כיבוס הבגדים על ידי הנאשם
512. כפי שפורט קודם לכן, על פי הודעות חותניו של הנאשם אשר הוגשו בהסכמה, ולדימיר הוא אשר על פי רוב היה אחראי על ביצוע הכביסה לכל בני הבית, כולל הנאשם ("ש. מי אצלכם בבית מתעסק בכביסת הבגדים? ת. בדרך כלל אני.").
513. במסגרת חקירתו מיום 13.12.06, הנאשם אישר כי חותנו הוא שבדרך כלל מכבס את בגדיו. אולם, את החולצה אותה לבש ביום הרצח הוא עצמו כיבס בשבת בצהריים, משום שחותניו נסעו (מ"ט 119/06, חלק 2, עמ' 23-24/35), ורצה שבגדיו יספיקו להתייבש עד ליציאתו לעבודה למחרת (עמ' 3065-3066).
514. העובדה שדווקא הנאשם הוא שכיבס את החולצה אותה לבש ביום הרצח, בניגוד למקובל בבית, מהווה כמובן צירוף מקרים המעורר חשד. כך לדוגמה, עולה התהייה מדוע לא ביקש הנאשם מחותנו לכבס את בגדיו ביום שישי, בו, לגרסתו, הביא את התיק עם הבגדים, ולמה לא כובסו בשבת, טרם יציאתם.
סיכום ההתנהגות המפלילה
515. התנהלותו של הנאשם לאחר הרצח משופעת בהתנהגויות מפלילות, חלקן מהותיות וחלקן מינוריות יותר. למרות שלכאורה מדובר באנקדוטות שוליות שאינן נוגעות במישרין לרצח, הן מתאפיינות בכך שהנאשם לא היה מסוגל להסבירן באופן סביר או בוודאות לא אמר לגביהן אמת, ובכך שגרסתו של הנאשם לגביהן נסתרה ישירות על ידי עדים שאין להם כל אינטרס לשקר. התמונה המתקבלת מצבר התנהגויות זה, היא שהנאשם ניסה להסתיר את המכנסיים שלבש באותו יום וסיפק בהקשר זה גרסאות שקריות, שהיה במצב נפשי חריג בליל הרצח, שגרם לו ללכת לישון מוקדם ולהימנע מיחסי אישות עם אשתו, שבחר להימנע מעבודה ביום לאחר הרצח בניגוד למנהגו ולאינטרס שלו, ששיקר בעניין לג'נח ולאולגה מבלי שהייתה לכך סיבה סבירה, ושהיה נסער בחדר המורים בסמוך לשעת הרצח.
צבר ההתנהגויות המפלילות, להן התקשה כאמור הנאשם לספק הסבר תמים, מוסיף למארג הראיות הפוזיטיבי הקיים ומחזק אותו.
"מי אמר"
516. ההסבר המרכזי של ההגנה לכך שהנאשם "נפל במלכודת" שהציבו לו החוקרים והמדובב, ובחר להתוודות ברצח נורא, להודות בו ולשחזרו, הוא אישיותו החלשה. בעטיה של זו, כך נטען, הנאשם לא עמד על שלו ולא התעקש שלא רצח את המנוחה, אלא השתכנע שגורלו נחרץ, ועל כן הוא חייב לקבל על עצמו את הרצח ולהסבירו במניעים שיצדיקו עונש מופחת.
517. ב"כ הנאשם טוען בסיכומיו כי "דומה שאיש בעולם ומחוצה/ן לו לא יחלוק (מלבד יורם, סשה והפרקליטות) כי הנאשם היה בעל אישיות חלשה מאד, וככזה היה קל מאוד להשפיע עליו, לרמותו, ולגרום לו לבטל את עצמו ואת זכרונו" (סע' 753 לסיכומים).
518. הראיה היחידה לטענה זו, היא ציטוט מפיו של הנאשם עצמו – "אני בן אדם רגיש ויותר קל מלתת קצת לחץ פסיכולוגי ולשבור אותי אבל אני כזה בן אדם, אני מאמין לכולם, אני מדבר עם כולם בחופשיות ואפשר לשבור אותי..." (שם).
