שאלת "המניע" כמשליך על משקל ההודאה
35. אשר לסיבות ו"למניע" שהביאו את הנאשם להתוודות בתאו לפני ארתור– בליל 18.12.06 אתייחס בתת פרק נפרד בהמשך, לאחר שאדון בהשתלשלות האירועים שהביאו לקריסתו הנפשית של הנאשם והתוודותו לפני ארתור בהמשך לכך, כשהאירועים הנ"ל שלובים.
לענייננו, די שאבהיר בשלב זה, כי המניע והסיבות להתוודות לפני ארתור שונים, להבנתי ולפי מיטב שיפוטי, מאלו שהובילו את הנאשם למסור את הודאתו "הרשמית" לפני החוקרים.
36. בפרק זה אתמקד "במניע" להודאה שנמסרה לפני החוקרים ביום 19.12.06;
37. הנאשם הציג מצדו הסבר, לטעמי משכנע, אשר ל"מניע" שהיה לו למסור הודאה (הודאת שווא), בשלב בו בחר להודות. משקלו של מניע או הסבר אפשרי זה מתחדד אל מול העדרו של מניע למסירת ההודאה, על פי תזת המאשימה, כפי שאפרט בהמשך. המניע האפשרי של הנאשם כפי שינותח, יש בו על כן, לחזק את החשש כי לפנינו הודאת שווא, עוד טרם שאנחנו נדרשים לבחון את תוכנה של ההודאה.
38. הנאשם שלפנינו הגיע לחקירתו מיום 19.12.06, חקירה אשר בחלקה השני בחר למסור הודאה לפני חוקריו, לאחר ימים ארוכים בהם הוצגו לו מצגים והופעלו עליו לחצים כבדים ביותר, מצד ארתור ומצד החוקרים, כי הוא עומד לפני מאסר עולם ודאי, זאת על בסיס הראיות המוצקות "הקיימות" לחובתו.
הוכח לפני, כי לאורך ימי החקירות הוטחו לפני הנאשם ראיות שלכאורה הצטברו לחובתו. הובהר לנאשם שמשקל וצֶבֵר הראיות לחובתו הולך ומתחזק וכי אין סיכוי שישכנע את החוקרים בחפותו. התמונה הקודרת האמורה, הוצגה לנאשם על ידי החוקרים טיפין טיפין וקיבלה חיזוקים והדגשים בסוף כל יום חקירה, על דרך "הניתוח המקצועי" של ארתור– "יועצו הפרטי והבקיא" של הנאשם, זאת במהלך שיחותיהם בתא ועל בסיס "בחינת משקל" הראיות שהצטברו, מעת לעת, והצגת חוות דעת "מקצועית" עגומה, ש"החבל הולך ומתהדק" על הנאשם.
39. אינני רואה לשוב, לפרט ולנתח את מכלול הראיות לכאורה שהוצגו לנאשם, דרך הצגתן לפניו והצטברותן. בעניין פירט כדבעי חברי בחוות דעתו.
בבחינת עיקרי הדברים אזכיר, כי לפני הנאשם הובהרו, הבהר היטב, הראיות הבאות שהצטברו לחובתו;
כי הוא כשל בבדיקת הפוליגרף באופן המלמד שהוא הרוצח. כי זריקת המכנסיים מפלילה אותו. שאוסף הסכינים שברשותו מסבך אותו. שהדם על הכבל שלו הינו של המנוחה באופן הקושר אותו לרצח. העובדה שהסתיר שראה כתם דם בשירותי הבנים מלמדת נגדו. כי העדויות שראו אותו עובד עם ג'ינס בניגוד לגרסתו וכן העדויות שראו אותו בקומת הרצח למרות הכחשותיו וראו אותו נרגש סמוך לאחר שעת הרצח, הינן עדויות מוצקות ואובייקטיביות. שלעדויות אלו מצטרפת גם עדות ראובן ג'אנח המכחיש, שמסר לנאשם פרטים מוכמנים שהיו בידיעת הנאשם. כמו כן, הוסבר לנאשם שהראיות הביולוגיות שנאספו מצביעות גם הן כי הרוצח בזירה הוא לא אחר מהנאשם.
