ההודאה לפני החוקרים
240. הפגמים במשקל ההודאה מעמיקים משנוכחתי כי גם עולות סתירות בין תוכן ההודאה הדלה בפרטי אמת הנ"ל לפני ארתור, בהשוואה להודאתו של הנאשם לפני החוקרים;
הבדלים אלו כשלעצמם מחזקים את החשש כי חלק מהפרטים שמסר הנאשם בהמשך, בהודאתו לפני החוקרים, הם פרטים שגיבש בהתוודות לפני המדובב (ואשר כשלעצמם וכפי שפרטנו, כוללים דקלומים משיחות קודמות בין הנאשם למדובבים) לצד פרטים שלמד במהלך החקירות לפני החוקרים ובאמצעותם ביקש "לדייק" את הודאתו לפני החוקרים, על מנת לא לסכן את "הלב הנקי", כפי גרסת הנאשם.
נזכיר כי עפ"י גרסת הנאשם כאמור, יש הבדל בין תוכן הודאתו לפני ארתור והמניע למסירתה לבין תוכן הודאתו לפני החוקרים והמניע למסירתה.
הנאשם מסביר, כזכור, כי את ההתוודות לפני ארתור הוא בחר למסור על מנת לרצות את חברו לתא, כמו גם מהטעמים המשלימים עליהם הרחבתי בפרק הרלבנטי.
הנאשם עפ"י שיטתו וכפי ששב והבהיר את הדברים בעדותו - בהתוודותו לפני ארתור "סיפר סיפור" בעיקר כדי לרצות את ארתור ומבלי שהקפיד לתכנן את דבריו "ולדייק" את הדברים שהוא מספר, כפי שהקפיד וניסה בהתוודות לפני החוקרים.
241. על כל פנים, השוואת הפרטים שמסר הנאשם לארתור אל מול התוודותו לפני החוקרים, מלמדת על אי התאמות; לדוגמה, לפני ארתור מסר שהוא נתקל במנוחה כשהיא הציצה אליו למקלט, ביקשה סיגריה והוא סירב, ובעקבות כך התפתח ביניהם ויכוח שהסתיים במרדף וברצח. לחוקרים סיפר שבמנוחה נתקל כשהיה בדרך להכין קפה והמנוחה הגיעה מאזור חדר המורים, המנוחה קיללה אותו והעירה הערות על רוסים ולכן רדף אחריה ופגע בה. כמו כן לפני ארתור כאמור תיאר חתך אחד בגרון בצד ימין שהביא למותה של המנוחה עוד לפני שהצליחה להבחין בו, בעוד שלחוקרים תיאר, לרבות בעקבות תדרוכים, כי תפס את המנוחה, חתך בה חתכים ועוד.
242. לענייננו, יש בחוסר ההתאמה כאמור בין ההודאות, כדי להחליש כשלעצמו ממשקל ההודאה על כל רבדיה ובפרט בהינתן טענת המאשימה כי ההודאה לפני ארתור היתה אותנטית, הגם שדלת פרטים.
טענת המאשימה לפיה יש להעדיף את ההודאה לפני ארתור, גם לא מתיישבת עם ניסיון המאשימה ללמוד פרטים מוכמנים מתוכן דברים שאמר הנאשם לחוקרים דווקא, שעה שאלה סותרים את הפרטים שמסר בעניין לפני ארתור, כפי שהצגנו לעיל.
243. למותר לשוב ולחדד כי גם הפרטים שמסר הנאשם בהודאתו לפני החוקרים ובשחזור אינם "מקוריים" מידיעת הנאשם כמבצע הרצח. הפרטים שמסר לפני החוקרים ובשחזור גם הם מקורם, על צד העיקר, מהשיחות, מהאמירות והמצגים שהציג לפניו ארתור וכפי שאימצם בתיאור סיפור המעשה בהתוודות בפני ארתור, בשילוב פרטים שלמד אותם ממהלך החקירות, כפי שהבנתו של הנאשם משגת.
244. השוואה מקיפה בין הפרטים אותם מתאר הנאשם במסגרת הודאתו בפני החוקרים ובשחזור אל מול דברים שמסר הנאשם לארתור בליל 18.12.06 ולרבות האמירות לאורך הימים שקדמו להודאה במסגרת השיח בתא, נערכה על ידי חברי בחוות דעתו וכן במסגרת חוות דעתי על הציטוטים שהצגתי לעיל. לכן, אתמקד להלן בעיקרי הדברים;
245. כאמור ארתור סייע לנאשם לבנות את גרסת ההודאה בשיחותיהם בתא ואף הציג לפניו את הגרסה אותה אימץ הנאשם בהתוודותו. בכללל זה ארתור הוא זה שכזכור הציע לנאשם ליישם אפשרות של רצח במצב אפקט וכי בכך גם תיפתר הבעיה שהנאשם אינו יודע פרטים.
