זליגת הדם על העקבה שעל מכסה האסלה
687. כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים כי על מכסה האסלה מוטבעת עקבת נעל, וכי העקבה אינה של הנאשם. עוד אין חולק, כי לאחר שהעקבה הוטבעה, זלג מעליה דם וכיסה את חלקה. העניין שבמחלוקת הוא עיתוי זליגת הדם על העקבה. סוגיה זו הייתה מעיקרי המשפט החוזר. בנוסף על ההסכמות לעיל, מקובל על הצדדים שדם לא יכול היה לזלוג מהגופה באופן אקטיבי לאחר מספר שעות. בהקשר זה חיוו מומחי הצדדים דעתם כך - מומחה ההגנה ד"ר חן קוגל קבע כי "לאחר המוות, בשל הפסקת הלב והעדר לחץ דם, אין כוח שיכול לדחוף את הדם מכלי הדם הנגוע החוצה, ולכן על פי רוב לא יתרחש דימום מפצע לאחר המוות. יציאת דם מכלי הדם לאחר המוות יכולה לעתים להתרחש עד דקות ספורות לאחר הפסקת מחזור הדם .... דם מועט שנותר בכלי הדם, אינו יוצא מהפצע באופן אקטיבי .... אלא דולף מכלי הדם הפגוע בהתאם לכוח המשיכה. כאמור, דלף שכזה נמשך לכל היותר דקות ספורות לאחר המוות" (נ/113 עמ' 25). אף מומחה המאשימה, פרופ' מרקוס רוטשילד (להלן: "רוטשילד"), קבע בחוות דעתו כי "לאחר דום לב לא יהיה עוד דימום פעיל מהעורק הכלילי שנגדע ולא מווריד הצוואר". אם כן, זו נקודת המוצא לדיון שלהלן.
688. המאשימה טוענת, כי מקור הדם שזלג על העקבה מצוי בבגדיה או שיערה של המנוחה. לשיטתה, דם נספג בשיער או נקווה בקפל במעילה של המנוחה, ונשאר במצב נוזלי בשל התנאים הסביבתיים. בעקבות הזזת גופתה של המנוחה לאחר מציאתה, זלג הדם אל העקבה ונקווה בה, למרות חלוף מספר שעות מאז אירוע הרצח עצמו. על כן, טווח הזמן האפשרי לזליגה הוא בין מועד הרצח לבין הרגע בו צולמה תמונת העקבה. מנגד, ההגנה טוענת שמקור הדם הוא בפציעות של המנוחה. לשיטת ההגנה, בהינתן המוסכם, לפיו דם יכול לזלוג מגופה רק בסמוך לרצח, אזי בהכרח הרוצח הוא שהטביע את העקבה המדוברת ולא גורם כלשהו שהגיע לתא שעות לאחר מכן. כן טענה ההגנה, שהמאשימה לא הגישה חוות דעת של מומחה מתאים, לביסוס טענתה בדבר האפשרות שדם אכן יקווה בקפל שבבגדי המנוחה ויזלוג אל העקבה רק שעות לאחר מותה. עוד נטען, כי טענות אלו של המאשימה אף עומדות בסתירה לעדויות המומחים.
689. חברי נדרש באריכות לסוגיה, ולבסוף קבע בסעיף 149ח לחוות דעתו כי "אין היתכנות לזליגת דם כעבור 5 שעות מרצח המנוחה, מגופתה, מבגדיה או משערותיה על העקבה שעל גבי מכסה האסלה, וגם אם יש בדוחק היתכנות שדם זלג מקפל עלום כלשהו במעיל, הרי שבהכרח מדובר בדם שזלג על עקבה שקדמה לו, ועקבה שכזו לא יכולה הייתה להיות מוטבעת בפרק הזמן שמאז גילוי הגופה ועד לכניסת אנשי מד"א." כמבואר להלן, גם עם מסקנה זו של חברי לא אוכל להסכים.