40. אני רואה להדגיש, כי החוקרים דאגו להציג את צבר הראיות שפורט, לחובת הנאשם, כאילו מדובר בראיות חלוטות, תוך שימוש בניסוחים קודרים (כל הממצאים הביולוגיים לחובתו, העדויות שנאספו סותרות בבירור את גרסתו, נמצא שהנאשם הוא הרוצח על פי בדיקת הפוליגרף "הרוצח הוא אתה, הכל אתה" וכדומה).
בתמצית אוסיף כי רובם ככולם של הראיות, כך בדיעבד לפחות, התבררו כחסרות משקל.
בהקשר להטחה בדבר מציאת כתם דם של המנוחה על הכבל של הנאשם, אוסיף, שאף אם אניח כעמדת חברתי, שהחוקרים בתחילה סברו בתום לב, כי מדובר בדם וביקשו לבדוק זאת, הרי שגם לאורך ימי החקירה, אשר באו לאחר מכן ולאחר שבוצעה הבדיקה ויש להניח נתקבלו תוצאותיה, עדיין המשיכו החוקרים להטיח בנאשם, אשר לכתם הדם הנ"ל על כליו, כעובדה ביולוגית מוכחת לחובתו.
דרך ההתנהלות האמורה, על פי המקבץ לעיל, איננה בגבולות הלגיטימי, אלא היא חריגה מגבולות המותר ובגדר הפעלת לחץ והטעייה.
41. כאן המקום לציין במאמר מוסגר ובהקשר לתוצאות בדיקת הפוליגרף, כי משעה שראתה חברתי לציין בחוות דעתה, כי על פי תוצאות הפוליגרף נמצא הנאשם דובר שקר, לשאלת מעורבותו ברצח, אני רואה להשלים, כי באותה בדיקת פוליגרף, גם נמצא הנאשם דובר אמת כשהשיב בשלילה לשאלה, האם רצח את המנוחה. את הדברים ראיתי להוסיף רק לצורך האיזון, הגם שברור, שתוצאות בדיקת פוליגרף אינן קבילות לענייננו. עוד יובהר, כי כל המידע שברשותנו בעניין הפוליגרף, נלמד רק מתוך דברים שנאמרו בחדרי החקירות ולפני המדובבים.
42. מכל מקום וזה עיקר, הנאשם מצדו, כפי שניתן ללמוד מהתנהלותו, נתן אמון מלא במצגים הראייתיים הנ"ל שהוצגו לפניו. הוא ידע "לדקלם" בייאוש, לעצמו ולאחרים, את "אוסף הראיות" המצטברות לחובתו, בתא לפני ארתור אחר כל חקירה ואף במהלך החקירות עצמן, לפני החוקרים. הנאשם הכיר בהכנעה במשקלן המכריע של הראיות ובכך שאפסו הסיכויים להבקיען על פי הבנתו הסובייקטיבית. תמונת המצב הראייתית הנ"ל, לרבות על פי החיזוקים של ארתור והחוקרים, הבהירה לנאשם, עפ"י מידת הבנתו, כי דינו אחד- הרשעה ברצח ומאסר עולם.
43. אדגיש, כי חלק לא מבוטל מההטחות ומניתוח הראיות המפורטות לעיל, לרבות "הפורנזיות", שהוצגו לנאשם, על ידי החוקרים וארתור, כמצטברות לחובת הנאשם, נעשו מבלי שלנאשם התאפשר להיוועץ בעורך דין, לרבות על מנת שיסייע לו בדרך בחינת משקלן של הראיות הנ"ל באופן מקצועי. מנגד, ארתור הוא ששימש למעשה כיועצו הפרטי של הנאשם, המשפטי ובכלל, והוא אשר גם הדיחו כנגד ההיוועצות בעורך דין. ארתור הבהיר לנאשם שבישראל לא מזייפים ראיות ולכן משקל הראיות המצטברות לחובתו ממשי.
44. לנאשם גם הובהר ע"י ארתור שהסיכון והסיכוי להרשעה הוא ודאי ואף כולל גם אפשרות שיורשע באונס, בנוסף להרשעה ברצח. הנאשם האמין גם לסיכון ממשי ואיום זה, כפי שאפרט.
