סימני הדם בתא מס' 3
707. כפי שציין חברי בחוות דעתו, כתם דם של המנוחה נתגלה על מתקן נייר הטואלט בתא 3. בשל טעות בסיווג הממצא, ראייה זו לא הובאה בהליך הקודם או בערעור עליו, ואנו נדרשים לה כעת.
708. לטענת ההגנה, ראייה זו מחזקת את תרחיש קיומו של "מסלול יציאה" של הרוצח מתא מס' 2 לתא מס' 3, כפי שעולה מהסימנים שהתגלו על מכסה האסלה, מיכל ההדחה והקיר המפריד, ובאופן שאינו תואם את השחזור שערך הנאשם. לצורך עיגון טענה זו, ההגנה מפנה לעדויות המומחים קיש ולייפר, לעדויות תלמידות בית הספר שראו דם בשירותים לאחר שעת הרצח, ולעדותו של המנקה ויקטור שלמעשה, כך ההגנה, ניקה את הדם בשירותי הבנות באותו יום ולא בשירותי הבנים, כפי "שהוטה" למסור.
709. לאחר שבחנתי את הטענה והעדויות בהקשרה, לא ראיתי לקבל מסקנה זו. לטעמי, התרחיש שההגנה מציעה הוא אחד מני כמה אפשריים, ואין הכרח לאמץ אותו ולהקיש ממנו בהקשר של גרסת הנאשם או להקים ספק סביר לאשמתו. להלן אסביר.
710. תחילה אציין, שסימני הדם על מתקן נייר הטואלט בתא מס' 3 הינם מזעריים, באופן שללא הגדלה של הצילום, קיים קושי לזהותם בעין בלתי מזוינת (נ/36). לעניין זה כמובן משמעות, שהרי שאם באמת מדובר היה "במסלול יציאה" של הרוצח, מצופה היה למצוא בתא מס' 3 כמויות דם משמעותיות יותר, או לכל הפחות כאלה שיראו כבלתי שגרתיות. גם קיש, עליו נשענת ההגנה, ולייפר שהסכים עמו, קבע שככל שמדובר במסלול יציאה, היה מצפה לראות סימני המשכיות של עקבות נעל, בעוד שבענייננו מדובר בכתם דם מזערי.
711. חיזוק לטענתה שהיה מדובר ביותר מכתם דם, ביקשה ההגנה למצוא בעדויותיהן של שתי תלמידות בית הספר, יאנה בנט ואידית גוטמן (להלן: "יאנה" ו- "אידית" בהתאמה). אלה תיארו, שכאשר נכנסו לחדר השירותים לאחר הרצח, הן ראו כתמי דם על רצפת תא מס' 3, וכן כתמי דם על נייר הטואלט בתא (בתוך או מחוץ לפח המצוי בו). בניגוד לחברי (סע' 121 לחוות דעתו), מקובלת עלי דווקא טענת המאשימה, לפיה עדותן של השתיים לא הייתה מדויקת וקוהרנטית די הצורך. שכן, אידית מציינת בהודעתה (נ/121) כי כאשר הלכה עם יאנה לשירותים, ראו שתיהן יחד את כתמי הדם, בעוד שיאנה מספרת בהודעתה (נ/142) כי כאשר הייתה עם אידית היא לא ראתה דבר חריג (ואף לא נכנסה כלל לתאי השירותים). רק כאשר הלכה בסוף היום לשירותים עם חברתה רינטה גידברג (להלן: "רינטה"), ראתה כתמי דם על נייר טואלט בפח ו"נראה לי(ה) שגם על הרצפה היו כתמי דם מרוחים" (הגם שבעדותה בפנינו עמדה על כך שראתה כתמי דם על הרצפה). הודעתה של רינטה הוגשה בהסכמה (נ/120). מהודעה זו עלה כי רינטה ליוותה את יאנה לשירותים, ודווקא התרשמה כי אלה היו נקיים (ללא דם או ריח חריג). רק למחרת היום אמרה לה יאנה כי ראתה נייר עם דם בתוך הפח, דבר שהיה נפוץ בשירותי הבנות, ולא דבר מה חריג.
712. בעדותה בפנינו ציינה אידית בתחילה, כי בשונה מהודעתה, היא ראתה כתם דם על גבי מתקן נייר הטואלט. עם זאת, בחקירתה הנגדית, היא אישרה כי למעשה אפשר שאין היא מסתמכת על זיכרונה לגבי מה שראתה בתא, אלא על דברים ששמעה במהלך השנים: "הדבר היחיד בגלל שזה לא רשום בעדות הנושא שעל המתקן יכול להיות שזה אולי משמיעה אבל שאר הדברים זה רשום, אמרתי את זה באותה תקופה," (עדות אידית, עמ' 3924). בנסיבות אלה, מצאתי קושי לסמוך קביעות על עדותה, וככלל להעדיף את העדויות הכתובות מזמן אמת (שאף אותן קשה ליישב, כפי שהראיתי לעיל).
