ה. ידיעת הנאשם לעניין הפציעות שנגרמו למנוחה בידיים ובבית החזה
390. בהתאם לחוות דעתו של ד"ר זייצב, למנוחה נגרמו מספר פצעי חתך באצבעות יד ימין: "פצע חתך נמצא באגודל הימני סמוך לציפורן, אופקי...", וכן "פצע חתך נמצא באצבע 4 של כף היד הימנית, בצד קדמי של הגלילי המרוחק, אלכסוני, מלמעלה למטה ומימן לשמאל...", ובנוסף "פצע חתך נמצא באצבע 3 של כף היד הימנית, בצד החיצוני של הגליל המרוחק...". בהתאם לחוות הדעת: "פצעי חתך באצבעות כפות הידיים יכולים להשתלב עם "פצעי הגנה"".
391. בנוסף, על פי חוות הדעת: "פצע חתך נמצא בשורש כף היד השמאלית בצד הקדמי, אופקי, באורך כ-4.9 ס"מ עם שפות יחסית ישרות ועם קצוות חדים ובקרקעיתו נמצאות רקמות רכות ללא דימום". בסיכום חוות הדעת נקבע, כי פצע זה נגרם "קרוב לוודאי, לאחר המוות".
392. לבסוף, על פי חוות הדעת, נמצאו שני פצעי חתך בבית החזה, הכוללים: "פצע חתך נמצא בבית החזה בצד קדמי, משני צדי קו אמצעי ובמרחק 33.5 ס"מ מפסגת הקדקוד, אלכסוני מלמעלה למטה ומימין לשמאל, באורך כ-9.7 ס"מ...".
393. פציעות אלו, אשר נמצאו כאמור במסגרת חוות הדעת הפתולוגית, תואמות במידה רבה את התיאור שמסר הנאשם לחוקרים במהלך ההתוודות, ובהמשך במסגרת השחזור. לפיו, לאחר הפגיעה הראשונה בצוואר המנוחה וכאשר ניסה לבצע תנועת שיסוף שנייה, הרימה המנוחה את ימינה, אפשר בתנועת התגוננות, והסכין פגע בה ביד והמשיך משם לאזור החזה. לעניין זה ניתן להפנות, שוב, להדגמה שביצע הנאשם בפני אזולאי וסשה במסגרת ההודאה:
הנאשם: "הנה ככה. כשאני עשיתי את זה, היא ... לה שים ככה ידיים (רומן מרים יד ימינו של יורם) אני... (רומן מראה תנועת חיתוך) ככה. (רומן מראה תנועת שיסוף) עושה קצת פה על היד (רומן מראה תנועת חיתוך של היד) ו... ככה. (רומן מראה תנועת שיסוף עם חיתוך יד ימין) כלומר, אני פגעתי במקרה לה ביד כאן ... אולי לא עמוק או עמוק, אני לא שמתי לב."
חוקר- סשה: "ופגעת לה לאן?"
הנאשם: "לכאן לחזה (רומן מראה על החזה), כמו.. פה."
(מ"ט 172/06 (1), חלק 3, עמ' 12/65).
394. בנוסף, תיאור הנאשם באשר לפגיעות שנגרמו למנוחה ביד ימין, אשר בהתאם לחוות הדעת יכולות להשתלב עם "פצעי הגנה", ובהמשך בבית החזה, אף תואמות את המנח אותו תיאר הנאשם, כאשר צדודית ימין של המנוחה מופנה כלפיו. על פי מנח זה, סביר בעיני, כי על מנת להתגונן מהרוצח תרים המנוחה את ידה הימנית, ואף החתך בבית החזה יהיה "מלמעלה למטה ומימין לשמאל", כפי המפורט בחוות דעתו של ד"ר זייצב.