690. אפתח בכך, שמקובלת עלי טענת המאשימה בסיכומיה, לפיה במנח שבו נמצאה המנוחה, כאשר לחיה השמאלית צמודה לקיר השמאלי בתא השירותים (הקיר המפריד בין תא 2 ל – 3), אין כל היתכנות שדם יוכל לעשות דרכו במישרין מפצע החתך אל מכסה האסלה. בתנוחה זו, הצוואר של המנוחה מרוחק מהאסלה, ונוטה בזווית שאינה מאפשרת זליגת דם בכיוון העקבה שעל מכסה האסלה, שלמעשה נמצא בצד הרחוק של הגוף שלה. את טענתה זו תומכת המאשימה בתמונות 63-64, 97 ו- 164 מתמונות מעבדה ניידת. לנוכח האמור, כך לשיטתה, האפשרות הסבירה ביותר היא שדם שנאגר בבגדיה או בשערה של המנוחה, השתחרר כתוצאה מנגיעה קלה ונזל על מכסה האסלה. המאשימה הפנתה גם לתמונות הזירה (תמונות 64-65 ו- 72), מהן עולה כי במעיל של המנוחה נוצרו קפלים, בהם יכול היה הדם להיקוות. לטענתה, כל הזזה של הבגד או השיער, יכולים היו לגרום לדם שנאגר לנזול על מכסה האסלה. כדוגמה להזזה אפשרית, המאשימה הפנתה בסיכומיה לפעולות שביצעו הפרמדיק והחובש, אשר אישרו בעדותם כי נגעו בגופה. כן הוסיפה, שבהינתן האי סדר ששרר בזירה בשלב זה, לא ידוע אילו פעולות ביצעו נוכחים נוספים בזירה.
691. חברי דוחה טענה זו של המאשימה, שכן כלל לא ידוע באיזה מנח נמצאה המנוחה בעת נזילת הדם. ואולם, אני סבורה, שדווקא משום קביעתו כי ההטבעה על מכסה מיכל ההדחה הינה טביעת נעל (קביעה שגם בה ראיתי קושי והדבר הוסבר על ידי), וטענת ההגנה לאופן חילוץ הרוצח מהתא, הרי שאין אפשרות אחרת להטביע את טביעת הנעל על מיכל ההדחה כאשר ראשה של המנוחה מונח בתנוחה שונה, אשר תאפשר את הזליגה ישירות מהפצע. מכאן, שטענה זו של המאשימה יש לקבל.
692. בכל אופן, גם אם לא ידוע באיזה מנח הייתה המנוחה בעת נזילת הדם, דעתי היא כי הוכחה הטענה, לפיה דם יכול היה להיאסף בקפל בגדי המנוחה או בשיערה, ומשם לנזול על העקבה.
693. על מנת לתמוך בטענתה בדבר מקור זליגת הדם, המאשימה הגישה שתי חוות דעת של פרופ' רוטשילד. במסגרת חוות הדעת הראשונה (ת/522), רוטשילד הבהיר כי לדעתו קיימת אפשרות ממשית שהדם שנמצא על עקבת הנעל הגיע למקום לאחר גילוי הגופה, לאחר שנאגר בקפלי הבד בבגדים שלבשה המנוחה ולאחר שהתבצעה תזוזה, למשל כתוצאה מפעולות שביצעו הפרמדיקים:
"לדעתי אפשרי שהדם על טביעת הנעל הגיע לשם לאחר גילוי הגופה 5 שעות לאחר המוות, למשל עקב פעולות הפרמדיקים ... על פי פרוטוקול הנתיחה שלאחר המוות, בגדי גופת הנערה היו ספוגים ומוכתמים בנוזל דמי (עמוד 1 מספר 1), דבר שניתן לראות גם בתמונות מהזירה על גבי המעיל הכהה על הקפוצ'ון והצווארון כמו גם על שתי חולצות הספורט הלבנות. התמונות מראות גם דם בשערה של הנערה".
