בחינת השלכות תיקון 137
881. משקבענו כי הוכחו כל יסודות עבירות הרצח על פי הדין הקודם, נותר לבחון את השלכות תיקון 137 על עניינו של הנאשם, תוך התמקדות בשאלה האם המדובר בדין מקל.
882. התשובה לשאלה זו הינה שלילית, כאשר לטעמי, בעניינו של הנאשם מתקיימות שתי נסיבות מחמירות חלופיות, הקבועות בסעיפים 301א(7) ו-(8) לתיקון 137, שעניינן מעשה שנעשה באכזריות מיוחדת או כאשר הקורבן הוא חסר ישע, קטין שטרם מלאו לו 14 שנים.
883. אשר לנסיבות של "אכזריות מיוחדת", הרי שבפסיקה כבר נקבע כי "המתה על ידי שיסוף עוצמתי של הגרון בסכין, מלמדת בפני עצמה על כך שמדובר ברצח שבוצע באכזריות מיוחדת" (ע"פ 3168/19 איילין נ' מדינת ישראל (מיום 26.1.2022).
884. במקרה דנן, מדובר ברצח אלים וברוטאלי, אותו ביצע הנאשם בנערה צעירה שטרם מלאו לה 14 שנים, על פערי הכוחות הברורים בין השניים. הנאשם רדף אחר המנוחה לתוך תא השירותים, שיסף את גרונה באכזריות מספר פעמים והוסיף לפגוע בחלקי גופה השנים באלימות קשה. האירוע אף אירע בתוך כותלי בית הספר בו למדה המנוחה, שם הייתה אמורה להיות מוגנת.
885. אשר להיותה של המנוחה "קורבן חסר ישע" בת פחות מ – 14 שנים, הנאשם היה מודע להיותה של המנוחה תלמידת בית ספר, בו לומדים תלמידי חטיבת ביניים. בתארו לארתור את כעסו על הילדים בשל ניתוק הכבל, הנאשם מחדד שאין המדובר בילדי התיכון, אלא דווקא בילדי החטיבה:
הנאשם: "הילדים בכוונה עושים דברים רעים, רק, בלאט, שלהם יהיה כיף...אני החזקתי את עצמי, האישה הרבה פעמים..."
מדובב- ארתור: "איזה זין, עולם מזדיין. לא יכולת לגשת ולהגיד לאלה? זה בני כיתה יא? בני כיתה יב? מבוגרים עשו?"
הנאשם: "לא, אלה בני שלוש עשרה, ארבע עשרה, חמש עשרה" (17.12.06, מט (165/06 (20) חלק 2 עמ' 4-5).
בנוסף, הנאשם אף סיפר לארתור במסגרת שיחת ההתוודות, כי המנוחה נראתה צעירה מאחותו, אשר על פי בדיקת המאשימה הייתה בת פחות מ-14 שנים ביום הרצח.
886. מכל מקום, ובהתאם לסעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין, התנהלות הנאשם מקימה "מחשבה פלילית", שכן "רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם".
לעניין זה נקבע בע"פ 538/89 ורשבסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד ד (2) עמ' 870:
"מצב נפשי של עצימת עיניים כמוהו, בעיני החוק, כידיעה ממשית, והוא נעוץ בהימנעות מלבחון ולבדוק מצב דברים שלגביו עשוי להיות חשד כי אסור הוא; הוא מתקיים כאשר –" הנאשם חשד בנוכחותה של העובדה הנדונה אך נמנע מלחקור בדבר, הואיל ו'לא רצה לדעת', פן תתאשר העובדה ואזי לא יוכל להכחיש, לאחר מעשה, שידע עליה. בנסיבות כאלה - והן מעידות על מצב נפשי, שיש בו גוון של חוסר תום-לב - 'אפשר כמעט לומר כי הנאשם באמת ידע'..." (ד"נ 8/68 [1], בעמ' 546). משמע, עצימת עיניים מהווה תחליף לידיעה בפועל על קיומן של עובדה או של נסיבה שהן מיסודות העבירה, ודרך הוכחה זו מושרשת היטב בפסיקה עקבית מקום שמתקיימים התנאים המתאימים"
עוד נקבע בע"פ 11699/05 סרפו נ' מדינת ישראל, פ"ד סב(4) 498:
"למקרא הוראה זו אתה למד, כי מקום בו מפעֵם בלבו של מבצע העבירה חשד בדבר טיב התנהגותו, או בדבר קיומה של נסיבה הנמנית עם פרטי העבירה – הוא לא יוכל להתגונן בטענה לפיה פעל בהעדרה של מודעות. במצב דברים מעין זה – כך ממשיכה הוראתו של סעיף 20(ג)(1) וקובעת – מוטלת על מבצעה של עבירה החובה לפעול כדי להפריך את החשד ולברר את מצב הדברים לאשורו, וכל עוד לא עשה כן, או שעשה אולם חשדו לא הופרך, רואים אותו כמי שהיה מודע בפועל בעת ביצועה של העבירה לאותו פרט. לשון אחר: התעורר בלבו של אדם חשד, והוא אינו טורח להזימו, יש לראותו כמי שעוצם את עיניו והתעלם במודע מאפשרות קיומה של נסיבה."
בעניינינו, לאור מראה המנוחה ומקום בו עסקינן בבית ספר שבו לומדים תלמידם שגילם פחות מ – 14 שנים, דבר שהיה בידיעת הנאשם, דומני כי לא ניתן לחלוק על המסקנה שהנאשם, למצער, צריך היה לחשוד כי גילה של המנוחה הינו פחות מ- 14 שנים, אך עצם את עיניו לאפשרות זאת.
887. המסקנה העולה מכל האמור הינה כי אין בתיקון 137 כדי להקל עם הנאשם.
שיבוש מהלכי משפט