435. שנית, במסגרת עדותו, הופנה קיש לתמונה מספר 59 בתמונות המעבדה הניידת, בה מצולמת דלת תא מספר 2 ממבט מחוץ לתא. כפי שהראה ב"כ המאשימה במהלך הדיון, באמצעות הגדלה של התמונה בעזרת המחשב, ניתן לזהות בבירור סימן אדום המצוי בחלק הפנימי של המשקוף הימני, מספר סנטימטרים מעל החור העליון של בית המנעול. במהלך עדותו נשאל קיש, האם סימן אדום זה נמצא מעל לצבע הסגול, כך שאינו חלק מהצבע האדום המקורי של המשקוף, והשיב לדברים בחיוב:
"עו"ד ב. משה: כן, אתה מסכים איתי שהכתם האדום הזה הוא נמצא מעל, מעל הצבע הסגול? רגע, רגע, ההוכחה לכך היא שבמרכז החלק הגדול של הכתם האדום יש חלק חסר קצת ורואים טיפה את הצבע שנמצא מתחתיו הסגול. זה מאוד קשה, הוא רואה את זה כמו שאני רואה את זה. קודם כל, שאלה ראשונה. הוא איתר את הכתם שאני מדבר עליו?
העד, מר פ. קיש: Yes, I have
מתורגמן: כן.
עו"ד ב. משה: כן, השאלה השנייה, אתה מסכים איתי שהכתם הזה נמצא מעל הצבע הסגול, ולא מתחתיו?
...
העד, מר פ. קיש: כן, הכתם הזה נראה מעל, לכתם הזה יש מרכז בהיר יותר וישנה התיישבות של הנוזל בחלק התחתון שלו. [תורגם מאנגלית] 1:12:06.
...
ש: אז אני שאלתי האם זה, האם זה לא, האם הוא מסכים איתי שזה לא קשור? לא קשור לצבע האדום שהיה מתחת לצביעה הסגולה?
ת: מופע זה נמצא מעל הצבע הסגול, אז זה לא נובע ממשהו מתחת."
(עדות קיש, עמ' 5165-5166 לפרוטוקול).
436. לתשובה זו של קיש משמעות רבה. שכן, כפי שציינה המאשימה בסיכומיה, בחינה של מיקום הסימן האדום הנראה בתמונה מספר 59 לתמונות המעבדה הניידת, והשוואתו מבחינת צורתו ומיקומו לתמונות בהם נראים שני הסימנים אליהם הפנה עוזיאל ז"ל (ראו לצורך העניין תמונות 63 ו- 90 לתמונות המעבדה הניידת), מלמדות באופן ברור וחד משמעי, כי מדובר באותו סימן בדיוק (הסימן הימני יותר, המצוי מעל בית המנעול).
437. משמעות הדברים היא, כי בפועל לא נחלקו המומחים בסוגיה. שכן, במסגרת עדותו שלל למעשה קיש את התזה שהציגה ההגנה בשאלות/הנחות שהפנתה אליו, ואישר כי לפחות אחד מהסימנים האדומים אליהם הפנה עוזיאל ז"ל, איננו חלק מהצבע האדום המקורי אלא סימן המצוי מעליו, משמע - חומר חשוד כדם.
438. בהמשך לכך, במסגרת עדותו, הסכים קיש כי אם שני הסמנים האמורים הינם אכן סימני דם, אין אפשרות שהאזור היה מכוסה (ולפיכך אין אפשרות שדלת התא הייתה סגורה לחלוטין), אלא אם מדובר בסימני העברה חלף סימני התזה:
"עו"ד ב. משה: אם מדובר בכתם דם, זה מלמד על כך שהדלת הייתה פתוחה?
עו"ד ש. הרציון: קצת, אפילו קצת.
עו"ד ב. משה: נקודה.
כב' השופט ד. צרפתי: לא משנה כמה.
העד, מר פ. קיש: אם הכתמים באיזור השקוע הם כעובדה דם, אז הדלת, האיזור לא היה מכוסה כשהדם הגיע לשם.
עו"ד בני משה : ו...
פ. קיש: ואינני יודע מתי הדם הגיע לשם, כי אני לא יכול לקבוע במדוייק אם כעובדה הם כתמי מעבר או כתמי התזה, שהם כתמי מעבר שבכל נקודת זמן, לאחר שהיה דם נוזלי הם יכלו לגעת שם. אם זה כתמי התזה, זה היה אירוע התזה שהאיזור לא היה מכוסה, אני לא יכול לקבוע איזה מקרה זה בהתבסס על צורת הכתמים באיזור הזה.
האם כעובדה זה דם. [תורגם מאנגלית] 1:15:27."
(עדות קיש, עמ' 5167, ש' 17-29 לפרוטוקול).