519. בטענה דלה זו, המסתמכת כאמור רק על אמירה של הנאשם על עצמו, לא ניתן להסתפק. כמבואר להלן, טענה זו כלל אינה מתיישבת עם הרושם המצטבר העולה מהתיעוד של התנהלותו של הנאשם, במהלך החקירות ובשיחותיו עם המדובב בתא. היא אף אינה מתיישבת עם הרושם אשר הנאשם הותיר אצלי במסגרת עדותו בפנינו.
520. זאת ועוד, בנסיבות המקרה דנן, קשה מאוד לקבל כי הנאשם מסר הודאה מפורטת ברצח כה אכזרי של ילדה צעירה, רק בשל אישיותו החלשה או הנוחה לרצות. משכך, מן הראוי היה כי ההגנה תתמוך טענה זו, אותה היא מוצאת כטענת הגנה מרכזית, במקורות מתבקשים נוספים, כגון הצגת חוות דעת פסיכולוגית מקצועית אודות מבנה אישיותו של הנאשם, כמו גם עדויות מפיהם של מכריו של הנאשם, אשר יש בהן כדי לאפיין את דפוסי אישיותו והתנהגותו במקרים נוספים.
521. אף חברי ביקש לתהות על קנקנו של הנאשם, ובמסגרת חוות דעתו נדרש לדברים בהרחבה. בסע' 308 לחוות דעתו ביקש לבחון אמירות בהן השתמש הנאשם בתארו את עצמו (תוך שימוש בביטויים כגון "סוללה", "מצבר", "תלישת הגג" ועוד). לשיטתו של חברי, אין לסמוך על הדברים שאומר הנאשם במו פיו, מהם ניתן להסיק לגביו כי יש לו נטייה להתפרצויות של אלימות קשה. תחת זאת, חברי מציע לבחון את הנאשם על פי מעשיו: התנהגותו הטובה בבית הסוהר, העובדה שלא התפרץ במהלך הדיונים גם ברגעים קשים, התנהלותו השקטה בתאו ובחקירותיו ונימוסיו הטובים. לשיטתו של חברי, כל אלה מעידים על כך שאין שחר לטענות שמדובר ב"סוללה נטענת" או "פקעת עצבים". בנוסף, אף שגם חברי מסכים כי הנאשם נכשל באי אמירת אמת לא אחת, הרי שלקביעתו, מסכת שקריו דווקא היא שמלמדת על היעדר תחכום כלשהו מצדו של הנאשם, ובוודאי לא על היותו בבחינת "שחקן שחמט על".
522. הגם שמקובלת עלי הערכתו של חברי, לפיה בין הנאשם לבין תחכום "פעורה תהום", וכי הוא בוודאי לא הפגין חשיבה אסטרטגית אפקטיבית בהתנהלותו ולאורך חקירותיו, הרי שכמבואר להלן, התרשמותי הכוללת מהנאשם ומאישיותו, והמסקנות הנגזרות מכך, שונות בתכלית מאלו של חברי.
523. ראשית, אני מוצאת כי דברי הנאשם ביחס לעצמו מלמדים כי יש בו נטייה לאלימות. אכן, הנאשם התנהל בנימוס ובשקט במהלך החקירות והעדויות. עם זאת, ובכל הכבוד, לטעמי, אין די בכך כדי להסיק מסקנות בדבר דפוסי אישיותו או בדבר קיומה של נטייה פוטנציאלית להתפרצות. אמנם, אין ספק, שבסביבת סמכות, כגון בבית המשפט או בנוכחות החוקרים, הנאשם נמנע מאלימות (יוער, כי לא קיבלנו במסגרת הליך זה ראיות חיצוניות כלשהן בדבר התנהלותו של הנאשם בתקופת מאסרו). ואולם, האם די בכך כדי ללמד על כך שאין סיכוי כי התפרץ באלימות בהקשרים אחרים? האם ניתן לקבוע כי אנשים המתנהגים בשקט ובנימוס מול גורמי סמכות לא יאבדו שליטה וינקטו באלימות בשום מקרה? בזהירות המתבקשת, אני סבורה כי לא ניתן לקבוע זאת באופן קטגורי, בוודאי ללא תימוכין בחוות דעת מקצועית רלוונטית, ובוודאי לא לצורך קבלת טענה זו כטענת הגנה מרכזית.
