451. במסגרת השחזור חזר הנאשם ומסר כי המנוחה ניסתה לסגור את הדלת בטרם פגע בה:
הנאשם: "אני רצתי אחריה. היא התחילה... הייתה לי (סכין) של בנייה. היא תמיד אצלי על החגורה... והוצאתי אותה, איכשהו ככה, את הלהב. אני.. אני לא זוכר. קפצתי פנימה בעקבותיה."
אנטולי: "אה, היא נכנסה כבר?"
הנאשם: "כן... אני לקחתי בעזרת הסכין.. והבאתי לה מכה בגרון."
...
אנטולי: "היא ראתה אותך?"
הנאשם: "כן, היא רצתה לסגור/לנעול את הדלת אבל אני כבר הייתי כאן." (עמ' 23-25/90 לתמלול השחזור מיום 19.12.06).
452. בהמשך השחזור שב הנאשם ותיאר: "אני הוצאתי את הסכין, והדלת הזאת הייתה די סגורה... הוצאתי את הסכין והשגתי אותה בשירותים. הילדה הסתובבה על מנת לסגור/לנעול... כבר הייתה בפנים... היא הייתה ככה על מנת לסגור/לנעול את הדלת... זה אני חושב, אני לא יודע במדויק." (שם, עמ' 33-34/90).
453. גם במסגרת ההודאה מיום 21.12.06, אישר הנאשם כי "כשהיא קפצה פנימה, היא ממ הסתובבה לסגור/לנעול את הדלת" (מ"ט 120/06 (1), חלק 3, עמ' 37/91).
454. הנה אם כן, התיאור שמסר והדגים הנאשם בחקירה ובשחזור מיום 19.12.06, ולאחר מכן בהודאה מיום 21.12.06, לפיו המנוחה ניסתה אך כשלה לסגור את דלת התא בטרם השיג אותה וביצע את תנועת השיסוף הראשונה, תואם את ממצאי הזירה לעניין מצב הדלת בזמן הרצח, כפי שעלה בחוות הדעת המומחים עוזיאל ז"ל וכן פיאמנטה, אותן מצאתי לאמץ.
455. אם כן, ידיעת הנאשם כי בזמן ההנפה הראשונה הייתה דלת התא פתוחה במקצת, באופן התואם את ממצאי הזירה, מהווה פרט מוכמן בעל משקל. הדבר אף משתלב עם ההדגמות שביצע הנאשם במהלך ההתוודות, ההודאה והשחזור, לפיהן הרוצח עמד מחוץ לתא, בצדודית למנוחה, כשצד ימין שלה מופנה כלפיו, ומגביר את משקלן.
ט. הדם בשירותי הבנים
456. כפי שפורט בהרחבה בראשית חוות דעתי, עוד ביום 12.12.06 סיפר הנאשם מיוזמתו לחוקריו כי כשבוע עובר לרצח, ראה טיפות דם בשירותי הבנים.
457. עוד קודם לחקירת הנאשם, ביום 7.12.06, נחקר ויקטור, עובד הניקיון בבית הספר. בחקירתו סיפר תחילה כי במועד הרצח ראה דם בשירותי הבנות (ת/247). עם זאת, במסגרת שחזור שנעשה עמו בבית הספר יום לאחר מכן (8.12.06), ויקטור תיקן את עצמו והבהיר, כי הבחין בטיפות הדם בשירותי הבנים שמתחת לשירותי הבנות, כפי שעולה מהמזכר שערך סשה (ת/137), ובהמשך כפי שמסר בהודעתו מאותו יום (ת/348). על דברים אלה חזר בעדותו בהליך הראשון (ת/251). ויקטור הגיע להעיד בהליך זה ביום 21.11.21, אולם לא זכר כל פרט מהאירועים שהתרחשו שנים קודם לכן. בהסכמת ב"כ הנאשם, הוגשו הודעותיו במשטרה ופרוטוקול עדותו בהליך הקודם, כפי שפורטו לעיל, מכוח תקנה 12 לתקנות סדרי הדין (ראו עמ' 1077-1078 לפרוטוקול).