בהמשך הוסיף: "התייבשותו של דם מחוץ לגוף (לדוגמה על/בתוך הבגדים, על גבי משטחים) תלויה בטמפרטורת הסביבה, בלחות, בכמות הדם ובתנאים נוספים. ניתן לראות בתמונות מהזירה שרוב כתמי הדם, למשל על קירות תא השירותים, נראים יבשים. מאידך, שלולית הדם על רצפת תא השירותים ליד מושב האסלה נראית עדיין רטובה. כמו כן, תמונות מספר 14 עד 16 .... כאשר גופת הנערה מונחת על יריעת פלסטיק לבן, מראות העברה של דם רטוב, יש להניח מהשיער ומהבגדים ... אל היריעה. הדבר מצביע מבחינתי על כך שלא כל הדם בזירה התייבש בעת שהגופה נמצאה 5 שעות לאחר המוות.
...
"לדעתי בהחלט מתקבל על הדעת שכמות כזו של דם שהיה עדיין נוזלי נאגר/נלכד בקפלי הבגדים ובבד. הזזת הגופה יכולה הייתה לגרום לתזוזת הבגדים וגם ללחץ מסוים על הבד ולגרום עקב כך לדם לטפטף או אף לזלוג מהבגדים על גבי מושב האסלה, ולגרום לכתם דם... הזזת הגופה ו/או הבגדים היתה צריכה להיות משמעותית מספיק כדי לגרום לתנועת דם מהבגדים ולגרום לו לנזול או לזרום על מושב האסלה. לדעתי תנועה משמעותית מסוג זה יכולה היתה להתרחש כאשר הפרמדיקים הצמידו 2 רפידות אק"ג בכתפיים. כפי שנראה מתמונות מהזירה, גופת הנערה היתה מסובבת על צידה הימני כאשר אזורי הכתפיים מלפנים ומאחור היו מכוסים לחלוטין בבגדים. הצמדת רפידות אק"ג לעור שבאזורי הכתפיים חייב היה לגרום לפחות לתזוזה מסוימת של הבגדים.....".
694. יוער, כי רוטשילד אף התייחס לכמות הדם המוערכת של זליגה זו. לדבריו, אין שיטה מדעית כדי לקבוע מהי כמות הדם המדויקת, ולכן העריך מתוך ניסיונו שמדובר בכמות של 5-10 מ"מ. המשמעות היא שמדובר בכמות קטנה, שאפשרי כי תיקווה בקפל בבגד.
695. מומחה ההגנה, פול קיש, נשאל אף הוא בחקירתו לגבי הסוגיה, והבהיר, כי לנוכח פרק הזמן של 5 שעות (עד לזליגה הנטענת לגרסת המאשימה), סביר כי הדם כבר היה נקרש. שכן, פרק הזמן עד לקרישה הינו 3 – 15 דק', והוא אינו רואה זרימה של קרישה על מכסה האסלה. לפיכך, לדעתו, תזת המאשימה אינה מתקבלת על הדעת (עדותו עמ' 4833). עם זאת, הוא אישר שבנסיבות מסוימות דם אכן יכול להיקוות בבגד ולנזול גם בשלב מאוחר יותר.