524. זאת ועוד, בניגוד לחברי, איני מקלה ראש כלל בדיווחים לגבי התנהגות אלימה בעבר, אותם מסר הנאשם בצורה מפורטת לגבי עצמו. כזכור, הנאשם סיפר, מיוזמתו, כי הוא תקף ופגע באופן קשה באחיו, כי כמעט תקף באותו אירוע גם את אביו, וכי היה מגיע ל"פריקה גופנית", כדבריו, במסגרת עבודתו כשומר במועדון הנאשם אף ציין שבארץ אין לו אפשרות כזו (מט 165/06 (25) חלק 3 עמ' 27-31 וכן עמ' 46).
לדבריו של הנאשם עצמו, גם אשתו הייתה מודעת לנטייה זו שלו, ודאגה שמא יגיב להתגרות ויפגע במישהו באם יכעיס אותו.
525. אף כאשר הנאשם דיבר על התנהגות הילדים כלפיו, ניכרת באופן דיבורו אלימות סמויה. כך, הוא סיפר למדובבים כי הוא "אוהב להסתכסך עם מרוקאים" וכי הוא "באמת שונא אותם", וביחס לבחור ממוצא אתיופי אותו פגש בתחנת המשטרה וביקש ממנו סיגריה אמר "...בלאט, גמד כזה, על הזין ... אילו הייתי שוטר-זבל ... הייתי מסתכל, אין אף אחד, הייתי דופק אותו ככה..".
אני מוצאת, כי התבטאויות מסוג זה שהוצג לעיל, הן בתוכנן והן בסגנונן, לא רק שאינן מתיישבות עם תיאורו העצמי של הנאשם או עם טענות הסנגור הנסמכות עליו, בדבר היותו של הנאשם טיפוס מוחלש, אלא הן מתיישבות לטעמי דווקא עם המסקנה ההפוכה, בדבר היותו של הנאשם אדם המחזיק בצורת חשיבה ואופי חשדניים ואגרסיביים כלפי אחרים, אשר לא אחת תרגם את מחשבותיו ורגשותיו למעשים אלימים של ממש, או שהעיד על עצמו כי היה מעוניין לעשות כן.
526. ודוק: אני ערה לכך שאחיו של הנאשם, אשר העיד בפנינו, המעיט מחומרת הפגיעות שספג מהנאשם באותה תקרית בעבר אליה התייחס הנאשם עצמו בהרחבה. ואולם, בתוך סבך שקרים זה אשר טווה הנאשם, מדוע שנאמין לאח כעת, וזאת כאשר לא ניתן לשלול את מניעיו לסייע לנאשם ולציירו באור חיובי? יתירה מכך, סיפור מקרה זה של תקיפת האח ופגיעה חמורה בו עד כדי כך שהשתין דם, הובא יותר מפעם אחת על ידי הנאשם עצמו, וכאמור, מול ארתור, הנאשם אף פירט את תקיפת אחיו לפרטיה. מכל מקום, עדותו של האח לא שללה את קרות האירוע אלא רק את מידת החומרה של הפגיעה בו, וממילא אין בה כדי לשלול התרשמות ממקרה זו בדבר נטייתו של הנאשם להתפרצויות אלימות, אשר אינן מאפיינות התנהגות נורמטיבית של אדם בוגר.
527. במאמר מוסגר, יצוין שהנאשם ניסה למנף את עדות אחיו ליצירת רושם לגבי "אישיותו החלשה", וטען שלמעשה הוא חשב כל השנים שפגע קשות באחיו משום שכך הוריו אמרו לו. על כך אזכיר, שהנאשם עצמו הוא שסיפר שדווקא הוריו באו אליו בטענות על התנהגותו כלפי האח, ועל כן כמעט ותקף גם את אביו, כך שמדובר בשקר נוסף מבית מדרשו של הנאשם.
