416. אם כן, בפי הנאשם נותרה הגרסה לפיה ראה במהלך השחזור רק את מנעול תא 1, אשר כלל סימן פלסטיק לבן, ובשל המראה השונה שלו הסיק כי כלל התאים בשירותי הבנות אינם ניתנים לנעילה מבחוץ. על גרסה חזר הנאשם גם בהליך זה, תוך ששב והודה כי הגרסה שמסר בחקירה, לפיה ראה את מנעול תא 2 באמצעות המראה, הייתה שקרית:
"עו"ד מ. חן רוזנפלד : מה ראית בשחזור לגבי הדלתות, תא 1, יתר הדלתות, מה ראית?
הנאשם, מר ר. זדורוב : בשחזור אני ראיתי דלת תא 1 סגורה שם היה את הלבן כזה מנעול אני לא יכול להסביר איך זה הוא נראה אבל זה לא היה מנעול כמו שראיתי בתא של הבנים ולא אותו מנעול אי אפשר לסגור אותו כי בתא בנים אפשר שם יש את החריץ שאפשר , המנעול הזה לא הצליח אם אני רוצה לא יכול לסגור כמו שבחדר בנים.
כב' הש' א. קולה : טוב.
עו"ד מ. חן רוזנפלד : מה היה שונה בין מנעול דלת תא 1 בנות כפי שראית בשחזור לבין המנעולים של דלתות שירותי הבנים?
הנאשם, מר ר. זדורוב : שם לא היה את העגול עם חריץ שאפשר לסגור.
כב' הש' א. קולה : כשאתה אומר שם למה אתה מתכוון איפה אפשר היה ואיפה אי אפשר היה?
הנאשם, מר ר. זדורוב : בחדר בנות שם המנעול היה ככה אני לא ראיתי את העגול עם חריץ כמו שאמרתי לחוקרים במשטרה על הסכין שלי מאחורה היה קצת ברזל קטנצ'יק יוצא ככה ושירותים של בנים היה מותר לסגור עם חריץ הזה.
כב' הש' ד. צרפתי : אפשר.
הנאשם, מר ר. זדורוב : אפשר, אבל בחדר של השירותים של בנות אין אופציה כזאת שם היה מנעול אחר לגמרי.
כב' הש' א. קולה : בתא 1.
הנאשם, מר ר. זדורוב : כן, בתא 1.
כב' הש' א. קולה : טוב, הלאה.
הנאשם, מר ר. זדורוב : כי לא ראיתי תאים אחרים לא יודע איזה שם מנעולים.
כב' הש' א. קולה : טוב.
עו"ד מ. חן רוזנפלד : אתה אמרת לנו כאן שהסיפור שראית במראה בזמן השחזור את המנעולים הוא שקרי, הבנתי נכון?
הנאשם, מר ר. זדורוב : נכון.
ש : או קיי, למה נתת הסבר שקרי?
ת : כי הם ביקשו ממני הסבר מאיפה ראיתי, אני לא ידעתי איך אני הגעתי לתוצאה הזאת, לא יכול להגיד ואמרתי שראיתי במראה."
(עדות הנאשם, עמ' 3284-3285 לפרוטוקול).
417. במסגרת חוות דעתו, חברי קבע שאין מדובר בפרט מוכמן שכן "הטענה היחידה של הנאשם הייתה לשוני שבין סוגי המנעולים בשירותי הבנות, שלא ניתן לנעול אותם מבחוץ, לעומת המנעולים בשרותי הבנים הניתנים לנעילה מבחוץ". לאור האמור, חברי קובע כי לטעמו אף מדובר ב-"פרט מוכמן שלילי, שכן בעיית הנעילה מבחוץ קיימת רק בתא מס' 2 להבדיל מיתר התאים בשירותי הבנות".
