עיקרי חוות הדעת
676. מחוות דעתו של אביעד עולה, כי על רצפת התא נמצאו 12 סימנים הנחזים כעקבות נעליים. ביניהן נמצאה התאמה אחת בלבד, לנעליה של המנוחה, בסמוך לקיר המפריד שבין תא 1 ל-2, ובחלקו הרחוק של התא ביחס לשאר העקבות שמצא. לא נמצאו התאמות בין שאר הסימנים לבין הנעליים שנבדקו.
677. אביעד מצא מאפיינים דומים בין מה שסימן כעקבות 4, 5 ו- 6 לבין העקבה שנמצאה על מכסה האסלה, באלמנטים המרכיבים את העקבה, ביחס ביניהם ובפרופורציות שלהם. עם זאת, בהיעדר נעליים להשוואה, מסקנתו היא שלא ניתן לקבוע התאמה כלשהי בין העקבות (סעיף 2 בחוות דעתו). באשר ל- 8 העקבות הנוספות אותן מצא אביעד על רצפה התא (סומנו על ידו 2, 3, 7-12), אשר הוגדרו על ידו כחלקיות וכקלושות, צוין, כי לא ניתן לקבוע אם נעלי המנוחה או הנעליים שהובאו לבדיקה הותירו אותן.
678. בפרק המסקנות שבחוות דעתו, אביעד לא קבע ממצא כלשהו באשר לסימן על מיכל ההדחה ולסימן על הקיר המפריד בין תא 2 לתא 3. בדיון הסביר, שחוות דעתו אינה מחליפה את חוות הדעת של שור אלא משלימה אותה, ולפיכך הציג בחוות דעתו רק תמונות ומדידות להמחשת מסקנות שור. כן אישר שמסקנות אלה מקובלות עליו. כזכור, שור קבע בחוות דעתו (ת/385) כי "בתצלומים שהוגדלו מהתקליטור ועל גבי מכסה מושב האסלה (סע' 5) נמצאת עקבה חלקים של נעל, המוטבעת בדם, השונה בדגם מכל הנעליים שהתקבלו לבדיקה" (סע' 6). וכן כי "על גבי מכסה מיכל המים ("הניאגרה") ועל הקיר המפריד בין שני תאי השירותים, נמצאות שתי עקבות חלקיות ביותר, כנראה מאותו דגם נעל שהותירה את העקבה שע"ג מכסה מושב האסלה, ושונה בדגם מכל הנעליים שהתקבלו לבדיקה. הנעליים שהתקבלו לבדיקה לא יכולות היו להותיר את העקבות הנ"ל" (סע' 7). לקראת המשפט החוזר עדכן שור את קביעתו ביחס לסע' 7 לחוות דעתו וקבע כי "המילה "עקבות" היא השערה. נכון יותר לומר "סימנים היכולים להיות עקבות נעל" זאת תהיה הגדרה מתאימה יותר" (ת/400). שור נחקר על חוות דעתו ונותר בעמדתו כי קיים דמיון בין הסימנים, ולטענתו מדובר באותו סוג נעל (עדות שור, עמ' 1843 – 1845). גם אביעד נחקר בעניין זה, ואף הוא שב על עמדתו ולא נסוג ממנה.
679. לטענת המאשימה, יש לנקוט זהירות ביחס לדמיון בין הסימנים, וזאת נוכח הסתייגויות המומחה עצמו ובהיעדר נעליים להשוואה, כאשר ייתכן שהסימנים הוטבעו ע"י מקור אחר שכלל אינו נעל, כגון כף יד שאחזה בסכין. עוד הפנתה לעובדה שתיעוד הסימנים לא נערך כהלכה בזירה, להיעדר התייחסות המומחה לשוני שבין הסימנים, ולקשיים נוספים העולים מחוות הדעת. מנגד, ב"כ הנאשם טען, כי מדובר בחלקי עקבות נעל, בעלי סממנים זהים לאלה שעל מכסה האסלה ועל הרצפה. לטענתו, הסימנים הם חלק ממסלול בריחתו של הרוצח, הסותר את הודאתו ואת שחזורו של הנאשם, ובהם בהכרח יש כדי להביא, לשיטתו, לזיכויו של הנאשם.
680. גם ביחס לסימנים אלה, אביעד הבהיר שבהיעדר נעל, הוא לא יכול לקבוע בוודאות שמדובר בעקבה (עדות אביעד, עמ' 4602). כמו כן, אביעד לא שלל את האפשרות שהטביעה נוצרה על ידי דבר אחר (שם, עמ' 4623), רק ציין, ממש כמו לגבי השוואת נעליים, שכדי לענות על כך בוודאות יש הכרח להשוות לחפץ עצמו (שם, עמ' 4639).
681. חברי קובע (סע' 69 לחוות דעתו), שמחקירתו של אביעד הוכח "מעבר לספק סביר" שהסימנים על האסלה, על מיכל ההדחה ועל הקורה, וכן סימנים 4,5,6, הינם טביעות נעל, שנוצרו על ידי אותה נעל. כן קבע, שהוכח ברמת ההסתברות הדרושה בהליך אזרחי, שגם יתר הסימנים שנמצאו על הרצפה (סומנו 7-12) נוצרו אף הם על ידי אותה נעל. נוכח הסתייגויות המומחה, כפי שפורטו על ידי בהרחבה לעיל, איני שותפה למסקנה נחרצת זו.