45. על בסיס מכלול התמונה לעיל, אין לדעתי בסיס ראוי להניח, כי הנאשם עמד בלחץ המצטבר שהופעל עליו, שקל את שיקוליו ובחן באופן שקול את מצבו, כפי עמדת חברתי, זאת מבלי שהושפע באופן מוחלט מהראיות לכאורה שהוטחו לפניו ומבלי שקם לו חשש כבד ביותר, כי התמונה הראייתית המסולפת, תרמה תרומה מכרעת למסירת ההודאה.
46. על יסוד "תמונת המצב" הראייתית האמורה, החוקרים גם הבהירו לנאשם הבהר היטב, שהסיכוי היחיד להקלה בעונש, חלף מאסר העולם המצפה לו, הוא מסירת הודאה בביצוע הרצח, על דרך הודאה "בלב נקי", כשלמשמעות המונח אדרש להלן. עוד הבהירו לו בעניין, כי חלון ההזדמנויות למסור הודאה עומד להיסגר, אם לא יפעל להודות ללא דיחוי.
47. החוקר סשה בחקירות מיום 18.12.06, דוחק בנאשם להודות ברצח המנוחה "בלב נקי". סשה מבהיר לנאשם כי כדאי לו להזדרז לפני שיהיה מאוחר מדי ושאז יצטער מאוד על שפיספס את אפשרות ההודאה בלב נקי.
מוסבר לנאשם כי מה שיכול להצילו, בסיטואציה בה הוא נמצא, הוא מתן הודאה "בלב נקי", אבל לשם כך על הנאשם להציג גרסה – לספר את הסיפור.
בחקירת 19.12.06 ממשיכים הלחצים על הנאשם למסור הודאה "בלב נקי";
החוקר סשה: "נכון להיום המכסה נסגר, אתה מבין אותי?". הנאשם: "אני מבין נפלא". סשה: "נכון להיום האפשרות שלך זה לדווח לנו מה קרה על מנת שזה ייראה כהודאה בלב נקי ואת זה עדיין בשלב זה, אני יכול לעשות לך... אתה יודע איזה השלכות יש להודאה בלב נקי". הנאשם: "אני מבין נפלא". סשה: "הן כאלה ברוסיה, הן כאלה באוקראינה, הן כאלה בישראל". הנאשם: "זה מקל את העונש שמעתי את זה אבל העניין הוא שלא רצחתי" (ראה קובץ מסמכי התרגום מ"ט 172/06 (1) חלק 1 מיום 19.12.06 עמ' 4/100- 5/100).
48. בהמשך ללחצים ולשכנועים, לרבות בסיוע של המדובב, אשר מחזק לאורך ימי החקירה את "מסכת השכנועים" ומשנוכח הנאשם, עפ"י מה שמבהיר לו סשה, שהגיע לדקה ה-90 ותיכף "המכסה נסגר", מחליט הנאשם בסופו של יום כי המוצא היחיד והתוצאה הטובה ביותר, מבין החלופות הגרועות שלפניו, היא "הודאה בלב נקי".
49. בהקשר זה, לא מצאתי כל בסיס לשלול את הסברי הנאשם בחקירתו לפנינו שם הסביר במילותיו הפשוטות;
"כי זה מה שאמרו במשטרה, הם אמרו שבכבל מאריך שלי יש דם של ילדה ומעבדה וחוץ מזה יש שמישהו אמר שראה אותי למעלה שאני הולך בעצבים מנקה את הידיים אבל לא היה דבר כזה ומה שאמרתי כל האמת אומרים שאני שקרן בכל הדברים וגם את ארתור באותו רגע לא ידעתי שארתור ארתור הוא אמר הוא בן אדם שיושב הרבה שנים הוא אומר מה יש לך את התוצאה זהו אכלת זהו תמצא את הדרך אחרת, אתה אכלת תיק מאסר עולם ואני שמעתי אותו כי הוא בן אדם שבבית סוהר, הוא יודע חוקים, הוא למד אותי הסביר את הדברים האלה וכן שמעתי והאמנתי וכולם אמרו שרק את הדרך אחת דרך הלב נקי יכול להוציא ממאסר עולם והבנתי שאין דרך חזרה אז משני דברים רעים לוקחים הכי חלש והלכתי בגלל הנאיבי שלי וטפשות שלי הלכתי ללב נקי הזה".
(ראה פרוטוקול מיום 1.3.22 עמ' 2846 ש' 5- 15).