458. במסגרת סעיף 400 לחוות דעתו, חברי קבע כי לא ניתן לאמץ את עדות ויקטור לעניין הדם בשרותי הבנים, כאשר "הטעם העיקרי לכך הינו כי נמנע מהסנגור לחקור את ויקטור חקירה נגדית, שכן ויקטור אומנם זומן והתייצב ואולם לא זכר דבר." גם עם קביעה זו אינני יכולה להסכים, שכן יש בה כדי לאיין את המנגנון שנקבע בתקנה 12 לתקנות סדרי הדין. ראו הדברים שנקבעו לאחרונה בע"פ 7985/20 גואטה נ' מדינת ישראל, (מיום 29.1.2023), לפיהם: "...ניסיונו של המערער למנוע את קבלת העדויות ואמרות העדים שנפטרו, יש בו כדי להכשיל את בית המשפט במלאכת בירור האמת ושקילת כל הראיות הרלוונטיות, כדי למנוע את חשיפת התמונה הראייתית המלאה. טענה זו של המערער עומדת בסתירה למטרותיו של הליך המשפט החוזר."
459. הסנגור תקף את עדותו זו של ויקטור (סע' 153-159 לסיכומיו), וכן הפנה לתצלומי שירותי הבנים (ת/424), מאלה נראה כי השירותים לא נוקו כלל. בנוסף, הוא כיוון חיציו כלפי סשה, אשר גבה את עדותו השנייה של ויקטור. לטענתו, החוקר היטה את ויקטור לשנות את גרסתו כי ראה את הדם דווקא בשירותי הבנים. זאת, שכן גורמי החקירה סברו דאז שדרך המילוט של הרוצח הייתה משם (סע' 473 לסיכומים). בהמשך סשה "ניווט" את הנאשם לתשובה הרצויה לו, כי את הדם בשירותי הבנים ראה ביום הרצח. טענות אלה ראיתי לדחות.
460. ראשית, לא נמצא לי נימוק שלא לקבל את עדותו של ויקטור. לא ראיתי כי הוכח, אז או היום, כי ויקטור הוטעה או הטעה באופן כלשהו, והדברים עולים ברורות מההודעות שמסר. יתרה מכך, העובדה כי תיקן את עצמו לגבי מיקום הדם כאשר חזר למקום, הינה טבעית ואינה בלתי סבירה, ואף מתיישבת היטב עם הודעתו הראשונה מיום 7.12.06, שם ציין כי בשירותים שניקה היו תאים סגורים עליהם יוכל להצביע רק כשיגיע למקום עצמו.
באשר לתמונות השירותים, שלכאורה לא נוקו, אלה היו בידי הנאשם בהליך הראשון, וניתן היה אז להפנות שאלה זו לויקטור, דבר שלא נעשה. מכל מקום, וזאת בבחינת עיקר, אפילו היה מקום לקבל כי הניקיון שנערך במקום לא היה יסודי כפי שניתן היה לקוות, אין בכך מאום כדי להשליך על התשובה היכן ראה המנקה את כתמי הדם שתיאר, בוודאי שעה שהוא עצמו נעדר אינטרס כלשהו בהקשר זה.
461. גם את אותה הטיה נטענת של ויקטור והחשד בדבר "ניווט" עדות הנאשם לתוצאה הרצויה, לא ראיתי לקבל. ראשית, טענה זו חסרה תימוכין כלשהם ונדחתה על ידי סשה בחקירתו הנגדית. שנית, ההנחה הגלומה בטענת ההגנה כי סשה היטה את ויקטור, קרי שיבש ראיות ואף בשלב כה מוקדם של החקירה, הינה מרחיקת לכת וגובלת באבסורד. שכן, איזו סיבה יש לחוקר משטרה, שאך החל בחקירת אחד ממעשי הרצח הנוראים במקומותינו, לשבש ראיות ולנסות להתאים את הזירה לתסריט היפותטי שאין עדות לקיומו, בעוד החוקרים עדיין מצויים בערפל.