418. על עמדה זו אני חולקת לחלוטין. לטעמי, לא רק שמדובר בפרט מוכמן, אלא בכזה שמשקלו גבוה ביותר. ראשית, כפי שניתן לראות בבירור מחילופי הדברים בין הנאשם לחוקרים ביום 21.12.06, כחלק משיח ישיר על התא הספציפי בו התרחש הרצח ועל האופן בו יצא ממנו, הבהרתו הראשונה של הנאשם הייתה: "לא יכולתי לסגור/לנעול מבחוץ בעצמי". משמע, הוא לא התבסס בתשובתו על היסק כלשהו ביחס לתאים בכלל, אלא על קושי שנתקל בו בביצוע פעולת הנעילה. ההסברים שנתן אחר כך היו אילתורים, שנועדו לטשטש את הפרט המפליל שסיפק.
419. שנית, טענתו הנוכחית כי הסיק שכלל התאים אינם ניתנים לנעילה, מכך שראה את "הלבן" על דלת התא, הינה טענת סרק. זאת, הן משום חוסר ההיגיון הבסיסי העולה ממנה (מה בין אותו סימן לבן ובין אפשרות נעילת הדלת מבחוץ? ומדוע בכלל שיהיה שוני אפשרות הנעילה של שירותי הבנים והבנות באותו בית ספר?) והן משום שבפועל, הסימן של תא מספר 1 הינו כסוף (ראו ת/166).
420. מכל מקום, וזה החשוב, אין מחלוקת כי את מנעול תא 1 דווקא כן ניתן לנעול מבחוץ, באמצעות המנגנון אותו תיאר הנאשם עצמו (כמו בשירותי הבנים) ובדומה ליתר התאים (והוא אף היה תקין – ראו במזכר ת/173). רק תא 2 אינו ניתן לנעילה מבחוץ, וזאת בשל פגם ספציפי במנגנון הקיים במנעול. בהתאם, ברור כי הנאשם לא יכול היה לראות במנעול תא מספר 1 פרט כלשהו ממנו ניתן להסיק באופן אובייקטיבי כי לא ניתן לנעול אותו (ואת יתר התאים) מבחוץ, שכן הדבר אינו עומד במבחן המציאות.
421. לדעתי, ואומר זאת בזהירות, בהתאם לידיעתו של הנאשם כי ניתן לנעול את תאי השירותים מבחוץ, הגיוני מאוד בעיני כי לאחר הרצח הוא אכן יצא מהתא באופן רגיל, וניסה לנעול את דלת התא באמצעות הסכין, כפי שתיאר בהודאה. רק לאחר שראה כי הדבר אינו אפשרי, נעל את הדלת מבפנים ויצא בקפיצה מחוץ לתא, כפי שתיאר בשחזור, כך שלמעשה אין סתירה בין הדברים. לאמור אוסיף, כי העובדה שהנאשם תיאר יציאה בקפיצה מהתא, מחזקת את המסקנה בדבר ידיעתו המפורשת לגבי בעיית הנעילה של התא. שכן, אין כל היגיון ביציאה בקפיצה מעל הדלת, כאשר ניתן בקלות לצאת דרכה ולנעול אותה מבחוץ, כפי שהיה ידוע לו שניתן לעשות.
422. לאור כל האמור, אני סבורה כי ידיעת הנאשם שלא ניתן היה לנעול את תא מספר 2 מבחוץ והעובדה שסיפר על כך מיוזמתו לחוקרים, מהווה פרט מוכמן בעל משקל גבוה ביותר, אשר לא יכול היה להימצא אלא בידיעתו של מי שביצע את העבירה.
ח. מצב הדלת בזמן הרצח
423. כפי שציין חברי בחוות דעתו, בין הצדדים קיימת מחלוקת מה היה מצב הדלת בזמן הרצח. בעוד שלשיטת המאשימה הייתה הדלת פתוחה מעט, למצער בעת השיסוף הראשון בצוואר המנוחה, ההגנה טוענת כי דלת התא הייתה סגורה לחלוטין במהלך האירוע (כך שהרוצח והמנוחה היו שניהם בתוך התא הסגור). לאחר שדן בהרחבה בטענות הצדדים ובחוות דעת המומחים מטעמם, דחה חברי את עמדת המאשימה בסוגיה, תוך שקבע: "הקביעה, כי הדלת הייתה פתוחה או אפילו חצי פתוחה אינה נכונה או, לפחות מסתברת פחות מאשר הגרסה, כי הדלת הייתה סגורה בביצוע הרצח".