"עו"ד רוזנפלד : למעיל היה היקוויות בחריצים, כמות דם קטנה נקוותה בתוך זה, זאת אופציה נכון?. (תורגם מאנגלית 02:05:20)
העד, מר פ. קיש: אם זה היקוות, אם לאו, זה יכול לגרום להעברה, אם זה היקוות או העברה, זה לא משנה. " (עמ' 4821)
696. בחוות דעתו השנייה, מיום 20.5.2022 (ת/522א), התייחס רוטשילד לדברי קיש:
"אני מסכים עם עדותו של מר קיש, לפיה כתם הדם שכיסה את טביעת הנעל שעל מכסה מושב האסלה היה במצב נוזלי. אני מסכים חלקית עם דעתו של מר קיש, לפיה דם יהפוך להיות צמיג לאחר זמן מה ... דם שנאגר על גבי משטח יהפוך מהר יותר לצמיג כאשר אינו מכוסה, לעומת דם שנאגר וכוסה בדבר מה, למשל חומר הטקסטיל של קפל. ודם ספוג במעיל/ז'קט עם חומר מילוי, יישאר במצב נוזלי למשך זמן ארוך בהרבה מאשר דם על משטח. יתר על כן, שלולית דם שנמצאה בקפל של מעיל / ז'קט מתחילה להתייבש על פני משטח האגירה ועדיין נשארת נוזלית מתחתיו. תזוזה של חלק זה של הבגד יכולה לגרום לשבירת המשטח המיובש ולאפשר לדם הנוזלי לזרום החוצה מתוך משטח האגירה. לפי דעתי, אפשר שהדם יישאר נוזלי לאחר חמש שעות, אם הוא ספוג בתוך מעיל / ז'קט או נמצא במשטח אגירה המכוסה בקפלים".
697. בהתייחס לשאלת הסנגור, לעניין מומחיותו בניתוח כתמי דם למול זו של קיש הסכים רוטשילד שעקרונית זו אכן פחותה, ואולם לא בהקשר של זליגת דם בעת טיפול בגופות: "באופן כללי כן וספציפית לא, אני סמוך ובטוח שמניסיוני בטיפול בגופות בזירת אירוע וטיפול בגופות לבושות בחדר הנתיחה ניסיוני הוא מעל ומעבר מניסיונו של פול קיש, כמעט כל יום בחדר הנתיחות אני רואה ונוגע בעצמי מה קורה כשאתה נוגע לוחץ מזיז גופות ובכל המקרים ובזמן הטיפול בגופות זה לפחות 4-5 שעות אחרי המוות." (עמ' 5204 לפרוטוקול).
698. גם בחקירתו הנגדית הוסיף רוטשילד לעמוד על מסקנתו כי קיימת אפשרות לנזילת הדם מבגדיה של המנוחה גם בחלוף 5 שעות מהרצח, בין השאר, עקב פעולות הפרמדיקים (עמ' 5186-5187). לדבריו, אין זה משנה האם רפידות האק"ג הודבקו על הכתפיים מלפנים או מאחור, שכן בשני המקרים הדבר עשוי להביא לתנועתיות הבגדים (עמ' 5188). עוד הוסיף, כי הדבקת מדבקות הא.ק.ג על גופת המנוחה, במנח בו נמצאה, מחייבת (כך על פי "פרקטיקת החיים") לגעת באופן שמפעיל לחץ על הבגדים (עמ' 5190).
699. בהמשך הופנה פרופ' רוטשילד לעדויות הפרמדיקים, לפיהן המנוחה נבדקה בזהירות מרבית, ואכן הסכים כי ככל שלא ביצעו בדיקה יסודית של הגופה וככל שמיעטו בהזזתה, פוחת הסיכוי לזליגת הדם (עמ' 5192). ואולם, עדות הפרמדיקים אינה עומדת בסתירה לעובדה הפשוטה שהדבקת הרפידות מחייבת הסטה, עדינה ככל שתהא, של הבגדים ושל שיער המנוחה. עיון בתמונת המנוחה על האסלה מעלה כי גופה מוטה כולו לשמאל ומכוסה במלואו על ידי המעיל, כאשר כנף המעיל השמאלית מכסה את כל חזית הגוף (ראו גם עדות עוזיאל ז"ל ת/69 עמ' 353). במצב דברים זה, ברור שעל מנת להדביק את הרפידות, גם אם בעדינות רבה, היה נדרש להסיט את כנף המעיל במלואה, ואף את חולצותיה שמתחת. די בהסטה זו, וכאמור אפילו נעשית בעדינות, כדי לאפשר לדם שנאסף בקפל הבגד, להשתחרר ולזרום. לכך אוסיף, כי גם עצם הדריכה על מכסה האסלה יכולה הייתה בקלות לגרום לתנועה בבגד, שכן ניכר היטב מתמונות הזירה שדריכה זו נעשתה בצמוד לגופת המנוחה, ובהחלט יתכן ואף סביר מאוד, שהדורך נגע בה או בבגדיה.