528. בנוסף על דברים אלו, לא למותר להזכיר, כי אין מחלוקת כי לנאשם ידע "חריג" לגבי אופן המתת אדם באמצעות סכין. היינו, בצד הנטייה לאלימות, ניתן להצביע גם על המומחיות שגילה בהלכות שיסוף גרון. כפי שנסקר לעיל בשלב מוקדם יותר בפרק זה, הנאשם גילה בקיאות מפתיעה בטרמינולוגיה של כלי הדם בצוואר ובהשלכות של הפגיעה בהם בסכין. יתרה מכך, הוא אף הדגים למדובבים את אופן התפרצות הדם, כאשר התלבטו עמו כיצד ניתן לשסף גרון מבלי להתלכלך. כשנשאל הנאשם על ידי ארתור בשיחת ההתוודות בדבר מקור הידע שלו, השיב שלמד זאת מספר הדרכה של הק.ג.ב. מדובר בתחום התעניינות שהינו, בלשון המעטה, בלתי שגרתי, ובידע שאינו מצוי ברשותם של מרבית בני האדם, אך הפלא ופלא, מחזיק בו הנאשם ברצח המנוחה, באמצעות שיסוף גרונה.
529. חברי סבור, שלא הוכח כי המאמר אותו הוריד הנאשם מהאינטרנט אודות שימוש בסכין נקרא כלל על ידו. לטעמי, אין זה משנה אם הנאשם אכן קרא בפועל את המאמר. יוזכר, כי אין חולק שבביתו של הנאשם נתפס דיסק שעליו צרוב הספר "סכינים קרביים עדכניים – דגמים, יצרנים, יישום, התפתחות" (ת/288). אין מדובר במידע שעלה למחשבו בשיטוט אקראי באינטרנט תוך חיפוש של דברים אחרים, אלא בחומר עיוני שהיה ברשותו, נצרב, ונשמר על ידו באופן יזום. כדברי המאשימה, וכן בהתאם לעדותו של הנאשם עצמו בפנינו, הספר שנתפס עוסק, בין היתר, בשימוש פונקציונאלי בסכין. היינו, אין ספק כי המידע הספציפי החריג ויוצא הדופן נתפס בחזקתו של הנאשם, כי הנאשם הפגין בקיאות באופן השימוש בסכין לשם הריגת אדם, וכי הסביר במו פיו היכן רכש את הידע והמיומנות בעניין זה. לכך יש להוסיף את העניין אשר הנאשם מגלה בכלי נשק קר ובסכינים בפרט. כפי שמפרטת המאשימה (עמ' 409-412 לסיכומים), הוכח כי לנאשם אוסף סכינים והוא הרבה לאסוף מידע בנושא. יתירה מכך, בשיחתו עם המדובב יבגני, הנאשם אישר שהוא גם יודע להשתמש בסכיניו.
530. חברי קובע, כי הנאשם, נוכח אישיותו המוחלשת, היה בבחינת "חומר ביד היוצר" בידיו של המדובב ארתור. גם לכך לא אוכל להסכים. כפי שהעיד הנאשם עצמו, יחסיו עם ארתור היו יחסי אמון חבריים. סקרתי לעיל את יחסיו של הנאשם עם המדובבים ועם ארתור בפרט. התרשמתי כי הנאשם לא "הסכים" או "קיבל" את דברי ארתור במלואם, אלא ידע לעמוד היטב על דעתו. כפי שפורט לעיל, במקומות בהם חלק על ארתור, הוא לא נמנע מלהביע את דעתו ולבחור את התנהלותו בכוחות עצמו. למשל, גם ברגעי "המתיחות הקשים" בהתוודותו בפני ארתור, הוא חלק עליו בנוגע לאופן התרחשות הרצח, לחש על אוזנו בקרבה רבה את פרטי הרצח, התקרב למיטתו להשלים חלקי שיחה חסרים, ועוד. בהתנהלותו זו, הנאשם לא נהג כלל וכלל כאדם מוחלש או מרצה, או כמי שניתן לשים דברים בפיו.