50. בענייננו ועל מנת להבין את עוצמת "המניע" של הנאשם להציג הודאה "בלב נקי", יש חשיבות להתעכב, אשר למשמעות המונח – "הודאה בלב נקי", לרבות כפי שפירשו אותו הנאשם והחוקר סשה.
למשמעות המונח "הודאה בלב נקי", כפי שהבין אותו הנאשם ועפ"י הדין האוקראיני, ניתח חברי בהרחבה בחוות דעתו ואמנע מלחזור על כלל הדברים, גם כאן.
51. לענייננו, ההגנה הוכיחה, כדי הרמה המוטלת עליה, כי לנאשם היה "מניע" למסור הודאה, גם אם הודאת שווא, שעה שחפץ לקבל את ההקלה, החד משמעית והוודאית בעונש, כפי שזו נהוגה באוקראינה, והניתנת למי שמודה "בלב נקי" וכשם שאף אישר את הדברים לפני הנאשם - החוקר סשה, בציטוט שהצגתי לעיל.
52. זאת ועוד הוכח לפני, כי החוק הרוסי והאוקראיני זהים לענייננו, ושניהם אכן מכירים בהודאה "בלב נקי", כנסיבה מקלה לעניין ענישה בעבירות, לרבות בעבירות רצח ואפילו בעבירה של רצח בנסיבות מחמירות.
גם לא נסתר, כי בפועל בתי המשפט ברוסיה ובאוקראינה, אכן אינם מטילים מאסר עולם על נאשם שהודה "בלב נקי" ברצח וגם ברצח בנסיבות מחמירות.
אחדד כי אין המדובר בהקלה שבשיקול דעת בית המשפט, בדומה להקלה שיכול ותינתן, עפ"י שיקול הדעת השיפוטי ככל שקיים, למוסר הודאה בהליך פלילי במשפט הישראלי. הכרה בהודאה "בלב נקי" בדין האוקראיני משמעותה – הקלה ודאית בענישה.
53. הנאשם גם הבין היטב את חובתו לשתף פעולה עם חוקריו ולמסור בחקירה פרטים נכונים בנוגע למעשה בו הודה, זאת כחלק מהתנאים הדרושים על מנת שהודאתו תוכר כהודאה "בלב נקי".
הנאשם עוד תיאר, שבשל שאיפתו לקבל הכרה כמודה "בלב נקי", ידע הוא כי מחובתו להסכים לערוך שחזור בזירה "ולהצליח" בו. יצוין, כי על אף שהנאשם העריך כי פרטים לא מבוטלים, אשר לאירוע המעשה, הוא כבר הצליח לקבל ממכלול החקירות שעבר, פחד הוא ללכת לשחזור, שמא יעשה או יאמר דברים לא נכונים ואז הוא יפסיד את "הלב הנקי". הנאשם חשש שייחסו לו כוונה להטעות, ואז אין "לב נקי" ואין הקלה בעונש, והוא יקבל מאסר עולם (ראה פרוטוקול מיום 1.3.22 עמ' 2871 ש' 18- 27).
הנאשם בהקשר זה אף ביקש מחוקריו, סמוך לפני שהוצא לשחזור, כי ימסרו לעורך דינו שהוא הולך להודות בלב נקי (משמע- כדי "לזכות בלב הנקי").
54. לציין כי גם בחקירת 21.12.06, ולאחר התוודותו, לאחר שעו"ד שפיגל החל לייצגו (ביום 20.12.06) ובעצתו, חזר בו הנאשם מהודאתו, ניסה שוב הנאשם בכל כוחו, לחזור ולזכות בהודאה "בלב נקי".
האמור לטעמי מלמד, עד כמה העריך הנאשם את עוצמת משקל הראיות לחובתו, עד כמה האמין שטענת חפותו לא תצלח, לאור הראיות שהטיחו כלפיו ועד כמה רצה הוא להצליח במסלול ההתוודות "בלב נקי", על מנת לזכות בהקלה בעונש הוודאי המחכה לו על בסיס עוצמת הראיות נגדו.
לציין כי נכונות החוקר יורם אזולאי, לרבות בחקירת 21.12.06, להבאיש את הסנגור בעיני הנאשם, על מנת להמעיט מערך עצת עורך הדין וסיכויי הצלחת ההגנה, אם יכפור, יכול ותרמה גם היא את תרומתה להחלטת הנאשם באותה חקירה, לשוב ולהודות הודאה בלב נקי.