395. אציין, כי מודעת אני לקשיים מסוימים העולים מהסבר זה של הנאשם, אליהם הפנה חברי בהרחבה. אלה כוללים את העובדה שהנאשם לא ציין שני חתכים שפגעו בצוואר (שכן הניסיון השני נעצר, כאמור, ביד ובבית החזה), כמו גם העובדה כי במסגרת ההדגמות טען הנאשם כי החתך ביד ימין היה באזור שורש כף היד ולא האצבעות, כפי שעולה מחוות הדעת. אולם, כפי שכבר הבהרתי קודם לכן, אינני שוללת את האפשרות כי במסגרת רצח אלים וכאוטי, המתרחש בפרק זמן קצר ובתוך תא שירותים קטן, לא יזכור הנאשם באופן מלא את כל תנועות הסכין שביצע ואת מיקומן המדויק. לעניין זה נזכיר, כי בהודאותיו ובשחזור, הנאשם עצמו לא היה בטוח לגבי מספר התקיפות שביצע באמצעות הסכין ("אני לא יודע, פעמיים, שלוש פעמים, ארבע, אני.. לא זוכר). מכל מקום, גם אם יש בקשיים המפורטים כדי להפחית מעט ממשקל הפרט המוכמן, עדיין לא ניתן להתעלם מהעובדה שהנאשם ידע לתאר מיוזמתו, הן פגיעות שנגרמו בידה הימנית של המנוחה והן, ובמיוחד, את הפגיעות בבית החזה, הכל באופן המתיישב עם ממצאי הנתיחה. לאור האמור מצאתי כי המדובר בפרט מוכמן משמעותי.
396. בהקשר האמור, אבקש לחזור ולציין כי מקובלת עלי עמדת המאשימה, לפיה כאשר הנאשם סיפר על השמועות שנפוצו לאחר הרצח, הוא דיבר על שיסוף צוואר ודקירות בבטן ולא הזכיר כל פגיעה בידיים ובבית החזה, כפי שתיאר בחקירות ובשחזור. גרסתו של הנאשם בהודאה, באופן התואם לממצאים על גופה של המנוחה, מלמדת אף היא על משקלו של הפרט המוכמן, כמו גם על אותנטיות ההודאה.
397. אשר לחתך בשורש כף ידה השמאלי של המנוחה, חברי הבהיר באריכות ובהתבסס על חוות דעת המומחים בסוגיה, כי זה "נגרם מיד לאחר המוות או בסמוך לפניו ואיננו פצע הגנה". מסקנה זו של חברי מקובלת עלי, לא רק בהתבסס על חוות הדעת המקורית של ד"ר זייצב, כפי שצוטטה לעיל, וחוות דעתו של ד"ר קוגל, אלא גם על פי שורת ההיגיון והשכל הישר (שכן, בהתאם למנח בו עמדה המנוחה, כשצד ימין שלה מופנה כלפי הנאשם, פחות סביר כי תרים את ידה השמאלית על מנת להתגונן). עם זאת, ובניגוד לאמור בסעיף 392 לחוות דעתו של חברי, לפיה "הנאשם מעולם לא דיבר על פצע זה", הרי שהנאשם דווקא ציין, במסגרת ההודאה מיום 21.12.06, כי גרם לחתך בידה של המנוחה לאחר שזו כבר "פרכסה", ושכבה על הרצפה "בלי הכרה" (מ"ט 120/06 (1), חלק 2, עמ' 28/93), וכדברי הנאשם ב"פעם אחרון... בסוף" (מ"ט 120/06 (1), חלק 2, עמ' 89/93), וזאת במתכוון "על מנת לבלבל עקבות" (מ"ט 120/06 (1), חלק 2, עמ' 58/93). אמת, כפי שפורט בפרק הרלוונטי, הודאת הנאשם מיום 21.12.06 הייתה מלאה סתירות ושינויי גרסאות, כאשר גם את החתך המדובר תיאר הנאשם ביד ימין. עם זאת, לטעמי, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהנאשם ידע לספר על החתך בפרק כף היד, ואף ידע לתאר כי זה בוצע "לאחר המוות", באופן התואם את חוות הדעת, ובאופן שקשה ליישב עם בדיה. לאור המפורט, מצאתי כי אף נתון זה מהווה פרט מוכמן.