439. בכל הנוגע לאפשרות שהעלה קיש כי יתכן שמדובר בסימני העברה, הרי שבחוות דעתו קבע עוזיאל ז"ל באופן חד משמעי, כי שני הסימנים המצויים במזוזה, מעל למנעול בית הדלת, הינם סימני התזה, תוך שהוא מבדיל אותם באופן ברור מסימני מריחה או נזילה, אותם זיהה גם באזור הבולט של המזוזה: "במזוזת הדלת חומר החשוד כדם בתצורת מריחות, נזילות והתזות המגיעות עד לגובה של כ- 160 ס"מ מהרצפה, כמו כן מספר תצורות התזות במזוזה מעל למנעול בית הדלת. (ראה צילומים 50,51)". אפנה גם לתמונות אשר צורפו לחוות הדעת, בהם נראים שני הכתמים כשחץ מופנה כלפיהם, לגביהם כתב עוזיאל ז"ל בפירוש: "מבט על מזוזת הדלת המוכתמת בחומר חשוד כדם בתצורת התזות".
440. כפי שכבר ציינתי, עוזיאל הינו המומחה שהיה בזירה ונחשף לסימני הדם באופן ישיר ובלתי אמצעי, כאשר גם קיש הודה, בהגינותו, כי בנסיבות אלו קיים לעוזיאל ז"ל יתרון ברור עליו. לאור האמור, איני רואה כל מקום לסטות מהקביעות בחוות דעתו של עוזיאל ז"ל, לפיה מדובר בסימנים בתצורת התזה.
441. מקום בו קבעתי כי שני הסימנים שנמצאו על החלק הפנימי של מזוזת הדלת הינם אכן סימני דם בתצורת התזה, הרי שהמסקנה המתבקשת היא כי דלת התא לא הייתה סגורה, למצער בעת השיסוף הראשון של צוואר המנוחה.
442. חיזוק לקביעה כי דלת התא הייתה פתוחה, ניתן למצוא גם בעדותו של המומחה עמיהוד לייפר (ראש מדור מעבדות ניידות – מז"פ), שהסביר בעדותו כי כתמי ההתזה על הדלת מתאימים למצב שהיא פתוחה ולא ניתנים להסבר כשהיא סגורה (עמ' 1558-1560).
443. על אף קביעתי הנ"ל, אדרש בקצרה גם ליתר הטענות של קיש. לעניין העדר כתמי דם מחוץ לתא, בין היתר על הכיורים ממולו, הרי שלטעמי אין בדברים ממש. אזכיר, המאשימה אינה טוענת שדלת התא הייתה פתוחה לרווחה אלא רק פתוחה מעט, באופן המאפשר את תנועת השיסוף באמצעות פרק כף יד ימין. בתרחיש זה, אשר לטעמי לא קיבל משקל מספיק בחוות דעת קיש, חסם הנאשם באמצעות גופו את הפתח הצר שנותר פתוח, ובכך מיסך את אפשרות יציאת דם אל מחוץ לתא.
444. אף בטענה לעניין כתמי הדם שנמצאו על הדלת ומסגרתה, אשר לא היו יכולים להיווצר באם הדלת הייתה פתוחה, לא מצאתי ממש. כפי שהובהר על ידי לא פעם, זירת הרצח הייתה כאוטית ביותר, ובמהלכה נגרמו למנוחה מספר פגיעות, נוסף לשני חתכים לפחות באזור הצוואר. לאור האמור, ובהינתן שהדלת נסגרה מיד לאחר השיסוף הראשון והייתה דינמיקה כלשהי בתא (שכן, כידוע, המנוחה נמצאה ישובה על האסלה אף שבעת הרצח מכסה האסלה היה פתוח) , לא מן הנמנע שאלה הגיעו לשם בשלב מתקדם יותר של אירוע התקיפה.
445. לאור כל האמור, ובעיקר בשים לב לקביעתי כי שני הסימנים שנמצאו בחלק הפנימי של מזוזת הדלת הינם כתמי דם שנגרמו בתצורת התזות, הגעתי למסקנה כי למצער, במהלך תנועת השיסוף הראשונה שביצע הנאשם, הייתה דלת התא פתוחה מעט. כאמור, לא מצאתי כי יש ב"השגות" אותן הציג קיש כדי לסתור קביעה זו, ולמעשה הוא אף מאשר אותה.
446. על הדינמיקה שהתרחשה בתא ניתן ללמוד ממצאים אובייקטיביים נוספים, הכוללים בין היתר את תצורות הדם בזירה, הכוללות מריחות דם על הקירות והדלת, מריחות חח"ד על בסיס האסלה, הימצאות חח"ד על סוליות נעליה של המנוחה ועוד. במצב דברים זה, לא ניתן לטעמי לבודד מופע דם, ולנתח אותו באופן עצמאי, מבלי להתייחס להיותו חלק משרשרת האירוע, כפי שעשה קיש בסוגיית הדם הרציף על הדלת ומסגרת הדלת.