את המניע לרצח, אותו אימץ הנאשם באופן מדויק ומלא במסגרת הודאתו, דקלם הנאשם מתוך שיחותיו בתא, ימים מוקדם להתוודות וכפי שפרטנו בחוות דעת זו. כך התיאור לפיו המנוחה קיללה את אמו, העירה הערות על מוצאו הרוסי ולכן רצח אותה עלתה באותן שיחות. כך חזר וסיפר הנאשם בהודאתו לפני ארתור וכך מסר הנאשם לחוקריו (מבלי לפגוע באותם פרטים סותרים העולים מפרטי הודאות אלו).
ארתור הוא זה שהציע שהנאשם יספר שכולם בבית ספר הסתכלו עליו במבט עקום, שהמנוחה נמאסה עליו, והיא הייתה הטיפה האחרונה (שהגדישה את הסאה), כי יספר שרצח אותה בהתפרצות עצבים ושהרצח ארך כשתי דקות שלוש מקסימום, במצב אפקט.
כך בדיוק מסר הנאשם לחוקריו ובעיקר לאנטולי במהלך השחזור, תוך שהוא מדקלם ביטויים זהים לאלה של ארתור בענין ("מבט עקום", "במקומה היה יכול להיות כל אחד", "באופן אוטומטי", "עף הרף (הגג)", "זין כמה נמאסה", "משרד הפנים זה הונאה", "דם על היד ועל הלהב").
246. ארתור הוא זה שחידד לנאשם, לרבות בהמשך לשיחות ודיונים קודמים בין הנאשם למדובבים, כי בשיסוף גרון יש לשמור על זווית מסוימת על מנת להתלכלך כמה שפחות מדם ורק "קצת על היד ועל הסכין". לא מן הנמנע כי בעקבות כך גם תיאר הנאשם לפני חוקריו את אופן הרצח מהצד ולא מאחור, תוך שהוא מפרט כי התלכלך רק קצת בידו ועל להב הסכין.
247. שוב אזכיר כי לצורך ביסוס טענתי, אשר למשקל הנמוך של ההודאה, אינני רואה צורך לדייק בבירור, האם אכן כל הפרטים שדוקלמו ע"י הנאשם בהודאתו, מקורם באמירות ותרחישים שעלו לראשונה מצד ארתור, מצד יבגני או מצד הנאשם, זאת במהלך "הפרלמנט" שניהלו הנ"ל וכאמור, ימים קודם להודאה ועת שוחחו בתא המעצר.
248. כאן יש להדגיש כי גרסת ההודאה של הנאשם לפני החוקרים הייתה כשלעצמה גרסה מתפתחת בהתאם לשאלות שנשאל ע"י החוקרים, תוך שהוא מפציר בחוקריו שיסייעו לו בתיאור כיצד נרצחה המנוחה על מנת שיוכל לאמץ פרטים.
גרסתו האחרונה במהלך השחזור, שכאמור חלקיה אומצו מתוך המלצות ארתור או החוקרים, אף סתרה פרטים שמסר בגרסאות קודמות.
249. כאן המקום להשלים כי לא נוכחתי שתיאור הנאשם בהתוודותו, לגבי עיניה הפקוחות לרווחה של המנוחה לאחר המוות, הינו בגדר פרט מוכמן או פרט המלמד על אותנטיות, כפי שמבקשת ללמוד ב"כ המאשימה.
ראשית, גופת המנוחה נמצאה כשעיניה מוסתרות ולכאורה לא פקוחות כפי שניתן להתרשם מתמונות הזירה. יתרה מזאת, מנח הגופה שתואר באחת מגרסאות ההודאה, כשפני המנוחה מוסבות לקיר הימני, גם הוא אינו תואם למנח בו נמצאה הגופה.
מכל מקום לא הוצגה כל אינדיקציה כי מתישהו לאחר הרצח, הרוצח כיסה את עיניה של המנוחה. בהתאם אין לפנינו כל פרט מוכמן חיובי, גם אם אמנע מלקבוע שמדובר בפרט שלילי.
באותו הקשר גם לא מצאתי ללמוד על אותנטיות ההתוודות של הנאשם, בשל כך שהנאשם תיאר כי המנוחה, טרם מותה, זעקה "אמא" (איטה), או כי המנוחה הזכירה לו את בנו.
מלבד העובדה שהנאשם לא חזר על הדברים באופן עקבי, הרי שלפני החוקרים הסביר כי המנוחה דווקא הזכירה לו נערה שפגעה בו בילדותו (ולא את בנו...).