55. באותה חקירה מיום 21.12.06 ניתן גם להתרשם ממאמציו של הנאשם לרצות את חוקריו כמו גם את עוצמת תסכולו, לאחר שנוכח כי הוא מאכזב את החוקרים בתשובותיו, עד כדי שסיכויי ההכרה בו כמודה בלב נקי, מצויה בסכנה וכפי לשון הנאשם באותה חקירה;
"אני רוצה לקחת את התיק הזה על עצמי אבל תספר לי איך זה היה, אני אספר הכל ואחתום...אני יודע שהודאה באשמה היא נסיבה מקלה בבית משפט, אם אני הולך אתכם לעסקה על מנת להוריד לעצמי את משך הכליאה מה שיהיה בבית משפט, שיוכר כעזרה לצוות החקירה, אני לא יכול לספר במדויק בגלל שאני לא יודע את זה, אני לא ראיתי איך הילדה שכבה... כלומר אנחנו חוזרים עכשיו, שלא עשיתי את זה. אני רוצה להוריד לעצמי את משך הכליאה... אני לא רוצה לשבת שלושים שנה... אני לא יכול להוריד לעצמי את משך הכליאה בגלל שאני לא יודע במדויק, על מנת לעזור לצוות החקירה, שיהיה כמו הודאה בלב נקי...".
(ראה קובץ מסמכי התרגום מ"ט 120/06 (1) חלק 3 מיום 21/12/06 עמ' 5/91- 6/91, עמ' 14/91- 16/91).
ובהמשך בצעקות "תעזור לי תעזור לי תגיד לי איך זה היה ואני אגיד רק תגיד לי תעזור לי (בוכה)... את הנפש שלי קל מאוד לשבור" (שם, בעמ' 50/91- 51/91).
56. מכל מקום וחזרה לשלב ההודאה מיום 19.12.06, מאחר שהנאשם אינו יודע את פרטי הרצח והחוקרים, למרות תחינותיו, לא נכונים לספר לו פרטים, מחליט הנאשם לפעול ולמסור הודאה "בלב נקי", בשילוב אלמנטים של "אפקט", שיהיה בהם להסביר חוסרים ואי דיוקים העלולים לסכן את ההכרה בהודאה כ"הודאה בלב נקי".
לציין, כי גם גרסת האפקט של הנאשם לביצוע מעשה הרצח, הוצעה, פותחה ושוכללה בניצוחו ובשיתופו של ארתור וכפי שאפרט ואציג בהמשך.
נכונות החוקר יורם בחקירת 19.12.06, "לאפשר" לנאשם למסור גרסה גם בשילוב טענת האפקט, עודדה אף היא את הנאשם למסור הודאה, מתוך תקווה שתוכר כהודאה בלב נקי, הגם שהינה הודאת שווא.
57. המקובץ מלמד, לכל הפחות, כי לא ניתן לשלול קיומו של "מניע" והסבר ממשי מצד הנאשם, מדוע בחר למסור הודאה ברצח לפני חוקריו, על אף שלטענתו לא רצח.
58. בחירה שכזו היא אכן בבחינת בחירת חלופה רעה וגרועה למי שטוען כי הוא חף מפשע. ברם, עדיין ובנסיבות הנטענות, המדובר, עפ"י הבנתו הסובייקטיבית של הנאשם, בבחירת חלופה גרועה פחות, מבין החלופות שעמדו לפניו.
הציטוט מפי כב' השופט הנדל בפרשת וולקוב (ע"פ 4179/09 מדינת ישראל נ' אלכסיי וולקוב (18.10.10)) והמפנה לתורת המשחקים, לגביה פרט חברי, בהחלט יפה לענייננו;
תורת המשחקים מלמדת אותנו כי אף בתחומים הגורליים בחיי האדם, היחיד עורך שיקולי כדאיות;
הוא רוצה לנצח "במשחק" הרי גורל שלפניו הוא ניצב. לשם כך הוא שוקל את שיקוליו, לעיתים שיקוליו אינם נכונים ואף אינם רציונליים או שהם רציונליים אך מבוססים על הנחות מוטעות- בין אם משום שניתן משקל שגוי לנתון ובין אם משום שאינם כוללים את מלוא האינפורמציה הדרושה לקבלת ההחלטה.