447. בנוסף, ההגנה העלתה טענה, כי חיזוק לעובדה שהדלת הייתה סגורה בעת הרצח הוא דפוס סימני הדם בתוך התא, שהינו תוצאה של מאבק בין הרוצח למנוחה. בסעיף 206 קובע חברי ש"ברור לכל בר דעת, וזאת חרף נסיונות חלק מעדי התביעה למזער זאת, או לקרוא לזה בשמות אחרים, שהיה מאבק של מספר דקות בין הרוצח (יהא אשר יהא) לבין המנוחה". חברי מגיע למסקנה זו מתוך העובדה שהיו בתא כתמי דם בהיקף של כמעט 360 מעלות (סע' 208). לא אוכל להסכים למסקנה זו. לטעמי, עדי התביעה, לייפר ופיאמנטה, היו עקביים באומרם שוב ושוב שאין הם יכולים לקבוע כי היה מאבק בתא, גם אם אינם שוללים זאת. הדבר משתקף היטב בציטוטים שחברי מביא, כגון "לא בהכרח מאבק, זה יכול להעיד גם על מאבק אבל גם יכול להיות, תראה אם אני נמצא בתוך תא קטן עם בן אדם נוסף, גם אם הוא מנוטרל, גם אם לצורך העניין אין לו יכולת תגובה, אין לו טונוס שרירים בכל זאת יש פה תנועה, הזזה, תנועה של הבן אדם התוקף, תנועה של הנתקף, נפל על הרצפה... בכל זאת בן אדם שכבר אין לו טונוס שרירים הוא הופך להיות כמו שק תפוח האדמה והוא נופל והגוף שלו בתאם מגיב" (עדות פיאמנטה, עמ' 1220-1221); "מספיק אפילו שהיא זזה, זה גם מבחינתי דינמיות... זה לא אומר שהיא רבה איתו, לא ממש רבה איתו, זה לא חייב להיות שהיא רבה איתו... זה לא חייב להיות מאבק בהגדרה מה שאתם קוראים בהגדרה הקלאסית של מאבק" (עדות לייפר, עמ' 1537). המומחים שבים ומדגישים כי יש הבדל בין דינמיות – שמשמעה תנועתיות, לבין מאבק, ולכן כתמי דם בהיקף התא יכולים היו להיגרם כשהמנוחה כבר אינה בין החיים. דינמיות זו גם מסבירה את הימצאותם של כתמי דם בהיקף של כמעט 360. כפי שהבהיר לייפר, סימני ההתזה אינם נגרמים בהכרח ישירות מאקט התקיפה עצמו, אלא יכולים להתרחש אחריו, למשל כתוצאה מתנועת הסכין או הזזת הקורבן.
448. אשוב ואזכיר לעניין זה את דבריו של הנאשם לחוקרים במסגרת ההודאה מיום 19.12.06, לאחר שהדגים את תנועת השיסוף שביצע, כי לאחר מכן "קפצתי פנימה" (מ"ט 172/06 (1), חלק 2, עמ' 89/93). עוד אזכיר כי באותה חקירה, כאשר נשאל על הדם בזירה, ידע הנאשם להפנות באופן ספציפי להימצאות דם על דלת התא, כאשר מסר לחוקרים: "על.. על הדלת הגיע קצת... שירותים מספר 2. קצת על הדלת. וילך שמה.. וככה.. ועל הריצ... הלך על הריצפה." (מט 172/06 (1), חלק 2, עמ' 56/93).
449. האמור מלמד על היתכנות לכניסה מצד הנאשם לתא ולסגירת הדלת אחריו לאחר השיסוף הראשון, אז הוסיפה להתרחש דינמיקה משמעותית בתא (שכללה בסופה גם את סגירת מכסה האסלה והושבת המנוחה עליה), אשר הביאה להגעתם של כתמי הדם לדלת ולמסגרת.
450. בהמשך, הנאשם הבהיר לחוקרים כי המנוחה ניסתה לסגור את הדלת אך לא הספיקה:
הנאשם: "אני עשיתי צעד בכיוון שלה, בכיוון שלה. היא קפצה לתא שירותים מספר שתיים."
חוקר- סשה: "הספיקה לסגור/לנעול את הדלת?"
הנאשם: "היא לא הספיקה. עם הלהב. אני.. הכיתי בעזרת להב הסכין. פגעתי לה בגרון". (מ"ט 172/06 (1), חלק 4, עמ' 2/9).