ההסבר לקיומן של העקבות הזרות
718. למרות שכבר קבעתי כי קיימת ראייה נסיבתית לכך שהסימנים על מכנסי המנוחה הוטבעו על ידי נעלי הנאשם, ושקיימת חולשה מובנית בקביעה שהסימנים האחרים הינם עקבות נעל, קל וחומר אותה נעל, לא אפטור עצמי בכך. כפי שציינתי בראש פרק זה, בכוונתי לדון גם באפשרות שמדובר בעקבות נעליים, ולהתייחס לשאלה מי יכול היה להותיר אותן בזירה.
719. לטענת ההגנה, ידוע בוודאות מי האנשים שהיו בזירה מהרגע שהמנוחה נמצאה ועד שגופתה הוצאה מהתא. לשיטתה, כולם נחקרו לגבי האפשרות שנכנסו לתא, וניתן לקבוע באופן ברור שאין היתכנות להסבר כי העקבות הזרות הוטבעו על ידי "מחלץ אלמוני". חברי מקבל את הטענה. בהתייחס לשמותיהם של האנשים שהיו בזירה הוא מציין: "כל אותם עדים, כן העידו לפנינו (או שהוצגו מזכרים או הודעות בהסכמה) ומעדותם עולה באופן ברור, מי האנשים הראשונים שהגיעו לתא השירותים בו נמצאה הגופה, מי נכנס פנימה, אם בכלל, ומתי" (סעיף 77 לחוות דעתו). בהמשך, חברי בחן את עדויותיהם של כלל הנוכחים, והגיע למסקנה שעד הגעת המז"פ, אף אחד לא נכנס לתא השירותים למעט שני הפרמדיקים, צבי נבו (להלן: "נבו") ואייל בן משה (להלן: "בן משה"), ומפקד התחנה, ראובן ארבל (להלן: "ארבל"). מכאן קבע: "משכך ניתן לקבוע מעל לכל ספק סביר, כי שלוש העקבות, ולמעשה גם העקבות הנוספות הזרות (12-4 בחוות דעתו של אביעד) בתא השירותים לא הוטבעו על ידי מי מהמחלצים, השוטרים או אנשי מד"א" (סע' 103).
720. איני מסכימה בעניין זה עם חברי. לטעמי, ההסבר הסביר וההגיוני בנסיבות העניין הוא שאת העקבות הזרות, כולל עקבות 12-4 (בהנחה שאכן מדובר בעקבות), הותיר אחד או כמה מהנוכחים בזירה, שנכנסו לתא, ומטעמיהם שמרו מידע זה לעצמם. בשל חלוף הזמן, כעת אפשר שאף אינם זוכרים זאת. מסקנתי זו מבוססת על שלושה עוגנים: האחד - אין אפשרות אמיתית לקבוע באופן חד משמעי וממצה, כפי שמבקש חברי לעשות, מי היה בזירה ומי נכנס לתא; השני - הראיות מן הזירה מצביעות על כך שהייתה תנועת אנשים לא מזוהים בתוך התא; השלישי - יש עדויות שמצביעות על כך שיותר מאשר רק הפרמדיקים וארבל נכנסו לתא. להלן אסביר.
721. באשר לעוגן הראשון, מקובלת עלי עמדת המאשימה, לפיה בלתי אפשרי לקבוע כיום מי נכח בזירה ומי נכנס לתא השירותים בו בוצע הרצח, בפרק הזמן שבין מציאת הגופה להגעת המעבדה הניידת. לא אכנס לשאלה מי סגר את הזירה ומתי, שכן לנוכח הנימוקים שאביא להלן, הסוגיה אינה רלבנטית. ראשית, היה מדובר באירוע מזעזע, שבוודאי השפיע על יכולתם של הנוכחים לשים לב לפרטים ולזכור אותם היטב, כגון לגבי זהותם של אנשים אחרים. הדוגמאות לכך הן רבות. כך למשל, צבי חוטר (להלן: "חוטר"), שמצא את המנוחה, לא זכר את נוכחותו של מוטי בן צור, שהגיע למקום מיד אחריו. או למשל, בן משה זכר שיחה עם אבי ויינריך (להלן: "ויינריך"), איש מד"א, לגבי הכפפות המוכתמות בדם בהן השתמש, אך ויינריך טען (ת/471) שהגיע לזירה רק אחרי שהפרמדיקים כבר עזבו. דוגמה אחרת משקפת סתירה בעדויותיהם של בן משה ונבו שהיו יחד, סביב כניסתם למתחם השירותים. לפי נבו, השוטרים דרשו שרק אחד מהם יכנס, בעוד שבן משה טוען שדווקא האיצו בהם להיכנס. אנקדוטות אלה ממחישות את הקושי לבסס קביעות נחרצות על תשומת הלב לפרטים של המעורבים ועל דיוק זיכרונם.