בפרשת וולקוב מוסבר כי פעמים רבות כשנאשם מצוי במצב של ייאוש, יכול שהערכת השיקולים תובילו להחלטה מעשית המחייבת הודאה, משיקולי כדאיות, על אף שמדובר בהודאת שווא.
59. בבחינת פן נוסף של הדברים אני רואה לחדד;
הנחת הנאשם בענייננו, הנחה שגם אושרה על ידי החוקרים - שאם הודאתו תוכר כהודאה "בלב נקי"- יזכה להקלה בעונש על פי המתחייב מהודאה כזו (כפי הדין האוקראיני), יש בה ליצור למעשה, לא רק "מניע" ממשי להודות, אלא אף יותר מכך;
יש בה בנסיבות אלה, לכאורה אף מעין מצג והבטחה מצד החוקרים (שאם יודה יזכה בהקלה). מצג והבטחה כזו פוגמים, כשלעצמם, ממשקל ההודאה, זאת גם אם לא נפליג לבחון את שאלת קבילות ההודאה בשל כך.
עוד להדגיש, כי המצג וההבטחה, אשר לקיומה של דוקטרינת "הלב הנקי" בישראל, כמו באוקראינה כאמור, הוצגה לנאשם על רקע ייאושו ואמונתו הסובייקטיביים כי כל הראיות פועלות לחובתו וכי אם לא יחלץ את עצמו ומיד (בדקה ה- 90 כפי שתואר לפניו), על דרך הודאה בלב נקי, צפוי הוא בוודאות למאסר עולם.
נסיבות שכאלה מהוות לכאורה פיתוי ממשי להודות, גם אם הודאת שווא.
60. על פי ההסבר, שהצגתי לעיל, הנאשם כאמור, החליט ביום 19.12.06 למסור הודאה לפני החוקרים, הודאת שווא, זאת על רקע ובמצטבר לאירועים הסוערים ערב קודם, אז קרס נפשית וכפי שאפרט בהמשך, לאור היקף ועוצמת הראיות הכבדות לחובתו כפי פרשנותו, ואשר צפויות היו להובילו למאסר עולם וודאי, כפי שהדברים הובהרו לו היטב על ידי החוקרים וארתור ולאחר שהחוקרים הבהירו לו סמוך לכך שהוא עומד "לפספס" את ההזדמנות האחרונה להודות בלב נקי.
61. אל מול האמור, המאשימה לגרסתה, לא מציגה הסבר ראוי על שום מה בחר הנאשם למסור הודאה לפני חוקריו, בכלל ובעיתוי בו בחר ביום 19.12.06 בפרט.
אדגיש, כי הצורך בהצגת הסבר להודאה ככלל, מתחייב בהינתן, שאקט של הודאה הוא בבחינת מעשה יאוש מצד כל נחקר ועל רקע כפירתו העקבית בכל ימי החקירה שקדמו להודאה.
להדגיש, כי מנקודת מבטו של הנאשם, למועד מתן ההודאה לפני החוקרים, כלל לא ידע שהחוקרים יודעים על התוודותו ערב קודם לפני המדובב.
זאת ועוד, כבר מספר ימים מוקדם ליום 19.12.06, עת ניתנה ההודאה לפני החוקרים, הצטברו והוצגו לפני הנאשם מכלול הראיות לחובתו, אשר על פי הבנתו הסובייקטיבית של הנאשם, סתמו עליו את הגולל. בהתאם לא היה במצב הראיות שינוי לרעה, המצדיק בגינו את ההחלטה למסור הודאה דווקא בעיתוי בו בחר הנאשם.
62. חברתי בחוות דעתה, נדמה, מבקשת להסביר, כי החלטת הנאשם למסור הודאה ובעיתוי בו הודה, נעוצה בהתפתחות שאירעה בחקירת 19.12, עת גילה החוקר אזולאי לפני הנאשם את נכונותו (נכונות אותה לא גילה מוקדם לכך החוקר סשה שחקר את הנאשם) להכיר באפשרות, כי הנאשם יודה על רצח במצב אפקט.
על פי סברה זו, משזיהה הנאשם הזדמנות זו ועל רקע מצבו העגום, בחר הוא באופן מושכל להודות ברצח בו ביצע, זאת על מנת לזכות בהקלה בעונש.