ב. משקלה של ההודאה בפרשתנו- היבט כללי
ההשפעה שיש לקיומה של הודאה בתיק שלפנינו והזהירות המתחייבת מכך
26. בהודאת הנאשם על חלקיה, צפיתי מספר רב של פעמים.
בשלבים הראשונים של הליך הראיות, אשר התברר לפנינו ולאחר שצפיתי בפעמים הראשונות בהודאת הנאשם ובעיקר בהתוודותו לפני המדובב, הרושם אשר הצפייה האמורה הותירה בי היה עז ביותר.
התרשמתי, כי אני צופה, באופן בלתי אמצעי, בהתוודות אותנטית ו"עסיסית", מעין הזדמנות נדירה שנזדמנה לפניי, להציץ לסתרי נפשו הפנימיים של הנאשם המתוודה מרצונו וכממתיק סוד לפני חברו למעצר, על מעשה רצח אכזרי, שביצע, תוך שהוא מתאר ובצבעים חיים, אירוע רצח, מושא האישום.
27. על עצמי אני מעיד ובראייה בדיעבד, כי הרושם החד שהותירה בי כאמור ההתוודות הנ"ל, אותה קלטתי בחושיי, הקשה עלי ביותר להשתחרר ולבחון באופן אובייקטיבי, ביקורתי ושכלתני, את משקלה האמיתי של ההודאה הנ"ל ובפרט חלק ההתוודות לפני ארתור ושל מכלול הראיות המוצגות בפרשה.
להבנתי, המנגנון הטבוע בכל אדם ושופט סביר, הנחשף, באופן הנחזה אותנטי, לכאורה, עד כדי מציצנות ובחושיו הוא, להתוודות הבאה מפי הנאשם עצמו, הנמסרת לכאורה באופן שוטף ומרצון חופשי ובסודיות לפני חברו לתא, הוא לתת משקל סגולי כבד ביותר להודאה שכזו.
28. בנסיבות שכאלה, קיימת גם נטייה אנושית, אינסטינקטיבית ועמוקה, לבטל ניסיונות לערער את משקלה של אותה התוודות ולעורר בה ספקות. ביטול כאמור מתרחש, גם על דרך מתן הסברים פנימיים לקשיים העולים בהתנהגות הנאשם ותוך הנחת יסוד אנושית לפיה- "אין אדם משים עצמו רשע" (אלא אם הוא באמת אשם...), על פי פשוטה של אמירה אנושית זו.
29. מנגנון אנושי זה, המתקומם למעשה אל מול ניסיונות לצמצם את משקל ההודאה הבלתי אמצעית שמסר נאשם, עלול להביא אף לבחינה מוטה ומגמתית של המבחן האובייקטיבי, אשר תפקידו לבחון בכלים אובייקטיבים חיצוניים, האם ההתוודות שלפנינו, אכן נתמכת או שמא נסתרת ולא מתיישבת, עם ראיות חיצוניות אובייקטיביות קיימות.
הקושי הטבעי כאמור, יוצר נטייה "לסדר" את הראיות הנבחנות וליישבן, גם אם באילוץ, עם פרטי ההודאה, אשר אנו חפצים "ביקרה", גם ובאופן לא מודע, עד כדי למשל התעלמות מפרטים מהותיים ואף "מוכמנים שליליים", או על דרך סיווג פרט, כפרט תומך ואף מוכמן, הגם שאינו כזה.
30. על אחת כמה וכמה, שדרך בחינה מוטה ואנושית זו, משפיעה גם על יישום המבחן הפנימי, אשר מבוסס, כשלעצמו, ממידת ההתרשמות הסובייקטיבית של הבוחן, ממשקל ההודאה עצמה. התרשמות סובייקטיבית כזו, הכוללת שימוש בכלים כגון רושם ונטיית לב, מקשה, ככלל, על בחינה ראויה וזהירה, ועל אחת כמה וכמה בנסיבות מוטות כאמור.
אחדד כי הניסיון לבחון משקלה של הודאה כאמור, אם בחינת ההודאה כשלעצמה ומתוכה, ואם יישום מבחני העזר בעניין, ודאי בהקשר למבחן הפנימי כאמור, מערב בדרך הבחינה- עולם פסיכולוגי, חברתי ונפשי, אשר לשופט היושב בדין אין כלים שלמים במסגרת "עולמות" אלו.
הסכנה להטיות ולשגיאות בהליכי בחינה שכאלה, הינה, ככלל, ממשית ומחייבת משנה זהירות.
31. את התהליך האנושי והנפשי המתואר חוויתי, כאמור, על בשרי בשלבים הראשונים של בחינת הודאת הנאשם בחון וחזור, על הנטייה שצוינה לעיל "לפספס" ראיות ואף "לסדר" את הראיות השונות וגם האובייקטיביות המובהקות, כמתיישבות עם פרטי ההודאה, אשר "סנוורה" והקשתה על קיום תהליך מתחייב של ניתוח ראיות סדור ונקי.
והנה בפרשתנו אקדים כבר עתה הוכח לפני, לאחר בדיקה וחקירה ו"הרחבת המבט" אל מעבר להודאה עצמה, כי אותה התוודות לכאורה אותנטית וסודית, אינה אלא דקלום של אמירות ותרחישים אשר נדונו בין המדובב לנאשם ימים קודם בתא המעצר.
האזהרה לפיה "הודאה- חוזקה היא חולשתה" לדעתי קולעת ביותר לענייננו.
32. מהחוויה המשפטית בתיק מורכב ועמוק זה שלפנינו, אף מצאתי טעם רב לכלל הקבוע במשפט העברי שצוטט רבות והמורנו כי "אין אדם משים עצמו רשע" – בבחינת אזהרה ואיסור.
על פי כלל זה- הודאת הנאשם בפלילים, באופן קטגורי, אינה קבילה על פי המשפט העברי (הגם שבמשפט האזרחי, על פי הדין העברי, להודאה שכזו משקל מוחלט ואמין, אשר יש בה לבדה להכריע את הדין האזרחי לחובת המודה).
33. אחד הטעמים לאיסור גורף זה במשפט העברי, האוסר שימוש בהודאת הנאשם בפלילים, מעוגן, לרבות כפי המוזכר בציטוטי חברי בחוות דעתו, באותו חשש מפני נטייה אנושית, עליה הרחבתי לעיל, העלולה להביא את השופט היושב בדין "להסתנוור" וליתן משקל לא נכון, ולמצער עודף, להודאת הנאשם שלפניו. האמור אף עלול להקשות על השופט לקיים תהליך של בחינת ראיות נקי ואובייקטיבי, תוך מתן משקל ראוי לכל ראיה המובאת לפניו.
חשש זה לגיבוש מסקנות "מוקדם" ומוטה, קיים על פי המשפט העברי, גם כלפי הרשות החוקרת, העלולה לבחון, שלא כדבעי, את מכלול הראית שלפניה ו/או שלא לעמול כנדרש לאיתור ראיות מלאות ולזנוח את חובתה בנדון.
34. המקובץ בתת פרק זה צריך וישמש "כבניין אב" לדרך בחינת ההודאה שלפנינו, דרך המחייבת הסתכלות זהירה, חשדנית ומושכלת, בבואנו לבחון את משקל ההודאה של הנאשם.