531. אף אין בידי לקבל את טענת ההגנה כי הנאשם "חזר כתוכי" על גרסאות שהושמו בפיו. אכן, ניתן לראות כיצד הנאשם חוזר על "סיפור המעשה" אותו טווה בסיועו של ארתור, וזאת הן בהקשר של גרסת האפקט והן בהסבר לעניין הנסיבות שהובילו אותו לביצוע הרצח. ואולם, איני סבורה כלל שמדובר במצב דברים בו ארתור הוא ש"דיבר מפיו" של הנאשם. כפי שסקרתי לעיל בהרחבה, הנאשם הפגין יכולת מובהקת בנוגע לאפשרותו לברור לעצמו במה ראוי לו להשתמש מתוך עצותיו ורעיונותיו של ארתור, בכדי לקדם את גרסתו ומצבו. מנגד, הנאשם החליט גם אילו אפשרויות ורעיונות שהוצעו לו על ידי ארתור אינם מתקבלים על ידו ואינם "נקלטים" לדרך התנהלותו ולאופן בניית גרסתו. הנאשם אף הוכיח כי הוא שולט היטב בתזמון ובאופן בו הוא משתמש בעצותיו של ארתור. כך, למשל, באותו "ניסוי כלים" שערך לבחינת היתכנותה של גרסת האפקט באוזניו של הפסיכיאטר ובחקירתו בשעות הערב ב-18.12.06. עוד אדגיש, כי ארתור סייע לנאשם לבנות גרסה סביב המניע לרצח ונסיבותיו, באופן המשרת את האינטרס של הנאשם להקל את עונשו. על כן, אין רבותא בכך שהנאשם אכן השתמש בה. כן יש לזכור, כי הפרטים באשר לאופן ביצוע הרצח והתחושות הרגשיות שעורר, כפי שתיאר הנאשם באופן אותנטי במהלך ההתוודות, באו אך ורק מהנאשם עצמו ולא מארתור, באופן שאינו מתיישב כלל לטעמי עם אפיון הנאשם והתנהגותו כ"תוכי החוזר על מה שהושם בפיו".
532. גם עם קביעת חברי כי שהנאשם הוא טיפוס "מרצה" ו"מסביר", זה שנוטה ללכת ולהסכים עם החוקרים ועם ארתור (סע' 321 לחוות דעתו), לא אוכל להסכים. להתרשמותי, הנאשם דווקא גילה יכולת לעמוד על שלו גם תחת לחץ, לא להחצין את רגשותיו או לחשוף את צפונות ליבו, ולא למהר ולתת לחוקרים את רצונם. כך למשל, בחקירת ה 19.12.06, טרם ההודאה, סשה חוזר ומטיח בנאשם שהוא הרוצח, וזה מתעקש ואינו מוותר ומכחיש את הדברים. או למשל, וביתר שאת, בחקירת ה -21.12.06, במהלכה הוא שולף משרוולו גרסאות מגוחכות שבוודאי לא נועדו לרצות את החוקרים, ואף מעז פניו לעומתם, ואומר שישמור מידע לעצמו ויגלה בפניהם רק את חלקו. בהקשר זה, בולטת במיוחד התנהלותו של הנאשם בחקירה מיום 1.1.07. במהלכה, הנאשם מתעקש שלא התוודה כלל לפני ארתור וממציא גרסאות חדשות לגבי מה שהתרחש ביניהם, וזאת בטרם התחוור לו שקיים תיעוד להתוודות המצוי בידי החוקרים. לו היה הנאשם אכן טיפוס "מרצה" או "מובל", ניתן היה לצפות כי בשלב זה בוודאי שהיה נוהג אחרת.
533. עוד אזכיר, שהודאתו של הנאשם נמסרה רק לאחר שבוע של שהות במעצר, ותוך שהוא "משחק" בפני חוקריו את גרסת האפקט. אזולאי, ששיתף פעולה עם ההתחזות, היה צריך להשקיע מאמץ בכדי לעודד את הנאשם להיזכר בפרטים, וזה נידב אותם טיפין טיפין. אם כן, הנאשם התנהג בדיוק הפוך מכפי שניתן לצפות ממי ששואף לרצות את חוקריו ולתת להם את מבוקשם.
