358. מנח זה הודגם על ידי הנאשם, מיוזמתו, הן במסגרת שיחת ההתוודות בפני ארתור, הן במסגרת ההודאה ברצח בפני החוקרים והן במסגרת השחזור. משכך, הדבר מהווה פרט מוכמן בעל משקל גבוה ביותר. כלל הנימוקים ניתנו שם, ואין צורך לחזור על כך.
359. הנאשם התבקש להסביר כיצד הכיר פרט מוכמן זה, אולם כמבואר להלן, גם בהקשר זה נתן תשובות מתחמקות ומתפתחות, אשר באף אחת מהן לא היה הסבר ממשי לדברים.
360. בחקירתו מיום 26.12.06, לאחר שחזר בו מהודאתו, טען הנאשם כי ידע להדגים פרט זה באמצעות היקש לוגי. על גרסה זו אף חזר הנאשם בעדותו מעל דוכן העדים בהליך הקודם:
"ש. שמענו פה עד מומחה לזירות רצח שהעיד שכאשר נחתך צווארה של המנוחה, היא עמדה עם הפנים לקיר שמפריד בין תא 1 לתא 2, זאת אומרת שאם מישהו עומד בפתח התא, כמו שהראית את עצמך בשחזור, הרי ברור שהיא צריכה לעמוד אליו עם הצד, אני שואלת אותך שוב, מה כל כך לוגי בלעמוד עם צד, כשאני עומדת בתא השירותים יש 4 אפשרויות, היא יכולה לעמוד עם הפנים לקיר המפריד בין תא 1, היא יכולה לעמוד עם הפנים לאסלה, היא יכולה לעמוד עם הפנים לקיר המפריד בין תא 2 לתא 3 והיא יכולה לעמוד עם הפנים לדלת ואני שואלת אותך, למה שאתה לא תמציא באופן לוגי, בדיוק באותה מידה, שהיא עמדה עם הגב אליך או בדיוק לצד השני, למה, למה זה לוגי
ת. אני אנסה להסביר, כשנכנסים לתא השירותים, יש דלת, אני חושב נפתחת ימינה, אם בן אדם נכנס לתא הוא צריך לסגור אותה מבפנים, הפנים כלפי חוץ, הגב מסתכל לקיר שמפריד בין תא 2 ל – תא 3" (ת/453 עמ' 1132 ש' 20 – 1133 ש' 7).
361. בנוסף, הנאשם טען כי למד על מנח המנוחה מאזולאי במהלך ההודאה (ת/453 עמ' 1131, ש' – 13-19). משעומת עם העובדה שעוד קודם לכן הדגים מנח זהה בפני ארתור, הנאשם טען כי המדובבים הם שהראו לו כיצד נרצחה הילדה, כאשר הדגימו לו כי חתכו את הגרון שלה מאחור (ת/453 עמ' 1131 ש' 26 – עמ' 1132 ש' 3).
362. למותר לציין, כי מלבד אסופת הסתירות הנ"ל בין הגרסאות השונות, לוקות התשובות כולן גם בחוסר היגיון פנימי. זאת, שכן, לא ניתן בהן הסבר כיצד הנאשם ידע להדגים, למצער במסגרת ההתוודות, כי המנוחה עמדה כשגופה ופניה מופנים לצד ימין, לכיוון קיר תא מספר 1, ובשונה, כמובן, מהאופן בו הדגימו המדובבים לעניין שיסוף גרונה של המנוחה מאחור.
363. בהליך זה כבר היה ברור לנאשם חוסר הסבירות של התשובות אותן מסר בהליך הקודם, כמו גם הצורך להסביר כיצד ידע על המנח בטרם ערך את ההדגמה בפני ארתור. על כן, הוא בחר לטעון לגרסה חדשה וכבושה, אשר כפי שקבעתי אינה גרסת אמת, לפיה ארתור הוא שנעמד כך מיוזמתו בעת ההתוודות.
364. אשר לסוגיית האופן בו עמד הנאשם עצמו ביחס למנוחה, כאשר על פי ההדגמות הוא עמד מחוץ לתא כאשר צדודית ימין שלה מופנה כלפיו, הרי שלעמדת חברי "התרחיש החלופי אותו הציג לפנינו בא כוח הנאשם ולפיו, המנוחה עמדה כשגבה אל הרוצח ופניה אכן אל עבר הקיר המערבי, הינו סביר לא פחות ואף יותר מאשר זה שאליו מכוונת המאשימה.". חברי אף סבור כי "גם עובדת הימצאותה של המנוחה בפתח התא ולא בתוכו ממש, מסתברת פחות מאשר הימצאותה בעת הרצח בתוך התא". לגבי מהות הסוגיה אסביר, כי המנח בו עמד הנאשם, וכן מיקומה של המנוחה יחסית בפתח התא, כפי שהדגים הנאשם, רלוונטיים בסופו של יום בעיקר לצורך מענה על השאלה, האם הדגמת הנאשם, לפיהן ביצע את ההנפה כשהוא עומד מחוץ לתא, אפשרית בנסיבות העניין.