722. חיזוק נוסף למסקנתי שלא ניתן לקבוע קביעות מוחלטות לגבי הנוכחות בזירה או הכניסה לתא, עולה נוכח ריבוי בעלי תפקידים שהיו במקום, שנוכחותם לא תועדה ולא עלתה בהליכים קודמים, אלא התבררה רק במהלך ההליך הנוכחי. בין אלה, ניתן למנות את תת ניצב בדימוס ניר מריאש (להלן: "מריאש"), שבוודאות נכנס למתחם השירותים, ובסבירות מסוימת גם לתא. מריאש לא ערך מזכר לגבי ביקורו בזירה, וקשה להסתמך על עדותו שניתנה רק ב-2022 ושניכר כי נפלו בה אי דיוקים. בין השאר, ציין בהודעתו שראה את החתך בצוואר המנוחה וסיפר שחיפש מקום ללא דם לדרוך בו (מן הסתם בתא). מריאש אמנם העיד שראה את המנוחה כשכבר הייתה על היריעה ואף עמד על כך שלא נכנס לתא השירותים, ואולם לאור העובדה שהגיע למקום עוד לפני המעבדה הניידת, קרי מספר שעות בטרם הוצאה המנוחה מהתא, וככל שלא ביקר שם פעמיים באותו ערב (אפשרות שעלתה גם כן), סביר יותר שראה אותה כשעוד הייתה בתא, ושגם נכנס לתוכו. מובהר, להסרת ספק, כי אין בכך כדי להטיל דופי כלשהו בעדותו או במהימנותו. דעתי היא כי קיים קושי אינהרנטי, שנים כה רבות לאחר האירוע, לזכור כל פרט ופרט. ניתן להפנות גם לעדותו של הקצין אבי שי, ששיקף בדבריו את התופעה הבעייתית של בעלי דרגות בכירות ושוטרים "שיש להם עניין לצפות בזירה" וכן את עדותו של אזולאי בהקשר זה לפיה כבר בדרכו לזירה קיבל דיווח על שוטרים ואזרחים בזירה ובסביבתה (עדותו עמ' 168 ואילך).
723. בנוסף, מהעדויות שהובאו לפנינו עולה ספק אם מתחם השירותים אכן היה "סגור" כפי שחברי קובע בחוות דעתו, בוודאי לא בפני שוטרים שונים שנכנסו לשם. כך למשל, חוטר אמר בעדותו: לאט לאט התרבו השוטרים אבל היה שם בלגן אטומי, הם הלכו ממקום למקום, אף אחד לא הבין מי נגד מי ומה הם צריכים לעשות, אנחנו ישבנו מהצד חדד ואני וראיתי שם איזה מישהו, קודם כל לא סגרו את הזירה שמבחינתי זה היה נראה דבר מאד מוזר לקח הרבה זמן" (עמ' 720). נבו אמר שבמהלך עבודת הפרמדיקים היו 3-2 שוטרים במקום, ובן משה העיד שהיו בנוסף אליהם עוד ארבעה אנשים במתחם השירותים "צביקה ואני זה שניים, היה עוד איש משטרה שנכנס ויצא אני לא יודע את שמו, היה את מי שהוצג כמפקד התחנה שנשען על הכיור והיה את מי שנחשב קצין מודיעין שהציג את עצמו בשם יוסי שהוא היה על אזרחי אני חושב אני לא בטוח לגבי השרת או מי שהוצג כשרת היה בפנים או לא היה בפנים אני לא זוכר אבל היו סביב הארבעה אנשים באותו זמן ולקראת סיום הפעולות שלי שם נכנסו עוד אנשים ויצאו אבל לא לתא השירותים, הגיעו עד אלי..."(עמ' 1053). ב"כ המאשימה ביקשה שיחדד למי התכוון באומרו "נכנסו ויצאו". בן משה השיב שכוונתו לשוטרים, והעריך את מספרם כ 10-14 (עמ' 1054).