700. ואכן, בחקירתו החוזרת, לאחר עיון בתמונות של מנח המנוחה, פרופ' רוטשילד קבע כי הדבקת מדבקות הא.ק.ג על גופתה, מחייבת תזוזת בגדיה והסטתם:
"עו"ד מ. חן רוזנפלד : ... אני מציגה בפנייך את תמונה 64 המנח של הגופה, שזה המנח של הגופה כפי היא נמצאה ותמונה 98 שהיא דומה לתמונה 102 שהוצגה לך שם נראה סימן המדבקה כנראה מדבקת המוניטור, אני מבקשת שתתייחס לשתי האופציות גם לאופציה של (אנגלית) ולנזילת הדם (אנגלית) ביחס למיקום המדבקה, סימן המדבקה, ביחס למנח של הגופה לאסלה,
מתורגמן : או קיי.
עו"ד מ. חן רוזנפלד : תתייחס לשתי האופציות ביחס לאפשרות שאחת מהן גרמה לנזילת הדם לאסלה.
מתורגמן : להדביק מדבקה של הא.ק.ג. לכתף ימין כמו שרואים כאן או לחזה יכול להתבצע על ידי הפרמדיק במספר אופנים, אני יכול לדמיין לעצמי שניתן להגיע לאזור הזה רק עם זרוע שמאלית ללא תנועה משמעותית, ללא הזזה משמעותית של הבגד או הגופה, אני יכול לתאר לעצמי שלא היה מספיק מקום בשביל הזרוע השמאלית זה גם יכול לקרות שהפרמדיק עם היד הימנית על הכתף השמאלית או למשוך את הבגד אחורנית, אך איך הוא הדביק את זה במציאות אינני יודע באמת.
עו"ד מ. חן רוזנפלד : מה לגבי הדבקת המדבקה באזור השמאלי של החזה?
מתורגמן : לא יכול לדמיין שזה ייתכן להצמיד מדבקה לצד השמאלי של החזה מבלי משיכת הבגד הצידה." (עדות רוטשילד, עמ' 5216).
701. רוטשילד נחקר בפנינו, וניתן היה להתרשם מניסיונו המעשי הרב והרלוונטי לסוגיה. לדבריו, במסגרת הנתיחות בהן הוא משתתף יש צורך להעביר גופות מאלונקה לשולחן ואז "בקלות נוזל דם מהבגדים שלנו או לנעליים ולעתים תכופות יש עיכוב של שעות בין מעבר הגופה ומעבר אלינו לחדר הנתיחה" (עדות רוטשילד, עמ' 5202).
702. בחוות דעתו השנייה התבקש רוטשילד להתייחס להשפעת הרכב הבד של מעיל המנוחה לגבי אפשרות אגירת דם בקפל המעיל. לכך השיב כי "אין לי ידע מיוחד על ההשפעה שיש להרכב הבד של בגד על יכולתו לשמר דם בכל דרך שהיא. מניסיוני כפתולוג משפטי, ידוע לי שכאשר אתה נמצא בזירה שבה כמות סבירה של דם ניגרה מן הגופה, עליך לנהוג בזהירות רבה בעת הזזת הגופה והבגדים ... הזזת הגופה בזירה יכולה בקלות לגרום לדם להגיח מן הבגד לכיוון משטחים אחרים. הדם יכול להגיח מן הבגד באמצעות זרימה ממאגרים שנלכדו בין קפלים, כמו גם מתוך שכבות פנימיות כאשר הבגד נסחט. על פי דוח הנתיחה שלאחר המוות, הבגד של הנערה היה ספוג ומוכתם בנוזל דמי (עמ' 2, מס' 1). לפי דעתי, סחיטת מעיל/ז'קט כמו זה שלבשה המנוחה שהוא ספוג בדם, כפי שניתן לראות בתמונות, תגרום לכך שיגיח דם מבגד זה. בנוסף, נראה כי אין זה משנה מאיזה חומר עשוי המעיל / הז'קט. אם החומר מסוגל להפוך לספוג ומוכתם בנוזל דמי, אזי ניתן יהיה לסחוט את הנוזל הדמי הזה החוצה בעת שמתעסקים בבגד שעל הגופה". (הביטוי "לסחוט" אינו מדויק, ומשקף את העובדה שאנגלית היא אינה שפת האם של רוטשילד, ראה עדותו עמ' 5186).
