64. מכלול המקובץ מחזק את משקל טענת הנאשם כי מסר הודאת שווא משיקולי כדאיות ולכל הפחות הדברים מחייבים אותנו למשנה זהירות, עת באים אנו לבחון את משקל ואמיתות ההודאה.
אירועי 18.12.06 – הקריסה הנפשית
65. נקודת מבט נוספת, אשר למשקל ההודאה שלפנינו ועדיין מבלי לעסוק בפרטיה, נוגעת לבחינה מתחייבת ומעמיקה יותר של השתלשלות האירועים שאירעו ביום 18.12.06, הסמוכים למתן ההודאה ואשר לכאורה הובילו למסירתה;
האירועים בהם אני מבקש להתמקד נוגעים ליום 18.12.06, טרם הוצא הנאשם מתאו והובל לפסיכיאטר ועד אחר שחזר ממנו.
המשתקף מהשתלשלות האירועים הנ"ל, אשר סמוכים לשלב בו מסר הנאשם את הודאתו, תחילה לפני ארתור ובהמשך לפני החוקרים, מתיישב לטעמי יותר, עם גרסת הנאשם, על כי מסר הודאת שווא, מאשר עם גרסת המאשימה לפיה באותם זמנים, מסר הנאשם ראשית הודאה והודאת אמת.
למסקנה זו משקל משמעותי בבואי לבחון את אמיתות ומשקל ההודאה;
66. אקדים כי לדעתי, בחינת גרסת המאשימה להתנהלות הנאשם בתקופת הזמן הנבחנת אל מול ההשתלשלות שהתרחשה ובה צפיתי מוקשית עד מאוד;
כזכור על פי המאשימה, הנאשם הינו רוצח שקול ומחושב, שהתנהל לכל אורך חקירותיו על פי מהלך מתוכנן, הכולל- "קו הגנה ראשון" - כפירה במיוחס לו, ו"קו הגנה משני", מוכן לעת מצוא - הודאה ברצח במצב אפקט.
המאשימה מאשרת עוד, כי סמוך ליציאה לפסיכיאטר, מסר הנאשם "ראשית" הודאת אמת לפני ארתור, כשתוך כדי כך קרס נפשית, עד כדי שארתור שחשש לשלומו של הנאשם הזעיק את השוטרים שהובילו אותו לפסיכיאטר. כששב הנאשם מהפסיכיאטר, נחקר על ידי סשה ואז הוחזר לתאו, שם התוודה לפני ארתור התוודות אמת, בחצות אותו לילה, שבין 18.12 ל-19.12.
67. סברת המאשימה כאמור, איננה מספקת הסבר מניח את הדעת, מה בכלל הביא את הנאשם להתוודות (ראשית הודאה והודאה) לפני ארתור. כמו כן מה התכלית של הודאה כזו וכיצד היא משרתת את תכניתו?
אזכיר בהקשר זה, כי גם למאשימה אין כל אינדיקציה שהנאשם מעריך שהתוודותו בתא תועבר לחוקרים. היפוכם של דברים נכון, הנאשם כלל לא הניח כי התוודותו לפני ארתור תיוודע לחוקריו, עת התוודה לפניו.
יתרה מזאת, עצם העובדה כי גם לאחר ההתוודות לפני ארתור המשיך הנאשם, בבוקר למחרת, לעמוד בכפירתו לפני החוקרים מוכיחה את האמור, שהרי אילו סבר שהתוודותו לפני מדובב, הינה חלק מתהליך התוודות בו בחר, או שההתוודות תימסר על ידי ארתור לחוקרים, על שום מה שיכפור יום למחרת? בנוסף, ניתן בנדון להפנות לתגובת הנאשם שהופתע, עת חשפו לפניו את דבריו לפני מדובב, זאת לאחר ימים נוספים של חקירה (ביום 1.1.07) ובאופן המלמד כי הנאשם לא העריך עד אז, כי המידע הנ"ל היה אצל החוקרים.
(בנדון לא התעלמתי מאמירת הנאשם לחוקריו בחקירת 21.12.06, לפיה ידע שהם שמו לו מדובב בתא. מכל מקום, אמירה זו נאמרה באופן סתמי, מבלי שהנאשם חזר עליה או התנהל לפניה או אחריה, באופן המלמד כי היא ממשית).
68. כמו כן, לא מובן, לשיטת המאשימה, מדוע בחר הנאשם דווקא בנקודת הזמן בה בחר, להתחיל בתהליך ההתוודות לפני ארתור, הרי סך הראיות לחובת הנאשם, על פי נקודת מבטו, היה "ידוע וקיים" כבר ימים קודם לכך, וכפי שהתייחסתי לעיל.
כאמור, בניגוד לקביעת חברתי, לנקודת הזמן עת שב לתאו מחקירת הבוקר הארוכה של ה-18.12, לא חלה כל התפתחות דרמטית ובכלל, במארג הראיות לחובת הנאשם, ובוודאי לא מנקודת מבטו של הנאשם;
עוד מוקדם לאותה חקירה ואף ימים לפני כן, כבר התגבשו כל הממצאים לחובת הנאשם, לרבות העדויות של רות נשרי, השומרים, בני המשפחה, ההטחות על שקרי הנאשם, הדם על הכבל, הפוליגרף, זריקת המכנסיים וכו'.