534. כאמור, בנקודה מסוימת אני מסכימה עם חברי, והיא כי הנאשם אינו "שחקן שחמט על", ואינו מתגלה כאדם מתוחכם מאד אשר צופה מספר מהלכים קדימה. עם זאת, אף תמונת הראי אינה נכונה. לטעמי, אין מדובר כלל באדם חסר ישע אשר נקלע לסיטואציה קפקאית, שלא ידע כיצד להיחלץ ממנה. כפי שהראיתי, הנאשם הבין היטב את מצבו המשפטי ואת הראיות נגדו, וידע להעריכם ולשקול את דרכי פעולתו בהתאם למצב הדברים המשתנה וההתפתחויות בחקירה. במקום לדבוק באמת אחת כלשהי ולהכחיש ביצועו של רצח בו לא היה מעורב, הוא לא הפסיק לשקר מחקירתו הראשונה ועד לעדותו בפנינו, לשנות את גרסתו חדשות לבקרים, לדלג מגרסה לגרסה, ובאופן כללי להתנהל בהתאם לטקטיקה מקומית אשר התחלפה תדיר. גם חברי מכיר בכך שהנאשם "משקר לעיתים", ושיש "סתירה של ממש" בין גרסאותיו בהליכים השונים, ואף בכך שהוא "אינו משקר מעת לעת גם מקום בו השקרים אינם משרתים את האינטרס שלו". לטעמי, מדובר במי ששיקר באופן לא מתוחכם, וניסה בצורה מגושמת ו"בתפרים גסים" להתל בחוקריו על מנת לשפר את מצבו, על יסוד הערכת מצב נקודתית משתנה. אלא שלנוכח הראיות, חוסר העקביות בגרסאות והשקרים שנחשפו, גם לגבי פרטים אזוטריים, הוא רק הלך והסתבך וקשר את עצמו עם מעשה הרצח. זו אינה דרכו של אדם מוחלש חף מפשע.
535. אני מוצאת, כי הביטוי המשמעותי ביותר לשילוב בין חוסר אמינות לחוסר תחכום מצוי בגרסאות הנאשם בסוגיות המפתח של המשפט החוזר. כפי שכבר ציינתי, במקום לנצל את ההזדמנות, הנדירה, שנקרתה בדרכו, ולהסביר את הסיבות להתוודותו ולהודאותיו, הנאשם בחר להתעלם כליל ממה שסיפר בהליכים קודמים ובראיונות, והציג גרסאות כבושות חדשות, שאינן עולות בקנה אחד עם גרסאותיו הקודמות ועם השכל הישר. יתר על כן, מצופה היה מהנאשם כי בהליך זה, שעה שהוא יודע שהתוודותו בפני המדובב היא מעיקרי הראיות כנגדו, הוא יבהיר בגרסת אמת ברורה, כבר בראשית חקירתו הראשית, מדוע מסר גרסת שקר בהליך הקודם. האם גם אז הדבר נבע מאישיותו המוחלשת והנוחה לרצות? תחת זאת, הנאשם הוסיף והכביר שקרים גם בפנינו, באופן שברור לגמרי כי לא ניתן ליתן בו, ובגרסאותיו המשתנות, כל אמון.
536. לבסוף, והגם שנאשם לא טען זאת, בחנתי את השאלה האם יתכן שעובדת היותו של הנאשם זר בארץ, מי שהשפה העברית אינה שגורה בפיו והמנטליות לא מוכרת לו, עלולה הייתה להביאו לכדי הודאת שווא. הנחת המוצא שלי בעניין זה היא, כי בשל מאפייניו אלו, הנאשם עשוי להשתייך לקבוצת סיכון למסירת הודאת שווא, ולכן יש לנקוט בזהירות יתרה לגבי בחינת הודאותיו, והערכת עדותו וגרסאותיו. ואולם, לאחר עיון וצפייה מדוקדקים וחוזרים בתיעוד חקירותיו והודאותיו של הנאשם, לא מצאתי שמשתני רקע אלה באו לידי ביטוי בהקשר ההתוודות ומסירת ההודאה. כפי שנאמר לעיל, הנאשם נחקר בשפה הרוסית או בנוכחות דובר רוסית, הבין היטב את מצבו ואת הסיטואציה בה הוא מצוי, נפגש באופן סדיר עם עורך הדין שהוא או משפחתו בחרו ושהה בתא המעצר עם דוברי שפתו, אשר שיחותיו עמם מלמדים כי הוא הבין היטב את מצב הדברים לכל אורך הדרך. יתירה מכך, כאמור, הנאשם עצמו לא טען דבר המאפשר לסמוך מסקנות על זרותו. כאמור, הודאתו באה, כך לטענתו, על רקע אישיותו החלשה דווקא, ולזאת לא הביא ראיה כלשהי פרט לגרסה חדשה ובלתי משכנעת. בוודאי, שטיעון ממין זה אינו מסביר את ההתוודות בפני המדובב.