462. על כן, בשים לב לעמדתו הנחרצת של ויקטור כי אכן ראה את הדם בשירותי הבנים, כפי שזו עולה מהמסמכים בעניין, לאור המועד בו אלו נערכו וכן לאור קיומם של חיזוקים לגרסה זו, כפי שיובהר להלן, מצאתי לאמץ את גרסתו של ויקטור ולקבוע כי קיומו של הפרט במציאות הוכח כדבעי.
463. אזכיר, שהחל מראשית מעצרו עסק הנאשם בסוגיית הדם שראה בשירותי הבנים, ושינה מספר פעמים את גרסתו לגבי המועד בו ראה אותן, ומדוע לא סיפר על כך בזמן לחוקרים. הנאשם אף העלה, כטענת הגנה, את התזה לפיה כישלונו בבדיקת הפוליגרף מקורו באותו חשש לספר על הדם בשירותי הבנים, משמע, סוגיה זו "קיננה" בליבו עוד בטרם הוטח בו חשד כלשהו.
464. עוד אזכיר, שההתוודות התחילה במשפט יזום של הנאשם, אשר לחש לאוזנו של ארתור: "אני עשיתי טעות אחת, לא היו עדים... אני עשיתי טעות, לא פינתי דם בשירותים של הגברים... את הדם, את הטיפות לא פיניתי. זו הטעות שלי..." (מ"ט 165/06 (26), חלק 2, עמ' 40/52). וגם בהמשך ההתוודות, הנאשם תיאר בפני ארתור את החשש הגדול שלו בשל טיפות הדם שהותיר בשירותי הבנים: "הזין של הדבר הזה, שעשיתי בו טעות... בשירותים של גברים, הטעות שלי... השארתי כשתי טיפות... על הרצפה... אבל ראיתי את זה אחר כך. אחר כך ראיתי דם... היה שלוש, ארבע טיפות דם... כי למה אני מפחד אתה מבין?" (מ"ט 165/06 (26), חלק 3, עמ' 8-9/46).
465. במסגרת השחזור, הנאשם תיאר כי לאחר הרצח הלך למקלט למטה. אז הבחין בדם על היד שלו ועל הסכין, והלך לשירותי הבנים בקומה, שם שטף את ידיו ואת הלהב. בהמשך, שב לחדר השירותים של הבנים, על מנת להטיל את מימיו, והבחין ב- "טיפות דם על הרצפה ליד האסלה. בערך.. היה שתיים, שלוש טיפות", אשר לדעתו טפטפו מהיד שלו. הנאשם סיפר כי לא עשה עימן דבר וחזר למקלט, להמשיך בעבודה.
466. כאמור, לאמירות אלו של הנאשם מצאתי לתת משקל גבוה בעת בחינת המשקל הפנימי של חטיבת ההודאה, אולם למעשה, יש בהן יותר מכך. אכן, מקום בו בפועל טיפות הדם לא אותרו בזירה (שכן ויקטור ניקה אותן) ולא הושוו עם דמו של הנאשם או עם דמה של המנוחה, הרי שלא ניתן לבסס קשר ישיר בינן ובין הרצח. יחד עם זאת, יש חיזוק חיצוני להימצאות טיפות דם בשירותי הבנים, דבר שהנאשם ציין מספר פעמים כמחדל שעשה. עובדה זו, הגם שאינה מהווה פרט מוכמן במובן הקלאסי, הרי שהיא מחזקת את התוקף של התוודותו. במילים אחרות, אמנם איני רואה בפרט זה כמוכמן, ואולם, עצם התנהלות הנאשם בסוגיה מלמדת כי עסקינן בפרט מפליל ומסבך בעל עוצמה גבוהה ביותר.