749. כאמור, במסגרת הליך זה, ההגנה העלתה, לראשונה, טענה בדבר קיומו של ממצא בפצע שנגרם לצוואר המנוחה, אשר מעיד על שימוש בלהב משונן. הדברים עלו לראשונה בעדותו של ד"ר זייצב מעל דוכן העדים. אז הציג בפניו הסנגור תקריב תמונה מתוך נתיחת הגופה (תמונה 18ב מתוך ת/442), ללא כל ייחוס באשר למיקומה בצוואר. תחילה התקשה ד"ר זייצב להשיב, ואולם לאחר מכן אישר כי "יש סבירות" שהסימנים המופיעים בתמונה שהוצגה לו תואמים ללהב משונן.
750. בהמשך לכך, הוגשה חוות דעתו של ד"ר קוגל, שם נטען כי חריצים שנראים בתקריבי התמונות על הסחוס בצוואר המנוחה, מלמדים על שימוש בלהב משונן. לעניין זה נקבע בעמ' 21 לחוות הדעת: "באחד הסחוסים בצוואר נמצא חתך שטחי/חריץ. מחריץ זה מתמשכים ארבעה חריצים פיסיים מקבילים וניצבים לו, במרחקים זהים. ממצא זה מתיישב היטב עם סימני הטבעת להב משונן על גבי סחוס, ופריט ביגוד או להב חלק לא היו יכולים לגרום לו.".
751. לא מצאתי ביסוס ממשי לקביעה אליה הגיע ד"ר קוגל, לפיה צילומי הסחוס בצוואר המנוחה מעידים על שימוש בלהב משונן (כאשר גם לשיטת חברי "עניין זה אינו נקי מספקות"). לכך יש כמה סיבות. ראשית, ד"ר פורמן, אשר הכינה את חוות הדעת המקורית של ההגנה בסוגיית סוג הסכין, לא הפנתה, בהליך הקודם או בזה הנוכחי, לקיומו של ממצא מעין זה. יתירה מכך, כאשר נשאלה במסגרת עדותה האם קיים בסחוס ממצא התומך בעמדתה (לעניין שימוש בלהב משונן), השיבה גם בהתייחס לחתך בשפה העליונה שבסנטר (צבר ד'): "כן, לא התרשמתי אז מהממצאים האלה" (עמ' 4399 לפרוטוקול).
752. יתרה מכך, בחוות דעתו המשלימה, ד"ר דיאז הסכים כי הרקמה המתוארת היא סחוס, אך סבר כי הממצא הפסי עליו הצביע ד"ר קוגל הוא חלק מהמבנה האנטומי הרגיל של הרקמה. לעניין זה קבע: "זהו סחוס, אנטומית הוא מורכב מלוחיות מרובעות. על פני השטח החיצוני בכל לוחית דקה יש פסים ואלה מאפיינים אנטומים נורמאליים, כמו אלה שנראים בקנה הנשימה ואין לבלבל אותם עם פצעים". חוות דעתו זו נותרה בעינה, הן משום שדיאז לא נחקר בנקודה זו והן משום שבסופו של יום, אף ד"ר קוגל הבהיר שלא ניתן לשלול את האפשרות שמקור סימני הפסים הנראים בתמונות הינו במבנה אנטומי רגיל המצוי בגוף האדם:
"עו"ד ש. הר ציון : אני אציע לך הצעה, זה משהו שהיה קיים בגוף האדם ואז היה עליו חתך באמצע ולכן יש לי פס ופס עם חתך באמצע אפשרי?
העד, ד"ר חן קוגל : אני לא יכול לשלול את זה אני לא ראיתי כאלו דברים אבל אני לא יכול לשלול." (עדות ד"ר קוגל, עמ' 4352 לפרוטוקול).