"ש : במסגרת הבדיקה שלך, אמרת שעשית בדיקה מאד יסודית את בודקת לא רק את הפצע בסנטר אליו את מתבקשת אלא את כל החתכים.
ת : כן, כך מקובל.
ש : ואת בודקת בצורה מאד יסודית, מגדילה, בוחנת בהגדלה גדולה ולא מוצא משהו בשום חתך אחר.
ת : כן, אני עוברת על כל הפצעים בשוליים כפי שאנחנו עושים גם היום לראות אם יש סימן של הסכין.
ש : אמרת שוליים כי הסימן אמור להימצא על העור בסמוך לפצע.
ת : נכון, ככל שהסכין נגרר או נוגע בעור אז יכול להיות סימן בשוליים, זה הסימנים המובהקים ביותר, כן אפשר למצוא לעתים גם סימנים ברקמות הרכות לא הריקות, הרקמות הסחוסיות או בעצמות.
ש : אבל פה לא מצאת, חיפשת ולא מצאת.
ת : כן, לא מצאתי, אני יודעת היום שיש אבל לא מצאתי לא ראיתי את זה."
(עדות ד"ר פורמן, עמ' 4393 לפרוטוקול).
כמו כן, כפי שציין חברי בסע' 245 לחוות דעתו, אף ד"ר קוגל אישר "כי אכן במרבית פצעי המנוחה אין סימנים של סכין משונן".
744. ביחס לממצא אותו כינה ד"ר קוגל בעדותו "צבר ד" – הממצא בפצע הסנטר עצמו, ציינה ד"ר פורמן כי הממצא "לא נראה מרשים" בפני עצמו. ולא "קפץ לעין" אלא רק כגיבוי לאחרים (עמ' 4394). משמע הממצא אינו מובהק.
מכל מקום, ד"ר פורמן לא שללה כי אפשר שהממצאים שבחוות דעתה, ייגרמו על ידי חפץ אחר ולא על ידי סכין משונן, הגם שלא הייתה בוחרת ברוכסן כאופציה ראשונה (עמ' 4397)).
745. לטעמי, העדרם של סימני שינון בפצעים שנגרמו למנוחה, כולל החתכים המרובים בגפיים, אשר כזכור, על פי חוות דעת המומחים, התיישבו עם "פצעי הגנה", מפחיתה את הסבירות כי המנוחה הותקפה בסכין בעלת להב משונן. לעניין זה מקובלת עלי מסקנת ד"ר דיאז, לפיה אילו אכן היה מדובר בלהב משונן, היינו צפויים למצוא עדות לכך מעבר לממצא בסנטר.
746. בסע' 244 לחוות דעתו ציין חברי, כי ד"ר דיאז לא שלל בחוות דעתו באופן פוזיטיבי את האפשרות כי נעשה שימוש בסכין משונן, אלא רק קבע כי אין סימנים לכך. אלא שמקום בו, על פי חוות הדעת של ד"ר דיאז "סכינים עם להב משונן יכולות לגרום פציעה שאי אפשר להבדיל בינה לבין פציעה שנגרמה על ידי להב ישר" אינני סבורה כי היה עלינו לצפות לקביעה פוזיטיבית מטעם ד"ר דיאז. מכל מקום, דומני כי לא ניתן להתעלם מהתרשמותו הסופית של ד"ר דיאז, לפיה: "לפי קביעתי אני קבעתי שסוג הסכין הוא סכין ישר חלק, בעלת להב חד, להב ישר." (עמ' 5225 לפרוטוקול).
747. אשר לממצאים בסנטר, ד"ר דיאז קבע בחוות דעתו כי "אלה אינם יכולים לשמש עדות לשימוש בלהב משונן. סימנים אלה נגרמו לדעתי על ידי לחץ של פריט לבוש. סימנים דומים מודגמים בתצלומים במהדורה החמישית של חקר רפואי משפטי של מקרי מוות". בחוות הדעת המשלימה, אף העלה את האפשרות כי אלו נגרמו באמצעות רוכסן המעיל של המנוחה: "לדעתי, לא ניתן לשלול את האפשרות שהמעיל (הרוכסן) הוא הגורם לסימנים ויתרה מזאת, זה ההסבר יותר מתקבל על הדעת, כיוון שתזוזה של פריט לבוש כתלות בשאלה לאן כיצד ובאיזה כוח אוחזים בו, ישאיר טביעות העשויות להיראות שונות זו מזו בהתבסס על הכוח והמאפיינים האנטומים של המיקום בו הן מתרחשות.".
748. במסגרת חוות דעתו, חברי קבע כי התרחיש לפיו הממצאים בסנטר המנוחה נגרמו מרוכסן המעיל הינו "תרחיש בלתי סביר בעליל". איני יכולה להצטרף לקביעה זאת, שכן לטעמי מדובר בתרחיש אפשרי, גם אם אינו "סביר יותר", כפי שטען דיאז (עמ' 5246 לפרוטוקול). דומני, כי לא ניתן לשלול אפשרות זאת גם בשים לב למנח המנוחה, כאשר נמצאה. מכל מקום, הבחינה אינה יכולה להסתכם רק בממצא לעניין הסנטר, אלא כחלק מבחינה כללית של מכלול החתכים בגופה של המנוחה, שם, כפי שכבר ציינתי, לא נמצאה עדות ללהב משונן.
הסימן בסחוס הצוואר