537. כאמור, טענת ההגנה המרכזית הינה לאישיות חלשה של הנאשם אשר אפשרה את הודאתו ברצח שלא ביצע. בנוסף על כלל האמור לעיל בנוגע להתרשמותי מאישיותו ואופיו של הנאשם, מובהר שלא אוכל לקבל טענה זו גם לגופה. מצפייה בתיעוד החקירות והשיחות בתא עולה כי הנאשם גילה ערנות רבה למתרחש סביבו, עקב אחרי הפרטים בחקירותיו והבין היטב את מצבו המשפטי, כפי שבא לידי ביטוי בשיחותיו עם החוקרים ועם המדובבים. בהקשר זה ניתן להפנות גם להבנתו של הנאשם היטב את הליך המעצר, למרות שהתנהל בעברית. בנוסף, כפי שעולה מדבריו בתא, הוא מתמצא במידה לא מבוטלת בנבכי החוק הפלילי האוקראיני, לדבריו - כדי להגן על עצמו, ומסביר היטב את משמעותן של ראיות (נסיבתיות וישירות) ומשמעותן במשפט (מט 161/06 (1) חלק 1 עמ' 34).
538. עוד אוסיף, התרשמתי כי אין מדובר באדם חלש, שמקבל על עצמו בקלות השפעה מצד אחרים. בעיני, הנאשם הצטייר כאדם חשדן באופן חריג, שאינו ממהר לתת אמון בסביבתו. כך, לדבריו, הוא נמנע לחלוטין מתקשורת עם ילדי בית הספר, פן יואשם בהטרדה, והסתובב עם הפלייר על אוזניו על מנת שלא לשמוע את דבריהם. עוד בחקירתו הראשונה הוא סיפר על חששו מפני הסתבכות, ואף הביא כדוגמא סיפור ששמע על בחורה שסחטה אדם שהסיע אותה (מט 160/06 חלק 2 עמ' 70 ראו גם דבריו למדובב מט 161/06 (1) חלק 2 עמ' 45).
539. אציין, כי מקובלים עלי האפיונים הכלליים שמפרטת המאשימה לגבי הנאשם, באשר להיותו נבון וסקרן, שהוכיח יכולות למידה עצמאיות, והפגין ידע כללי וספציפי במגוון נושאים. תכונות אלה באו לידי ביטוי בשליטתו בפרטים ובתובנותיו במהלך החקירות.
540. אסכם חלק זה ואומר, כי איני מקבלת את טענת ההגנה או קביעת חברי כי הנאשם הולך שולל והודח להודאת שווא בשל אישיותו החלשה. אף איני סבורה כי הנאשם היה "כחומר ביד היוצר" בידי ארתור או כי הוא "חזר כתוכי" על דברים ששם המדובב בפיו. כפי שפורט בהרחבה לעיל, לא מצאתי שהוצגו בפני בית המשפט ראיות ממשיות התומכות בטענות אלו, למעט טענות בעלמא. כאמור, התרשמתי שהנאשם הפגין דעתנות ויכולת בחירה באשר למה לומר לחוקריו ולמדובב וכיצד להתנהג מולם, וגילה ביטחון עצמי לעמוד על שלו, הן בפני המדובב והן בפני חוקריו. כמו כן, ועל סמך דבריו של הנאשם עצמו, יש בו נטייה לאלימות, אשר מספר פעמים במהלך חייו אף קיבלה ביטוי מעשי קשה. אף חיבתו של הנאשם לסכינים, ידיעותיו החריגות לגבי אופן השימוש בהם והיכרותו עם האנטומיה בהקשר של המתת בני אדם, מוסיפים לאישיותו מימד נוסף הרלבנטי לענייננו, שאינו מתיישב כלל עם קווי אופי של אישיות מרצה או חלשה.
סוגיית מוסריותו של הנאשם – פרשת "סרטי הסנאף"
541. יוזכר, כי מחשבו של הנאשם נתפס על ידי גורמי החקירה ביום 12.12.06, וכי החוקר צחי סגל (להלן: "סגל") ערך בדיקה וחוות דעת בדבר היסטוריית הגלישה של הנאשם באינטרנט. חוות דעת זו הוגשה בהליך הקודם, ושימשה בסיס לקביעת ממצאים. במסגרת הליך זה, הצדדים הגיעו לידי הסכמה באשר לתוכן מחשבו של הנאשם, ותוכן הסכמתם הוגש כראיה (במ/1). בין היתר הוסכם ביניהם בעניין זה כך: