ובהמשך:
"כב' הש' א. קולה : עכשיו אני שואל, מר נבו, אתה הגעת, אמר לך לחבר מוניטור, בשלב הזה כשאתה אומר נכנסנו אני ואחרים אחד אחרי השני, מי זה אחרים? בעצם בשלב הזה הייתם אמורים להיכנס אתה והפרמדיק.
העד, מר צ. נבו : נכון, אחרי שאנחנו סיימנו,
כב' הש' א. קולה : בשלב הזה, כשאתה אומר בשלב הזה אני נכנסתי וכן אחרים, איזה אחרים נכנסו בשלב הזה שבין הבקשה של הפרמדיק ממך לחבר את המוניטור,
העד, מר צ. נבו : אי אפשר, אין מקום להיכנס, סיימתי עם המוניטור הפרמדיק נכנס לבד, אי אפשר להכנס יותר, כנראה בשביל לבדוק יותר, יצאנו החוצה מהתא למתחם, אם אני העדתי באותו ערב ששם נכנסו עוד אנשים סביר להניח שזה היה נכון כי זה ממש,
כב' הש' א. קולה : אבל זה קרה אחרי שסיימת את פעולת המוניטור.
העד, מר צ. נבו : זה קרה אחרי שאנחנו יצאנו.
כב' הש' א. קולה : בסדר."
(עמ' 736 לפרוטוקול).
וכן:
"העד, מר צ. נבו : אחרי שיצאנו אני זוכר במעומעם אני לא זוכר בדיוק נכנסנו לפתח והסתכלו ויצאו ונכנס עוד אחד.
עו"ד מרציאנו : מי?
העד, מר צ. נבו : אנשי המשטרה ששם הסתובבו במקום,
...
כב' הש' ד. צרפתי : אתה ראית בעיניים שלך על פי זיכרונך עכשיו שמישהו נכנס כשאתה היית שם?
כב' הש' א. קולה : על פי זיכרונך היום.
העד, מר צ. נבו : לא, כשאני הייתי בתוך התא אי אפשר.
כב' הש' ד. צרפתי : כשיצאת, אתה ראית בעיניים לפי מה שאתה זוכר עכשיו?
העד, מר צ. נבו : לא זוכר, אבל אם אני כך העדתי זה נאמן."
(עמ' 737-738 לפרוטוקול).
731. זאת ועוד, גם עדותו של חוטר מלמדת על האפשרות שהיו נוספים שנכנסו, אבל נמנעו מלחלוק את המידע, אולי מתוך חשש שיתפסו כ"סקרנים" או כמי שזיהמו את הזירה. כך השיב חוטר לשאלת הסנגור אם היה בתא: אני חושב שכן שלא נכנסתי, אולי הנחתי רגל כשפתחתי את הדלת אולי בשביל להסתכל יותר מקרוב או לראות משהו אבל לא מעבר לזה, זה לא שנכנסתי והייתי בתא." (עמ' 723 ש' 15-18 לפרוטוקול). חברי לא מנה את חוטר במניין אלה שנכנסו, ולדעתי, על בסיס עדותו שלו, יש להוסיפו. גם ארבל, שבוודאות נכנס, העיד שהיה בפתח התא, אולי עשרה ס"מ בפנים. אני לוקחת "בערבון מוגבל" את הערכות העדים לגבי עומק כניסתם לתא.
732. לאור כל האמור, אני סבורה שבלתי אפשרי לקבוע באופן חד משמעי מי נכח בזירה ומי נכנס לתא השירותים, ולאיזה מרחק בתוכו. מתיאורי העדים ומצב הזירה, ברור שבמקום היו כמה וכמה אנשים שנעליהם לא נבדקו, שטשטשו עקבות של קודמיהם, כולל של המנוחה ושל הרוצח, ושיכלו להטביע את עקבותיהם. מכאן אני מסיקה, שהסימנים שנמצאו בתא נעשו על ידי אחד הנוכחים בזירה או כמה מהם.
733. לא בלתי סביר בעיני, שאחד הנוכחים בתא התקרב אל המנוחה ובתוך כך הניח את רגלו על מכסה האסלה לידה. אף לא אוכל לשלול שמי מהנוכחים טיפס בתא. כפי שנוכחנו, לא מעט מהנוכחים טיפסו במקום. חוטר אישר שטיפס כדי לראות את פנים התא מכיוון תא 1. הגם שלא נעלם מעיני כי הוא טיפס טרם פתיחת התא, הרי שלדבריו הניח רגלו על הקורה בין תא 1 ל – 2 ולא ברור מדוע נדרש לכך. רמי דאודי, אחד המחפשים האחרים אישר אף הוא טיפס כדי להציץ לתא הגם שכבר ידע כי המנוחה אותרה וגופתה מוטלת בתא. אכן, עקבת נעלו אותרה על האסלה בתא 1. גם קובי סומברנו העיד כי הצמיד את הכיסא שהיה במקום לדלת התא בו נמצאה המנוחה והביט מלמעלה. בהמשך לכך טיפס גם בן משה (לדבריו על פי נהלי עבודתם) בתא 3 (או 4) על מנת לוודא שאין אדם נוסף בזירה (פצוע או עבריין), וזאת הגם ששוטרים, לרבות מפקד התחנה ארבל, כבר היו במקום והגם שחלק מהתאים היו פתוחים.
734. עם זאת, בהנחה שאכן מדובר בעקבות נעל, אני ערה לכך שאין עדות בפנינו לכך שמי מהנוכחים בזירה טיפס על הקיר בין תא 2 לתא 3, וגם אין הסבר מדוע שמישהו כלל ירצה לעשות זאת, בהינתן שתא 2 כבר פתוח. בהקשר זה נותר סימן שאלה אשר הליך זה לא הביא להסרתו. אדרש לכך בהמשך. עם זאת אקדים ואציין כי לטעמי, אין בסימן שאלה זה לבדו, וביתר שאת כחלק ממערך הראיות הכולל שהובא במשפט, כדי להשליך על המסקנה הסופית.
735. לסיכום, ההתאמה שנמצאה בין נעלי הנאשם לבין הסימנים על מכנסי המנוחה הינה ראיה נסיבתית בעל משקל, והיא מהווה תיסוף למארג הראייתי הפוזיטיבי כנגד הנאשם. לעניין העקבות הזרות/הסימנים הנוספים, הרי שלא מצאתי לייחס להם משקל של ממש, מההנמקות המצטברות שפורטו בהרחבה בליבת חוות דעתי. ככל שעסקינן בעקבות, הרי שכפי שהראיתי לעיל, בזירה נכחו גורמים רבים, ומישהו מבניהם הוא שהותירן. כן ראיתי היתכנות של ממש לזליגת הדם על העקבה מקפלי הבגד או משיער המנוחה, גם שעות לאחר מותה. בנוסף עוד קבעתי, כי הדם שנמצא בתא השלישי, אינו מבסס את התרחיש החלופי שמציעה ההגנה לעניין יציאתו של רוצח המנוחה מהתא.