724. עוד יש לציין את אנשי זק"א, לגביהם הסתבר בהליך הנוכחי שהיו מחוץ למתחם השירותים. אמנם, איש מהם לא מסר שנכנס לתוך המתחם, אולם לטעמי, הדבר בהחלט אפשרי. אפנה בעניין זה לעדותו של בן משה: "...כשאני התרוממתי מהמוניטור אני זוכר מישהו בשם אני לא בטוח לגביו אם זה אבי ויינריך מתנדב מד"א מחצור שהוא אדם דתי, אני לא בטוח שזה הוא, ממרחק הזמן אני זוכר איזה מתנדב ששאלתי אני לא יודע מה לעשות עם הכפפות אז הוא אמר לי שים אותם פה בפח אנחנו אוספים כל מה שעם דם זה עניין לקבירה זה עניין דתי, היה לי המום ולא קשור לסיטואציה וזה הפריע לי כל ההתנהלות שנכנסים..." (עמ' 1053). כאמור, מהודעתו של ויינריך עולה שלא היה בזירה בעת פעילות הפרמדיקים, ועל כן סביר להניח שלפחות אחד מאנשי זק"א מצא את דרכו פנימה.
725. אם כן, לאור הקושי להתבסס על זיכרונם של העדים ועל יכולתם בזמן אמיתי לקלוט באופן מדויק את כל הפרטים, ולאור העדויות על נוכחות אנשים נוספים במתחם השירותים שלא הוזכרו בתיעוד ובעדויות, איני שותפה לוודאות שבה קבע חברי כי ידוע, באופן מוחלט, על כל מי שנכח בזירה ושנכנס לתא השירותים בו נמצאה המנוחה.
726. באשר לעוגן השני, לדעתי, הראיות מן הזירה מצביעות על כך שלתא נכנסו אנשים לא מזוהים. כך למשל, בתא לא נמצאו עקבות נעליים של אותם האנשים שבוודאות ידוע כי דרכו בו אחרי הרצח, דהיינו, הפרמדיקים. למעשה, גם עקבותיה של המנוחה עצמה לא נמצאו בתא, למעט עקבה אחת בפינת התא, וזאת למרות שהיו סימני דם על שתי הסוליות של נעליה (ראו ת/65 - חווה"ד של עוזיאל ז"ל). לפיכך, ברור מעל לכל ספק, שתנועת אנשים בתוך התא, שאותם לא מנה חברי, שיבשה את תמונת העקבות המוקדמות בתא וגרמה ל"העלמת" עקבות מוקדמות יותר, כגון עקבותיה של המנוחה, ומן הסתם, גם את אלו של הרוצח. יוער, כי זו גם הסיבה לכך שטביעות נעלי הסלמנדר של הנאשם נמצאו רק על מכנסיה של המנוחה ולא על הרצפה. לפיכך, אם העקבות הזרות הן אכן טביעות נעל, הרי שמדובר בהכרח בעקבות שנעשו על ידי מישהו שנכנס לתא בשלב מאוחר לרצח, ובוודאי לא על ידי הרוצח.
727. עוד נזכיר, שבמסגרת החקירה לא מופו ולא נלקחו מכלל הנוכחים בזירה נעליים לבדיקה, וכך, למעשה, לא נמצאו עד היום התאמות לכלל העקבות שנמצאו בזירה. למשל, לא נלקחו נעליהם של יואב חדד (אף שציין כי לא נכנס אל תוך התא) והשוטרים יוסי לוי וארבל, ולמעשה, איש מהשוטרים לא מסר את נעליו לבדיקה. כמו כן, לא נמצאה התאמה לנעל אשר הותירה את עקבת הזיג-זג בחדר השירותים (ראו תמונה 25א בתיק עבודתו של המומחה שור וכן קביעתו בעמ' 5 ס' 11 לחוות דעתו ת/385). העובדה שנמצאה עקבה זו, מעידה כי היה אדם שלא זוהה, שבעליל דרך בתוך התא, ואחר כך הטביע את העקבה מחוצה לו. חברי תוהה אם לא ניתן להניח כי סימן הזיג-זג נוצר הוטבע על ידי מכשיר המוניטור. בעניין זה אפנה לעדויות נבו ובן משה, שציינו כי המוניטור הונח מחוץ לתא השירותים ולא בתוכו. לכן, הסיכוי שהוטבע בדם קלוש ולא סביר. מכל מקום, וככל שבמוניטור עסקינן, הרי שלמצער היה מצופה למצוא עקבה דומה גם בתוך התא.