אף על מסקנה זו של חברי אני נאלצת לחלוק. טעמי יבוארו להלן.
424. במסגרת טיעוניה, המאשימה מפנה לעדותו של עוזיאל ז"ל בהליך הקודם, ממנה עולה כי דלת התא לא הייתה סגורה.
"ש. נסיים את הדיון בתצלום מס' 64 וכמעט בזירה כולה, בכתמים על המשקוף, מה הם אומרים
ת. הייתי לוקח את תצלום 64 ומחזיר אתכם לתצלום 50, בתצלום 50 אנו רואים התזות דם על מזוזת הדלת ליד בית המנעול, איפה שהחיצים, אם אני קושר את זה שוב פעם להסבר של האנרגיה ושל היכן הזירה, אז זה הגיע בשעת האירוע למקום
ש. מה המשמעות של זה בשטח
ת. המשמעות שהדלת לא הייתה סגורה
ש. אתה יכול להסביר את זה
ת. כי אם הדלת סגורה על המזוזה, בעצם היא מצלילה ובעצם ההתזות תגענה לדלת ולא תגענה למזוזה"
(ת/69 עמ' 357, ש' 13-21).
425. למסקנה זו הגיע עוזיאל ז"ל בעיקר בהתבסס על שני סימנים אדומים של חומר החשוד כדם, אשר נמצאו מעל פתחי המנעול, בחלק השקוע במזוזת דלת התא. לעניין זה קבע בסעיף 5ג' לחוות הדעת: "במזוזת הדלת חומר החשוד כדם בתצורת מריחות, נזילות והתזות המגיעות עד לגובה של כ- 160 ס"מ מהרצפה, כמו כן מספר תצורות התזות במזוזה מעל למנעול בית הדלת. (ראה צילומים 50,51)".
426. ואכן, מעיון בצילומים אליהם הפנה עוזיאל ז"ל בחוות דעתו (בעיקר צילומים מספר 49-50), ניתן להבחין בבירור בשני כתמים אדומים המצויים על מזוזת הדלת (כאשר בצילומים אף מופנה חץ כלפיהם).
427. לסוגיה זו משמעות רבה. כפי שהבהיר עוזיאל ז"ל בעדותו, הימצאות כתמי דם על אותו חלק שקוע של מזוזת הדלת, מלמדת כי דלת התא לא הייתה יכולה להיות סגורה בזמן הרצח (או לפחות בזמן השיסוף הראשון), שכן, באם הדלת הייתה סגורה, החלק השקוע של המזוזה היה "מכוסה" ודם לא היה יכול להגיע אליו. עם זאת, כפי שהבהיר חברי בחוות דעתו: "סופו של דבר, לא בוצעה בדיקה, האם מדובר בכתמי דם או בכתמי צבע, שכן הצבע הקודם של הדלת ומשקוף המזוזה היה אדום".
428. לתמיכה בעמדתה, לפיה בזמן הרצח הייתה דלת התא סגורה לחלוטין, הגישה ההגנה את חוות דעתו של קיש (נ/149). חברי עמד בהרחבה על חוות הדעת זו ולא מצאתי צורך לחזור על הדברים. די אם אציין, כי עמדת קיש לפיה הדלת הייתה סגורה נסמכת על כך שלא נמצאו כתמי דם על החלק השקוע של מזוזת דלת התא, על העובדה שהחלק הבולט של משקוף הדלת מלא בכתמי דם, וכי הכתמה כבדה זו נראית רציפה ונמשכת מהצד הפנימי של דלת התא, וכן על כך שחלל השירותים והכיורים שמול התא, נקיים מדם. אבחן להלן קביעות אלה.