682. בחנתי באופן יסודי את חוות דעתו של אביעד ואת התמונות שהציג בתיק העבודה שהוגש לעיוננו. אכן, ניתן להבחין כי קיים דמיון בין הסימנים, הן באלמנטים שהשוו – החלק המחוספס והמלבן המחורץ, והן במידות. יתרה מכך, בהקשרם של הסימנים על מכסה האסלה, מיכל ההדחה והקיר המפריד, אף מדובר בהסכמה בין שני מומחים – שור ואביעד. על כן, בהינתן מומחיותם של שור ואביעד ומהימנותם, אך גם נוכח הקושי של המומחים לספק קביעות חד משמעית ולאיין אפשרויות נוספות לגבי מקורם של הסימנים, הרי שמסקנתי היא שאין לשלול את האפשרות שהסימנים על הרצפה הם עקבות נעל, ושיש להם דמיון לעקבה שעל מכסה האסלה. כמו כן, איני שוללת את האפשרות שהסימנים על מיכל ההדחה והקיר המפריד הם עקבות נעל, שגם להן יש מאפיינים דומים לעקבה שעל מכסה האסלה. עם זאת, איני יכולה לקבוע בוודאות, שגם אם מדובר בעקבות, הרי שאלה בהכרח הוטבעו על ידי אותה נעל.
683. עוד אומר, שבשונה מהמסקנה אודות מקבץ העקבות על מכנסי המנוחה, בעניין כאן לא ניתן להסתייע בעובדה שיש ריבוי חלקי עקבות על הרצפה כדי להרחיב את מסקנותיו של אביעד לקביעה שמדובר באותה נעל (קביעה ממנה הסתייג המומחה). שכן, העקבות שעל הרצפה, מיכל ההדחה והקורה הן חלקיות, וכאמור, אין נעל להשוות אליהן. משכך, אין וודאות שכולן מתאימות לאותה נעל, ולמעשה הן יכולות להתאים גם לדגמים שונים. זאת, בשונה מההיסק שניתן להעלות ממקבץ ההטבעות על מכנסי המנוחה, שם ההתאמה של כל עקבה לנעלו של הנאשם עמדה בפני עצמה. הדבר אפשר להסיק מסקנה גם למקבץ ככלל ולחזק את הראייה.
684. מקובלות עלי קביעות חברי בנוגע למיומנותו ומהימנותו של אביעד, אשר, כאמור, התגלה כמומחה מקצועי ויסודי. עם זאת ודווקא משום כך, דעתי היא כי יש לבחון את קביעותיו כפי שהביאן בפנינו, ולהישמר מפני הפיכתן לקביעות החורגות מגדר אותן השערות שהניח, בבחינת ממצא פוזיטיבי מחייב. על כן, איני רואה בחוות הדעת של אביעד עיגון לקביעתו של חברי שמדובר בוודאות בעקבות שהוטבעו על ידי אותה נעל.
685. לטעמי, יש קושי להסיק מהדיון בסימנים לעניין חפותו של הנאשם. כפי שציינתי לעיל, שני הצדדים מנסים להיבנות מהשוואה של עקבות נעליים. בסוגיה זו, ההגנה מסתמכת על חוות הדעת של שור ואביעד, שהתבצעו ללא נעל להשוואה, שלא בהתאם למתודולוגיית השוואת סימנים, ותוך הסתייגויות של המומחים מקביעות חד משמעיות והימנעות ממסקנות מחייבות. לעומת זאת, המאשימה נשענת על חוות דעתו המקצועית והסדורה של שור לגבי השוואת נעלי הנאשם לסימנים על המכנסיים. שור פעל בהתאם למתודולוגיה, נעזר בנעל להשוואה וביצע הטבעה מלאכותית. על כן, לנוכח העובדה שהתוקף של ההשוואה שערך שור גבוה יותר מזה של אביעד, הרי שחוות דעתו מספקת ראיה נסיבתית שמצטרפת לראיות האחרות, והולמת את מסלול היציאה כפי ששחזר הנאשם.
686. אני ערה כמובן לכך, שעל המאשימה להוכיח את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר, ואילו לנאשם די בהטלת ספק סביר בכדי להביא לזיכויו. ואולם, במקרה דנן, לטעמי, מתקיימת מעין מקבילית כוחות, במובן זה שככל שהראיה הנסיבתית שמבוססת על הסימנים על המכנסיים חזקה יותר באופן שבו היא קושרת את הנאשם לזירה, כך חלש יותר "פוטנציאל הספק" הגלום בתרחיש האלטרנטיבי בדבר קיומו של רוצח אחר, אשר עקבותיו מצויות בזירה. שכן, תרחיש זה עומד על יסודות פחות מבוססים. בנוסף, הנאשם מבקש להטיל ספק בראיות נגדו, באמצעות אותו כלי בו משתמשת המאשימה כדי לבסס את אשמתו, ושאותו הוא מבקש לפסול כליל מתוכו. בכך, למעשה, הוא כורת את הענף שעליו הוא יושב. עוד יש לזכור, ועניין זה ידון בהמשך, כי על שאלת הספק הסביר להיבחן בראי מארג הראיות הכולל, לרבות כלל "היש" הראייתי התומך בהרשעה, ולא בראי מסגרת הראיות הנוגעת לטביעות הנעליים בלבד.