398. בתמצית, אוסיף כי מקובלת עלי עמדת חברי, כי ידיעת הנאשם שהרצח בוצע באמצעות חתכים ולא באמצעות דקירות אינה מהווה כשלעצמה פרט מוכמן בעל משקל. אציין לעניין זה, שמקום בו גרסת הנאשם, מלכתחילה, הייתה כי הרצח בוצע באמצעות הסכין היפנית שהייתה ברשותו, אך הגיוני שיוסיף ויתאר כי זה לא בוצע באמצעות דקירות. לפיכך אין המדובר, כאמור, בפרט מוכמן. עם זאת, דומני כי אף אין להתעלם מכך שמדובר בתיאור שתאם את המציאות, וכאשר הנאשם בעצמו בחר להודות באופן זה בהתוודותו ובהודאותיו, למרות שהכיר שמועות אודות ביצוע הרצח גם בדרכים אחרות, ראיתי לייחס לפרט זה משקל מסוים.
399. עוד מצאתי להתייחס בקצרה לתיאור הנאשם, כי פגע במנוחה גם בצד הגוף התחתון ובאזור התוספתן. בפועל, אין מחלוקת כי לא נמצא על גוף המנוחה חתך באזור זה. כפי שכבר הבהרתי בפרק בו עסקתי בהודאה, הנאשם היה מסויג לעניין הפגיעה בחלק הגוף התחתון. מכל מקום, אפשר כי אכן ביצע תנועת חיתוך לאזור זה, אך זו לא חדרה את בגדיה של המנוחה ופגעה בגופה. לעניין זה אשוב ואפנה אף לחוות דעתו של ד"ר זייצב, לפיה בתחתית חולצתה של המנוחה נמצאו שני קרעים, שלדעתי מתיישבים עם גרסת הנאשם בדבר פגיעה במנוחה גם בצד הגוף התחתון. בהינתן האמור, בוודאי שלא מצאתי כי המדובר בפרט מוכמן שלילי, שיש בו כדי לפגום במשקל ההודאה.
400. כך אף לא ראיתי בעובדה שלמנוחה נגרמו חבלות בשבעה מוקדים בראשה משום פרט סותר או שלילי כפי שקבע חברי (סע' 195 לחוות דעתו). החבלות שנגרמו למנוחה כעולה מחוות דעתו של ד"ר זייצב היו חבלות קהות, ישירות או בלתי ישירות, שלא היוו את סיבת המוות. בעדותו בפנינו ציין, כי חבלות אלה לא גרמו לשבר ואף לא לנזק חיצוני לעור (חוות דעתו ת/442 ועדותו של ד"ר זייצב עמ' 2332), ואפשר שנגרמו מנפילה. מקובלת עלי טענת המאשימה, כי נוכח העובדה שמדובר בתא שירותים קטן, קיימת בהחלט אפשרות כי המנוחה נחבטה בראשה מספר פעמים כתוצאה מהנפילה. ואכן, הנאשם עצמו הדגים לארתור כיצד נפלה המנוחה לאחר שפגע בה, ובהמשך לכך, בהודאתו מיום 19.12.06, סיפר לחוקריו כי לאחר הפגיעה במנוחה היא נפלה ו"פגעה במקרה גם באסלה וגם ברצפה" (מט 172/06 (1) חלק 3 עמ' 37/65). כן אף ניתן לשער, כי הושבתה על מכסה האסלה מאוחר יותר, יכולה הייתה לגרום לחבלות נוספות. כאמור, מדובר בפגיעות שאינן נראות בעין, בשונה מהפגיעות עליהן העיד הנאשם באופן מפורש, הן לא היוו את סיבת המוות, ואף ספק אם נגרמו במכוון. נוכח האמור, איני רואה בהיעדר התייחסות להן בגרסת הנאשם, אשר ממילא לא פירט באופן מלא את אופן נפילת המנוחה, משום פרט הסותר את המארג הראייתי הנרחב שהביא בגרסתו. עם זאת בהינתן מספר מוקדי הפגיעה, כפי שמחדד הסנגור, אקבל שמדובר בפרט חסר ובהתאם אביא אותו בחשבון.