429. אשר לשני הסימנים שנמצאו על החלק השקוע של מזוזת הדלת, קיש לא פעל תחת הנחה כי מדובר בסימנים החשודים כדם. כך ציין בסע' 1 לחוות דעתו:
"this red coloration appears very similar to the red coloration (possibly paint) observed in photographs 90, 93 adjacent to purple door molding."
430. ואכן, מעיון בתמונות הזירה של המעבדה הניידת (ובין היתר תמונות 90 ו-93), ניתן להבחין בקצוות המשקוף, בשאריות הצבע האדום בו היו צבועים במקור משקופי הדלתות, טרם נצבעו מחדש בצבע סגול.
431. אם כן, עמדת ההגנה הינה כי שני הסימנים האדומים החשודים כדם שנמצאו על החלק השקוע של מזוזת הדלת, אליהם הפנה עוזיאל ז"ל בחוות דעתו ובעדותו בהליך הראשון, אינם כתמי דם, אלא חלק מהצבע האדום המקורי, אשר נחשף כתוצאה מ"גירוד" של הצבע הסגול.
432. במסגרת חוות דעתו הוסיף וקבע חברי בסוגיית כתמי הדם: "לעניין זה נחלקו המומחים, וגם בביקורנו בזירה, לא יכולנו להגיע למסקנה חד משמעית לכאן או לכאן, כך שכפות המאזניים לטעמי לעניין זה נשארו מעוינות".
כאמור, עם קביעה זו איני יכולה להסכים. לטעמי, כפות המאזניים נוטות לעבר המסקנה המתבקשת, כי שני הסימנים האמורים הינם כתמי דם, כפי שסבר עוזיאל ז"ל בעדותו, ולא שאריות צבע ישן.
433. ראשית, אני סבורה, כי קיים פער משמעותי מבחינת התשתית ששימשה את חוות דעת המומחים, למצער ככל שהדבר נוגע לשני הסימנים שנמצאו על משקוף החלק השקוע של מזוזת הדלת. שכן, בעוד עוזיאל ז"ל היה בעצמו בזירה, ויכול היה להתרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי משני הסימנים האדומים על צורתם, גודלם, צבעם, מרקמם והדמיון הישיר שלהם ליתר כתמי הדם בזירה, קיש נחשף אליהם רק באמצעות תמונות.
434. קיש אף הודה באופן מפורש כי לעוזיאל ז"ל יתרון עליו, לאור העובדה שהיה בזירה והתרשם ישירות מהראיות:
"עו"ד מ. חן רוזנפלד: ברור, ברור, ברור. אני שואלת אותך על שתי נקודות אדומות, סמוך למחסום הדלת המוסתר, שאתה קיבלת את המידע שהם לא היו דם, אז הנחת הנחה שהם לא היו דם, האם זה נכון? [תורגם מאנגלית] 1:03:14.
העד, מר פ. קיש: המידע שסיפקו לי שלא אספו אותם או בדקו אותם לאשר נוכחות דם. אני הסתכלתי עליהם כנקודות אדומות [תורגם מאנגלית] 1:03:34.
ש: או קיי, האם אתה מסכים איתי, ופה אני אזדקק לעזרתך. שלמומחה זירה, כשמגיע לטפל בזירה וקולט בחושיו את כתמי הדם יש יתרון גדול יותר ממי שלא היה בזירה? בזירה.
ת: האם אתה יכול לחזור על זה? זה נשמע מקוטע.
[תורגם מאנגלית] 1:04:24.
ש: האם אתה מסכים איתי שלמומחה זירה שבדק את הזירה וניתח כתמי דם יש יתרון על מי שלא היה בזירה? בדגש על היכולת להבחין בין כתם דם לכתם צבע. [תורגם מאנגלית] 1:05:11.
ת: כן, בן אדם שנמצא בזירה יש לו הזדמנות טובה יותר לראות את הכתמים מאשר אני מהתמונות בלבד. אני מסכים עם זה. [תורגם מאנגלית] 1:05:22." (עדות קיש, עמ' 5163, ש' 7-22 לפרוטוקול).