365. על קביעותיו הנ"ל של חברי, אני חולקת. המסקנה לפיה הרוצח אכן עמד מחוץ לתא עת ביצע את ההנפה (כלומר בצדודית למנוחה וכאשר היא קרובה יחסית לפתח התא), נתמכה בחוות דעתו של עוזיאל ז"ל. המאשימה מפנה גם לעדותו בהליך הראשון בהקשר זה לפיה:
"אני מודה על השאלה הזו משום שבשחזור זירה לפי ממצאי הזירה, לפי ממצאי התזות הדם, אפשר ללמוד שהמנוחה בעת ביצוע הרצח עמדה בכניסה לתא כאשר דלת הכניסה הייתה פתוחה או חצי פתוחה, היא עומדת בזווית כזו שפניה מול הקיר המערבי, נוצר חתך ואני מצביע פה לכיוון הצוואר, שוב בהנחה, נוצר חתך שם והדם הולך אל מה שאנו רואים בתצלומים ולכן היא עומדת בדיוק בסף הדלת, בסף הדלת, דלת השירותים צריכה להיות פתוחה". (ת/69 עמ' 362).
366. ואכן, בחינת חוות הדעת והצילומים שצורפו אליה, מלמדים כי מיקומי התזות הדם הינן בחלקו "הקדמי" יחסית של התא, קרוב יותר לדלת (ראו צילום מספר 52 המצורף לחוות הדעת).
367. המסקנה אליה הגיע עוזיאל ז"ל, נתמכה גם בעדותו של שמואל פיאמנטה (להלן: "פיאמנטה"), אשר כפי שציין חברי, שימש בתקופה הרלוונטית לרצח כקצין מעבדה ניידת ועבד על התיק יחד עמו. כפי שציין חברי בסעיף 213 לחוות דעתו, בעדותו טען פיאמנטה כי הסבירות שהרצח בוצע כאשר הרוצח נמצא מאחורי המנוחה ולא מחוץ לתא הינה "אפסית עד כמעט בלתי אפשרית". למסקנה זו הגיע פיאמנטה הן לאור התרשמותו כי התא קטן מדי על מנת להכיל שני אנשים העומדים בתנוחה זו, והן מקום בו התזה, לפיה הנאשם עמד מחוץ לתא "מתאימה לנו גם מבחינת התזות הדם גם מבחינת המיקום, השטף של הדם".
368. מצטרפת אני להתרשמות חברי, כי בביקור במקום הוכח כי קיימת אפשרות לכניסת שני אנשים לתא, כשאחד עומד מאחורי השני. אולם, הדבר אינו מבטל כמובן את חוות דעתו של פיאמנטה, לפיה עמידת הנאשם מחוץ לתא אינה רק אפשרית, אלא אף תואמת את ממצאי הזירה ומיקומי כתמי הדם על הקירות. לעניין זה אבהיר, שעדותו של פיאמנטה הותירה עלי רושם חיובי והתרשמתי כי המדובר במומחה ישר, מנוסה ומקצועי, הבקיא בתחום מומחיותו.
369. אף לטעמי, הממצאים האובייקטיביים, לרבות מיקומי התזות הדם, כפי העולה בחוות דעת עוזיאל ז"ל והתמונות שצורפו לה, מצב הדלת, הפציעות שנגרמו למנוחה ביד ימין ובחזה וכיוון משיכת הלהב שגרם לחתך בגרון המנוחה מימין לשמאל, כפי העולה מחוות דעתו של מומחה ההגנה ד"ר קוגל, מלמדים כולם כי דווקא סביר הרבה יותר שהרוצח אכן עמד מחוץ לתא, בצדודית למנוחה, כפי הדגמות הנאשם במהלך ההתוודות, ההודאה והשחזור, ואעמוד על הדברים עת אדון בפרטים הרלוונטיים.
370. אוסיף, כי המסקנה, לפיה הנאשם עמד מחוץ לתא, בצדודית למנוחה ולא מאחוריה, כפי שהדגים שוב ושוב, נתמכת אף בדברים שמסר לארתור וליבגני בתא המעצר, עוד ביום 14.12.06:
הנאשם: "כאן נקי, אין דם. כשאתה מכה בן אדם, לדוגמא בעזרת סכין, בכל מקרה הדם בא בלחץ, זה משפיץ. ואם משפריץ, זה מיד לכאן ולכאן. קדימה. וכשנקי, זהו (אולי "וכשהכל נקי")."
...
מדובב- יבגני: "חכה, אם אני אגש מאחורה, אם אגש מאחורה ואחתוך את הגרון, לאן זה ישפריץ? זה ישפריץ לשם."
הנאשם: "ואתה יודע איך בוצע הרצח?"
מדובב- יבגני: "אני לא יודע."
הנאשם: "גם אני לא יודע... אבל.. אם"
מדובב- יבגני: "ובאופן תיאורטי, כן? אם פה."
הנאשם: "אבל הם אמרו שהיה זין כמה דם."
מדובב- יבגני: "נו, זין כמה דם. אם אני אגש למישהו מאחורה ואשסף אותו בגרון, בגרון, נו.. לאן?"
הנאשם: "השרוול שלך יהיה (מלא) בדם... אם שיספת, השרוול.. הדם יגיע לכאן (מראה על האמה של יד ימין)."
(מ"ט 165/06 (5), חלק 4, עמ' 5-6/102).