713. מכל מקום, גם אילו הייתי מקבלת את גרסת יאנה ואידית במלואה (למעט הדם על המתקן, ממנו חזרה כאמור אידית), לפיה היו סימני דם מרוחים על רצפת התא ועל נייר הטואלט בתא, הרי שאין בכך כדי ללמד כי הרוצח אכן יצא דרך תא זה. שכן, גם על פי העדויות של הבנות עצמן (יאנה ורינטה), דם בשירותי הבנות, ובוודאי דם על נייר הטואלט בפח, לא היה מראה חריג. כן ניתן להפנות לעניין זה לדבריו של ויקטור המנקה מיום 8.12.06, אשר את הודעותיו ועדותו מההליך הקודם מצאתי לקבל, כפי שפרטתי לעיל, לפיהם "בשירותי בנות כמעט כל יום אני רואה דם של מחזור".
714. לעניין כתם דמה של המנוחה על מתקן נייר הטואלט בתא מס' 3, לטעמי, קיימים מספר תרחישים סבירים שנוגעים דווקא לנאשם עצמו. התרחיש הראשון הוא כי כמות הדם המזערית הועברה לתא מס' 3 על ידי הנאשם, כאשר הניח את ידיו על דפנות התאים המפרידים את תא מס' 2 (תאים 1 ו-3), עת קפץ מהתא אל חלל חדר השירותים, כפי שהדגים בשחזור. אפשר שבתוך כך ניתזה טיפת דם מידו או מהסכין אל מתקן הנייר, ואף טפטף דם על הרצפה. לעניין זה יוזכר, כי על פי חטיבת ההודאה, הנאשם ביצע את הרצח באמצעות יד ימין - היא היד עמה אחז בקיר המפריד בין תאים 2 ו-3 בזמן השחזור.
715. תרחיש שני שקשור לנאשם, יכול לקבל גם את עדויות הילדות במלואן. הוא מתבסס על כך שבמהלך ההתוודות סיפר הנאשם לארתור שניקה את הראיות. עסקנו כבר בהעלמת הראיות בהקשר של המכנסיים והסכין. בנוסף, ניתן להניח שנדרש היה לפעולות ניקוי מסוימות גם בזירה, למשל, של עקבות הדם על הרצפה, אחרי שיצא מהתא. כפי שאנו יודעים, למעט עדותן לעיל של הילדות לגבי סימני דם קלים בתא 3, חדר השירותים היה נקי. לצורך ניקוי זה, אפשר להניח שהנאשם השתמש באמצעי הזמין שהיה לו – נייר הטואלט בתא הסמוך. הדבר יכול להסביר את הכתם על המתקן ואת הימצאות נייר הטואלט הספוג בדם בפח. בהקשר זה, ברור היטב מדוע לא ציין את פעולות הניקוי בשחזור ובהודאה, שכן אין הן מתיישבות עם גרסת האפקט שביקש לקדם ("זה, שזה היה אפקט- לא יעבור. אין כלי (הרצח), ניקיתי (אולי "ניקה") הכל, כל הראיות ניקיתי (אולי "ניקה)- לא יעבור."). כך גם הסביר לארתור במהלך ההתוודות.
716. תרחיש נוסף וסביר לא פחות, הינו האפשרות שסימני הדם הגיעו למתקן הטואלט בתא מס' 3 בדרך של העברה, על ידי אחד הנוכחים בזירה, בין אם ע"י מי מאנשי המעבדה הניידת ובין אם ע"י אחד האזרחים או השוטרים בזירה. עניין זה ידון בהרחבה בהמשך. אומר כאן בתמצית, שלדעתי, הזירה, לפחות בתחילה (ולטעמי גם לאחר מכן), לא נשמרה במצב אידיאלי, וזאת בלשון המעטה. לחדר השירותים עצמו נכנסו אנשים שונים, לרבות לתא מס' 2, אשר העבירו דם אל מחוץ לתא, כעולה מתמונות הזירה הראשונות המתעדות את מתחם השירותים (ראו, בהקשר זה עדות עוזיאל ז"ל בהליך הראשון – ת/69 עמ' 364 וכן תמונה ס' 9 לחוות דעתו). דוגמא נוספת לאפשרות העברת הדם ע"י מי מהנוכחים בזירה אפשר למצוא, כפי שמציינת המאשימה, בסימן הנחזה להיראות ככתם דם (לא נבדק), אשר נמצא על רצפת תא מספר 1, למרגלות האסלה (ראו תמונה מס' 41 לאלבום הזירה). הגעת סימן חשוד כדם לתא מספר 1, אשר אין טענה כי הרוצח נמלט אליו, מלמדת על הקלות בה יכול היה לעבור הדם ממקום למקום.
717. לנוכח כל המפורט לעיל, לטעמי, קיימים הסברים אלטרנטיביים המעוגנים בראיות הפוזיטיביות שהוצגו להימצאות דמה של המנוחה על מתקן נייר הטואלט בתא 3 (ולקיומם האפשרי של כתמי דם בכלל). בשל כך, איני מקבלת את טענת הסנגור, לפיה כתם הדם הנדון מעיד בהכרח על מסלול היציאה של הרוצח או מקים ספק סביר באשמו של הנאשם.