728. חיזוק נוסף למסקנתי זו, עולה מעדותם של אנשי המז"פ לגבי סימני הדם שמצאו במתחם השירותים. אין חולק כי מתחם השירותים נוקה במהלך אחר הצהריים, לפני שהתגלתה הגופה, וכפי שהעידו המחלצים, הם לא ראו דם על הרצפה (למשל ראו עדות חוטר, עמ' 726-727). ואולם, כשהגיעה המעבדה הניידת (לערך שעה 21:30), במתחם היו כתמי דם וסימנים הנחזים להיות עקבות נעליים (ראו עדות פיאמנטה עמ' 1197 ותמונות 13-18 ו- 48-56 מתוך ת/67). הדברים אף עולים בבירור בסע' 4 לחוות דעתו של עוזיאל ז"ל, שם צוין "בבדיקת חדר השירותים על הרצפה בין הכיורים לתאי השירותים, מריחות המוכתמות בחומר החשוד כדם. עוד לפני הזזת המנוחה ממקומה. ריססתי אמידו שחור (חומר המגיב לחלבונים) וראיתי כי המריחות התפתחו לחלקי עקבות נעליים" (תצלומים 9,40,41)". עדות זו מלמדת אף היא על כך שהייתה תנועת אנשים בתוך התא, שטשטשו את העקבות בתא ושנשאו עימם דם לחדר השירותים. עוד היא מאששת את קביעות מומחי הזירה, כי מצבו של הדם על רצפת התא היה נוזלי וניתן להעברה, וכן שאפשר להותיר בו עקבות (ראו גם זכ"ד ת/359 אותו ערך פיאמנטה, לפיו הדם ברצפת שירותי התא ברובו נוזלי).
729. מסקנתי גם עולה בקנה אחד עם הבהרה שנתן שור במענה לשאלות הפרקליטות בהקשר לסימנים על רצפת התא, לקראת המשפט החוזר "מאוחר יותר נתגלו עקבות על רצפת התא שלא צולמו כנדרש. אנו יודעים שיש שם את עקבות הנעליים של המחפשים ועוד רבים אחרים. מאוחר יותר מצאו שהיו עקבות נוספות על הרצפה מדגם דומה לזה שעל האסלה. העובדה שעקבות אלו נמצאו ליד כל העקבות של המחלצים ולפני הרגליים של המנוחה, מחזקת אצל שור את ההשערה שמדובר בעקבות של אחד המחלצים" (ת/400 עמ' 5).
730. באשר לעוגן השלישי, גם מעדויות של נוכחים בזירה ניתן להסיק לגבי עובדת כניסתם לתא של אנשים נוספים, מעבר לאלה שמנה חברי. למשל, נבו סיפר בהודעתו, אשר נמסרה כמספר שעות לאחר האירוע (ת/292), שלאחר סיום הטיפול במנוחה, נכנסו לתא שוטרים. בעדותו נחקר על כך:
"עו"ד מרציאנו : כשאתה ואייל האם בכלל מישהו נוסף אם בכלל נכנס לתוך התא?
העד, מר צ. נבו : וואו, לא זוכר.
עו"ד מרציאנו : אבקש לרענן את זיכרונו של העד.
...
עו"ד מרציאנו : אני מפנה להודעה שמסרת כמה שעות אחר הרצח.
...
"עו"ד מרציאנו : אני נכנסתי וכן אחרים אחד אחרי השני" אולי זה מרענן?
העד, מר צ. נבו : יכול להיות.
עו"ד מרציאנו : יכול להיות מה?
העד, מר צ. נבו : יכול להיות שגם השוטרים נכנסו פנימה."
(עמ' 734 לפרוטוקול)