232. אכן וגם בהקשר לשאלות הנוגעות להתנהלותו במהלך התוודותו לפני ארתור, לא ידע הנאשם לספק הסברים מפורטים ובהירים במהלך חקירתו הנגדית, מלבד טענתו לפיה לפני ארתור– סך הכל סיפר סיפור, שישכנע ויספק את המדובב. הנאשם לא מסר הסבר מספק ומלא מדוע לחש דווקא בנקודה כזו או אחרת, מדוע פירט דווקא את אשר פירט וכדומה שאלות.
ברם וכפי שפירטתי ואפרט, לא מצאתי בכך פגם לחובת הנאשם, ובפרט שהמענה לעיקרי השאלות, נלמד מתוך העיון והצפייה כפי שהצגתי על צד העיקר לעיל.
233. אשר לסוגיית האמירות בלחש ובקול רם, אני חולק על דעת חברתי, אשר למדה, כי ההתוודות נמסרה ב"שני קולות", זאת באופן מודע ושקול, תוך ניסיון מצד הנאשם לנהוג בתחבולה.
עפ"י עמדתה התנהגות זו גם מלמדת שההתוודות נמסרה בשליטה מלאה ויש בה להוסיף נופך של אותנטיות להתוודות.
ראשית, שותף אני למסקנת חברי ולניתוח שהציג, כי לא ניתן ללמוד על מהלך מתוחכם, סדור ומכוון, על דרך הצגת אמירות מזכות בקול רם ואמירות מפלילות בלחש.
יתרה מזאת ועל פי היגיון בסיסי, להבנתי, מה הסבירות להניח, שהנאשם הקפיד ללחוש אמירות מפלילות, כנטען, זאת על מנת שלא להפליל את עצמו למקרה שההתנהלות בתא מתועדת (ובניסיון להרשים את שומע ההקלטה בהקשר לאמירות שבקול רם), כשלעומת זאת ובניגוד לטעון ולהיגיון הנ"ל, אנו רואים כי הנאשם מרשה לעצמו, לבצע הדגמה חזותית (המלווה במלל) של מעשה השיסוף, זאת באמצע תא המעצר ו"לעיני כל".
יובהר, כי בהקשר זה לא הובאה כל אינדיקציה המלמדת שהנאשם שלנו, אם בכלל, חשד דווקא מקיומן של האזנות שמע ולא גם מקיומן של מצלמות בתא.
234. התמיהה המועלית ולפיה, אילו אכן הנאשם מסר התוודותו, רק כי ארתור איים על חייו, כפי שמפרשת המאשימה את הסברי הנאשם בחקירתו בבית משפט, מדוע, אם כן, לא הסתפק בהודאה קצרה כי אכן רצח, במקום למסור התוודות מפורטת ומלאת פרטים, לאו תמיהה היא;
במסגרת חוות דעתי ובהקשר למניע ולסיבה שבמסירת ההתוודות לפני המדובב, נימקתי מה היו להבנתי המניעים של הנאשם להתוודות לפני מדובב. מבלי לחזור על הדברים הובהר על ידי, כי אין מדובר בהתוודות שמקורה באיום פיזי בלבד מצד ארתור כפי שלומדת המאשימה מדברי הנאשם בעדותו (ואשר להסרתו די היה, לטענתה, שהנאשם יספר לארתור על רצח הילדה, כשלכאורה על דרך התוודות דלה וקצרה מצד הנאשם, כי אכן רצח את הילדה כאמור, ובכך להסיר את האיום).
כפי שפירטתי, מערכת היחסים בין הנאשם לארתור הייתה מורכבת הרבה יותר, היא כללה יחסי אמון, תחושות פחד, הערצה, תלות, מחויבות לרצות את ארתור ועוד.
זאת ועוד, פרטתי שלאחר שחזר הנאשם מהביקור אצל הפסיכיאטר בעקבות קריסתו הנפשית, הבהיר לו המדובב, כי הנאשם "בידיו" וכי למעשה, לפני שיצא לפסיכיאטר, כבר התוודה לפניו. ארתור הבהיר לנאשם שאסיר אחר, נאמן פחות, היה כבר מלשין עליו בעקבות כך. עוד הבהיר המדובב, כי הוא פגוע וכועס מניסיון הנאשם להתכחש "לראשית התוודותו" הנ"ל, וכי ארתור רואה בכך פגיעה באמון, בגידה ועלבון וכי להתנהלות זו יהיה מחיר ועוד.