371. משמע, עוד ביום 14.12.06, כאשר הנאשם עדיין הכחיש כל מעורבות ברצח, הוא ידע להסביר למדובבים כי "תאורטית", הרצח לא בוצע באמצעות שיסוף גרונה של המנוחה מאחור, שכן אז שרוול ידו של הרוצח היה מתמלא בדם. מהיכן ידע הנאשם כי הרוצח (אשר לטענתו בשלב זה היה אדם אחר), היה נקי ולא לכלך את שרוול חולצתו או ידו? יתרה מכך, גם בהודאותיו לאחר מכן, הנאשם דבק בתיאוריה לפיה הוא כרוצחה נותר נקי מכתמי דם, אף שלכאורה, ככל שבבדיה עסקינן, יכול היה להמציא או לאמץ גם גרסה אחרת, כגון זו שהוצעה על ידי המדובבים.
372. איני מוצאת מנוס אף מלחלוק על מסקנת חברי, לפיה "בביקור השופטים בבית הספר, הדגים ב"כ הנאשם היטב מדוע התיאור בין כותלי הכלא של הנפת היד ושיסוף הגרון, לא היה ישים בזירת הרצח עצמה, שכן לו כך היה מנסה הנאשם להדגים, ידו הייתה נתקלת בדפנות התא, או בדלת..." אבהיר עמדתי בעניין זה.
373. כעולה מחוות דעתו של עוזיאל ז"ל, רוחב תא השירותים בו בוצע הרצח הינו כ-74 ס"מ. לטעמי, די ברוחב זה על מנת לבצע תנועת שיסוף מלאה באמצעות גב כף היד הימנית, מבלי שזו תתקל בדופן התא. גם אם היד תפגע בדופן התא, הרי אם זה יקרה בתום התנועה ולאחר הפגיעה, אין לדבר משמעות.
374. אמת, רוחב התא אינו מספיק לצורך תנועה רחבה וחצי מעגלית, כפי שהדגים הנאשם בפני ארתור והחוקרים, אלא שבנתון זה לא מצאתי משמעות ממשית. ברור, כי בשעת הרצח היה צריך הרוצח להתאים עצמו "לתנאי השטח", ובמקרה זה לרוחב המצומצם יחסית של התא, גם אם התנועה "הטבעית" הינה רחבה יותר. בהינתן האמור, העובדה שהנאשם הדגים בפני ארתור והחוקרים תנועת יד רחבה, אינה מהווה כל סתירה. שכן, לטעמי, נהיר כי זו תנועה אוטומטית וטבעית יותר לביצוע. יתירה מכך, בשים לב לנסיבות הרצח, הרי שהציפייה שהנאשם יזכור וידע להדגים את ההיקף המדויק של תנועת השיסוף שביצע, נראית בעיני כמרחיקת לכת.
375. לצד זה, אציין כי מקובלת עלי עמדת חברי, לפיה ידיעת הנאשם שהמנוחה עמדה, אינה מהווה כשלעצמה פרט מוכמן בעל משקל ממשי, וזאת כאשר גרסתו מראש הייתה כי רדף אחרי המנוחה לתוך התא.
376. לסיכום "ארבעת הרכיבים" של פרט מוכמן זה, אף מבלי לתת משקל לידיעת הנאשם כי המנוחה עמדה בזמן הרצח, ואפילו הייתי קובעת שאין לתת משקל ממשי לפרטים שמסר הנאשם לעניין קרבת המנוחה לדלת ועמידתו כשצד ימין שלה מופנה כלפיו (וזאת כאמור אינני קובעת), הרי שעדיין, העובדה שהנאשם ידע למקם מיוזמתו את המנוחה במנח הספציפי המיוחד הנ"ל, כשגופה מופנה כלפי קיר תא מספר 1 (ולא לצורך העניין לכיוון האסלה או לכיוון קיר תא מספר 3), מהווה כשלעצמה פרט מוכמן בעל משקל גבוה מאוד.
ג. ידיעת הנאשם על כיוון משיכת הלהב שגרם לחתך בצוואר המנוחה
377. בהתאם לחוות דעתו של מומחה ההגנה, ד"ר קוגל (נ/113) לגבי החתך בצוואר המנוחה, "צורת לשוניות העור בחלק התחתון של הפצע ומיקום נקודות ההתלכדות של פצעי החתך מלמדים כי כיוון משיכת הלהב שגרם לחתך, היה מימין לשמאל". למען הזהירות, יש לציין כי המומחה מטעם המאשימה, ד"ר זייצב, לא סבר כי ניתן לקבוע את כיוון החתך (עדות ד"ר זייצב, עמ' 2289, ש' 10-14 לפרוטוקול).
378. במסגרת עדותו בפנינו, ד"ר קוגל נשאל על הדגמה מצולמת אותה ביצע במסגרת חוות דעתו בהליך הקודם, שם בחן כיצד מגיב עור תרנגולת לחיתוך. כפי שאישר ד"ר קוגל, אותה הדגמה בוצעה על ידו ביד שמאל, מקום בו לדבריו "זה היה לי יותר נוח לעשות את זה ביד שמאל בדרך שבה כיווני החתך היו" (עדות ד"ר קוגל, עמ' 4301, ש' 18 לפרוטוקול). לשאלת המאשימה מדוע נוח יותר בשמאל, ד"ר קוגל השיב "מכיוון שביד ימין אתה יכול לעשות את החתך רק כאשר אתה בא בגב היד וזה לא נוח, ביד שמאל אני יכול לעשות את החתך בתנועה טבעית" (שם, עמ' 4302, ש' 8-14 לפרוטוקול). לסיכום נשאל והשיב:
"ש : אתה מסביר אז על סמך הפוזיציה שהראו לי שעמד הנאשם כלפי המנוחה אני סברתי כך אתה מעיד שהדרך ההגיונית או הטבעית אם יש דבר כזה לבצע את החתך הזה היא בגב כף היד ולכן וזו לא צורה טבעית לבצע את החתך בחרתי לעשות את זה ביד שמאל.
ת : אמרתי את זה כבר קודם, כן" (שם, עמ' 4304, ש' 7-11 לפרוטוקול).