לא נעלמה מעיני טענתו של ב"כ הנאשם, כי המאשימה לא הגישה חוות דעת לעניין סוג המעיל. עם זאת, נוכח דברי המומחה בנושא זה, נראה כי אין הדבר דרוש.
703. בכל הנוגע לאפשרות זליגת דם משערה של המנוחה, רוטשילד השיב בעדותו כי הגם שייתכן ועל שערה של המנוחה היה דם קרוש (כך על פי העדויות אליהן הופנה), אין זה שולל את האפשרות שהיה דם נוזלי נוסף שיכול היה לנזול ממנו (עדות רוטשילד, עמ' 5196).
704. חוות דעתו ועדותו של פרופ' רוטשילד עקביות גם עם עדותו של חוקר הזירה פיאמנטה, שהוא זה אשר נשא את המנוחה מתא השירותים ליריעה, אשר שב וציין כי בגדי המנוחה ושיערה היו רטובים מדם. לדבריו: "בסעיף 3 רשמתי שאני מבסס וגם רשמתי בהדגשה על תצלומי זירה ומיטב זיכרוני בלבד, דבר שאני זוכר אני חושב שגם אני אמצא לזה סימוכין בתמונות כשהעברנו, כשהעברתי את תאיר הבגדים שלה היו ספוגים בדם וגם הכפפות שלי, אני זוכר שהזדהמתי בדם, שהעברתי אותה זה לא שהעברתי גוף שכבר כל הדם נקרש וכל הדם היה יבש, אני זוכר שהזדהמתי בדם, אני זוכר שחלק ניכר היה באמת קרוש אבל היו מקומות מסוימים בין אם זה בשיער, במעיל שעדיין היו רטובים לחים, עובדה שדם אני אחפש ברשותכם את התמונות הרלוונטיות," (עדות פיאמנטה, עמ' 1241-1242 לפרוטוקול).
עיון בתמונות אליהן הופנינו מעלה כי אכן זה היה מצב הדברים. כפי שהוסיף פיאמנטה, ניתן להבחין בכפפות נקיות מדם אותן עטה טרם המגע בשיער המנוחה, ומוכתמות בדם נוזלי אחריו.
705. לסיכום, אני מקבלת את טענת המאשימה, כי במנח בו נמצאה המנוחה לא הייתה היתכנות לזליגת דם מפצעיה לכיוון העקבה שעל מכסה האסלה. מכל מקום, אני מקבלת את הסברה שמקור נזילת הדם הוא בבגדיה או בשיערה של המנוחה. לעניין זה, מצאתי לאמץ את חוות דעתו של רוטשילד במלואה.
706. קביעתי משליכה על טענת ההגנה לעניין חפותו של הנאשם. שכן, לאור העובדה שנזילת הדם על העקבה יכלה להתרחש גם מספר שעות אחרי הרצח, לא מתחייב שעקבת הנעל על מכסה האסלה הוטבעה בהכרח על ידי הרוצח. לשיטתי, כפי שאראה להלן, סביר יותר שמדובר באחד המורשים שהגיעו לזירה. משכך, המסקנה העולה מכל אלו היא כי אין בסוגיה זו כדי לשנות מתמונת הראיות בעניינו של הנאשם ולהפחית ממנה, באופן המעורר ספק סביר באשמתו.