשתלב היטב בדמותו של הנאשם ה"מרצה", ה"מסביר", הנותן תשובה לכל שאלה.
עוד שבה חברתי ומונה כך כלשונה ב"קהל הראיות המרשיעות" את טביעת הנעל שנמצאה על מכנסי המנוחה, באשר לקביעתה "...ראייה זו תואמת להפליא את שחזורו של הנאשם לגבי אופן יציאתו מהתא...".
לטעמי, ראייה זו כלל אינה ראויה לבוא בקהל, ומכל מקום לא רק שהיא אינה תומכת להפליא כדברי חברתי במסלול היציאה אותו הדגים הנאשם, אלא שהיא עומדת בסתירה לו, שכן וכזכור, עקבה מספר 1 (עקבת ה"דגל" של המומחה שור) הינה בכיוון הקיר המפריד שבין תא 2 ל-3 ולא בכיוון דלת היציאה (וכך גם עקבה מס' 2).
חברתי "סוגרת" את המעגל שפתח משפט זה, כך כהגדרתה, בהתייחסות באופן ספציפי לראיות החדשות שהוצגו במשפט זה.
כך באשר לזליגת הדם על העקבה, הסברי המאשימה כמו הסברי חברתי, אין בהם כדי לשכנע, ומכל מקום הם אינם שוללים תרחיש אחר סביר והגיוני הרבה יותר שהדם זלג מיד לאחר הרצח, או במהלכו.
כך גם באשר לדם שנמצא על מתקן נייר הטואלט בתא השירותים השלישי. שוב הסברי המאשימה, כמו גם הסברי חברתי, הינם הסברים פחות סבירים ופחות הגיוניים, וזאת שעה שההסבר ההגיוני יותר ולפיו, הרוצח נמלט לתוך תא השירותים השלישי, סביר לא פחות ואפילו הרבה יותר.
לא למותר לציין, כי גם הסברי חברתי לעצם קיומן של שלש העקבות הזרות, כמו גם לעובדה שאלו, בצירוף כתם הדם, כאמור על גבי מתקן נייר הטואלט בתא השירותים השלישי, מעידים על מסלול הימלטות ברור של הרוצח, מחוייבים היו לעורר לפחות ספק סביר באשמו של הנאשם.
לב. סוף דבר