התנהגות הנאשם בחדר המורים
505. על פי עדותה של פסיכולוגית בית הספר נשרי, סמוך לאחר שעת הרצח היא נתקלה בחדר המורים באדם שזיהתה כגנן, כשהוא מתנהג באופן נסער:
"ובשתיים ורבע פחות או יותר הלכתי לחדר המורים להחזיר כוס לאזור של הכיור שם וכשנכנסתי הכיור נמצא במין כזה שמוסתר, נכנסתי לחדר המורים ועמדתי בפתח של (לא ברור) ושם ראיתי בן אדם שלצערי הרב טעיתי וחשבתי שאני רואה את הגנן... ראיתי אותו עושה תנועות מאד נסערות, גבוהות, הוא היה עם הגב אלי ואני הפתעתי אותו כי יש שם שטיח מקיר אל קיר, הוא הופתע כשנכנסתי, הוא הסתובב אלי, הפנם שלו היו נורא נסערות, זהו.". בהמשך, כאשר נשאלה על התנועות שעשה הנאשם הוסיפה: "לא, זה תנועות כאילו של חיפוש ככה משהו כזה ואז הוא הסתובב אלי, משהו כזה תנועות כאלה נורא נורא בהולות הוא הסתובב אלי וקפא מולי עם פנים נסערות שאני לא יכולה להדגים, בעצם זה להדגים פנים נסערות מאד." (עדות נשרי, עמ' –498-499 לפרוטוקול).
506. כפי שציין חברי בהרחבה בחוות דעתו, נשרי העידה כי תחילה הייתה בטוחה שראתה את הגנן של בית הספר בחדר המורים (אשר בפועל כלל לא היה בבית הספר באותו יום), אולם בהמשך, כשראתה את תמונת הנאשם בטלוויזיה, לאחר שנעצר, הבינה כי למעשה הנאשם הוא כנראה האדם אותו ראתה (שם, עמ' 501 לפרוטוקול).
507. במסגרת חוות דעתו קבע חברי כי "לא אוכל ליתן אמון בעדותה של נשרי כשם גם שאין אני משוכנע כלל ועיקר, שהנאשם דומה דמיון פיזי לגנן." אלא שגם עם מסקנה זו לא אוכל להסכים. ראשית אומר, כי מעיון בתמונות הגנן, מר ישראל נפתלי (ת/54), עולה כי בינו ובין הנאשם דמיון רב, אשר לטעמי יכול להטעות כל אדם סביר. מכל מקום, לתיעוד נ/15 (הודעתה של נשרי בתחנה מיום 11.12.06), לא ראיתי נפקות שכן, אין מחלוקת כי נשרי באמת ובתמים סברה תחילה שראתה את הגנן. אלא, שבסופו של יום הסבירה נשרי, אותה מצאתי כעדה מהימנה אשר מעוניינת למסור גרסת אמת, כי לאחר שראתה את תמונת הנאשם אותו לא הכירה קודם לכן, התרשמה כי הוא האדם אותו, ככל הנראה, ראתה מתנהג באופן חריג בחדר המורים, ובהתרשמות זו לא מצאתי כל סיבה לא לתת אמון.
508. אם נותר ספק באשר למהימנות גרסתה של נשרי, דומני כי הוא מתפוגג לאור העובדה הפשוטה כי גרסתה, לפיה ראתה את הנאשם בחדר המורים בסביבות השעה 14:15, תואמת באופן מדויק למדי את גרסת הנאשם בהודאה מיום 19.12.06, לפיה המפגש שלו עם המנוחה היה ב"תחילה של השיעור האחרון... זה היה בשעה אחת ועשרים, אחת ושלושים.", וכי לאחר הרצח פנה להכין לעצמו קפה בחדר המורים, שם הבחין במספר מורות "מצד ימין אחת, ושתים, שלוש מצד שמאל" (מ"ט 172/06 (1), חלק 2, עמ' 18/65). גם במסגרת השחזור סיפר הנאשם, כי לאחר הרצח ירד למטה, הלך לשירותי הבנים על מנת לשטוף את ידיו ואת להב הסכין, ומשם לחדר המורים על מנת להכין לעצמו קפה (וראו גם דבריו בחקירה עוד מיום 11.12.06, קרי, עובר להודאתו).
509. חיזוק לעדותה של נשרי כי השניים נפגשו מצוי גם בעובדה שכל אחד מהם סיפר בעדותו, שעמד במקום בו לא היה חשוף לשאר יושבי חדר המורים. כלומר, רק הם יכלו לראות זו את זה (ראו חקירת הנאשם ת/2 עמ' 2 ש' 24-25 ועדות נשרי בעמ' 498 ש' 16-17 ועמ' 499 ש' 23 ואילך). אפיון זה של המיקום, מעניק עומק נוסף לקביעה כי מפגש זה אכן התרחש.
510. למעשה, במסגרת חקירותיו, הנאשם כלל לא הכחיש כי יתכן שכשהכין קפה בחדר המורים עשה תנועות אשר עשויות היו להיראות מוזרות למתבונן מהצד. לעניין זה, עוד בחקירתו הראשונה מיום 11.12.06 (ת/2) השיב לשאלה כיצד התנהג בחדר המורים: "באופן רגיל. הכנתי קפה. היו מעלי אוזניות של פלייר ועמדתי עם הפנים כלפי המכונה לחימום המים. רק המורה שהייתה מימיני יותר נכון- ימינה מהכניסה לחדר המורים,- הייתה יכולה לראות אותי... אולי אני ענטזתי קלות תוך כדי שמיעת המוזיקה, אבל זה לא במאת האחוזים ואם ענטזתי- אז רק ברגל". הנאשם שב על גרסה זו במהלך חקירתו מיום 12.12.06, שם טען "שאני יכולתי לרקד. לרקד, לנענע רגל, ואנשים הבינו את זה לא נכון. הם סברו שאני עצבני." (מ"ט 160/06, חלק 4, עמ' 11/16).
511. לדעתי, מעבר לעובדה שהסבר זה אינו מתאים כלל לאופיו של הנאשם, אשר מתקשה אני להאמין כי ירקוד או "יענטז" בציבור, הרי שהוא אף אינו עולה בקנה אחד עם גרסתה של נשרי, לפיה האדם אותו ראתה ביצע תנועות גבוהות, נסערות ובהולות, וכאשר הסתובב אליה אף קפא כאשר פניו נסערות מאוד. אם כן, התנהגותו החריגה של הנאשם זמן קצר לאחר הרצח, כפי שעלתה מעדותה של נשרי, עולה לכדי התנהלות מפלילה מצדו, לה לא ניתן הסבר מספק.